"שִׂכֵּל אֶת יָדָיו" (בראשית מח, יד).

הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו, נותן לכל נברא את צרכיו לפי דרישתו, כמו שכתוב (תהלים קמה, טז): "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" – לפי הרצון של כל אחד.

לכן, מי ששכל בקודקודו מבקש מה' בעיקר על שפע רוחני ושכל קדוש המכונה בלשון חסידות: "שפע מוחין".

וכשמתפלל אדם על שפע רוחני, הוא זוכה גם לשפע פרנסה, שהרי כל הבעיות הכלכליות נובעות מחטאיו של האדם, כמו שאמרו חז"ל (קידושין פב ע"א): "שהַרֵעוֹתי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי".

לעומת זאת, מי שמקדיש את כל תפילותיו רק לשפע חומרי, אמנם יזכה לה, אך יחמיץ את ההזדמנות לזכות בשפע רוחני שיטיב עמו לנצח.

עצה זו רמוזה במילים: "שִׂכֵּל את ידיו". ידיים מסמלות קבלת שפע, ככתוב "פותח את ידיך ומשביע". אדם צריך "לשַׂכֵּל" את ידיו, כלומר להתכוון לקבל שפע של דעת אלוקית שתסייע לו בעבודת ה' ואז ממילא ייוושע גם בגשמיות.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א כד, ה)

"בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (שם מח, כב)

"בצלותי ובבעותי" [= בתפילתי ובבקשתי] (אונקלוס).

כלי הנשק העיקרי של היהודי, הן במלחמתו על צרכיו החומריים והן במלחמתו על צרכיו הרוחניים, הוא התפילה, כמו שאמר דוד המלך (תהלים מד, ז-ט): "לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני… באלוקים הִלַלנו כל היום.

לכן תירגם אונקלוס את "בחרבי ובקשתי" – בתפילתי ובבקשתי, כי רק זה היה הנשק של יעקב במלחמת הקיום שלו וזה גם הנשק העיקרי של כל צאצאיו עד עולם.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, ב)

"יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (שם מט, יד)

"עתיר בנכסין" [=עשיר בנכסים – אונקלוס].

יש עומק בתורה שאי אפשר לזכות בה אלא על ידי עשירות גדולה, וכשם שבכל לימוד תורה אמרו חז"ל: "אם אין קמח – אין תורה" (אבות ג, יז) כך נזקקים לעומק המיוחד הזה שבתורה לעושר גדול.

לכן, משה רבינו וכל הנביאים היו עשירים, כמו שאמרו חז"ל (שבת צב ע"א). גם רבי יהודה הנשיא שסידר את המשנה היה עשיר גדול, ורב אשי שסידר את הגמרא גם הוא היה עשיר.

לכן התורה מכונה "הון" כמו שאמרו חז"ל "הונה של תורה" (עירובין סד ע"א) שכן להבנה העמוקה הזו זוכים רק על-ידי הון רב.

בני שבט יששכר היו גדולי תורה, כמו שאמרו חז"ל שיצאו מהם מאתיים ראשי סנהדרין (בראשית רבה עב, ה), הם שזכו להבנה העמוקה הזו בתורה, כמו שכתוב: "ומבני יששכר יודעי בינה", ולכן התברכו בעושר כדי שעל ידה יזכו לעומק הזה.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א ס)