"עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין" (מה, יב)

כשבית המקדש היה קיים, היה מקום לקדוּשה לשכון בישראל. אבל עכשיו, אחרי החורבן, אין מקום שבו תוכל הקדושה לשכון.

לכן הצדיקים הגדולים, שקדושתם גדולה ונשגבה מאד, אינם מוצאים מקום בעולם החומרי הזה ולפיכך יש להם מתנגדים שחולקים עליהם, כי כאמור אין כיום מקום לקבל את הקדושה, כך שקשה לרבים לסבול את קדושתם.

מעין זה קרה עם יוסף הצדיק, שבגין קדושתו העצומה לא יכלו אחיו, כביכול, לדבר איתו לשלום, עד שבא למצרים בנימין, שבחלקו עתיד בית המקדש להבנות, והתפייסו האחים עם יוסף, כי לבנימין היה הכוח הזה להכיל את הקדושה העצומה של יוסף הצדיק, באופן שעם ישראל יוכל ליהנות ממנה ולהתקרב אליה.

(ליקוטי הלכות, הודאה ו, מג)

"כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם" (מה, יב)

"כְּפי – כן ליבי" (מגילה טז ע"ב).

בכל אחד מישראל, בנשמה שבמוחו, חבויה נקודה קדושה, שבאמצעותה הוא יודע שיש מנהיג לעולם. עבודתנו היא לחבר את הנקודה הזאת עם הלב, ששם משכן המידות והרצונות של האדם, שהם הקובעים את כל התנהגותו. זה שאמר הכתוב (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך" – שתחבר את הידיעה שבמוח עם הלב.

כיצד מחברים בין המוח והלב? – על ידי דיבורים קדושים, ובפרט על ידי שיחה בינו לבין קונו.

שכן הדעת מתבטאת בדיבור, כמו שכתוב: "פי ידבר חכמות" (תהלים מט, ד) ואם יקשיב אדם לדיבורי התפילה שהוא מוציא מפיו, תאיר בליבו הנקודה הקדושה שבדעתו וכל התאוות והמידות הרעות שבליבו יתבטלו.

זאת כמובן במידה שאכן לבו מחובר אל הדיבורים שהוא מוציא מפיו, מה שקורה במיוחד כשאדם שופך את שיחתו בתפילה אישית לפני ה' והוא מפרט את כל המעיק עליו, כי אז הלב שלו מחובר מאוד אל דיבורי התפילה.

יוסף הצדיק הגיע למעלתו הנשגבה על ידי שהלך בדרך זו, שחיבר אל הלב עם הנקודה הקדושה שבדעתו אשר התגלתה בדיבור פיו, כמו שהוא עצמו אמר: "כי פי המדבר אליכם" ופירשו חז"ל "כפי – כן ליבי".

(ליקוטי מוהר"ן ח"א לד)

"וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף" (מז, יב)

למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף – לפי שכילכל אותו (עפ"י בבא בתרא קכג ע"א).

התפילה היא כלי אדיר, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק (ישעיה מא, יד) "אל תיראי תולעת יעקב" – "מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה, כך ישראל אין להם אלא תפילה" (ילקוט שמעוני שמות יד, רלא).

אולם, כדי שהתפילה תהיה מקובלת בשמיים, יש לדקדק היטב שהיא תבטא באמת את רחשי הלב של המתפלל באותו רגע, כמו שכתוב "יכלכל דבריו במשפט" – שישתדל שדיבוריו יתאימו באמת לתחושותיו. בכל מצב אחר, יהיה לו קשה להזדהות עם התפילה והיא תיתקל במחשבות זרות ובבלבול.

לכן נאמר בשולחן ערוך שיש ליתן צדקה קודם התפילה, כי נתינת צדקה קשורה ל'מידת המשפט', ששופט את עצמו אם ראוי לו לתת כך וכך לעני. אחרי שיחזק בקרבו את מידת המשפט הוא יוכל להתפלל טוב יותר.

זה שאמרו חז"ל, שניתנה בכורה ליוסף מפני שכלכל את אביו. הבכורה זהה לתפילה, כי כמו שהבכורים נועדו לעבוד בבית המקדש, כך התפילה באה במקום העבודה שהייתה במקדש, וכמו שבכור נוטל פי שניים בירושת אביו, כך התפילה היא בבחינת "פי שניים": הודיה לה' ובקשת הצרכים האישיים. יוסף זכה לבכורה-לתפילה, משום שעסק בצדקה ופִרנס את משפחתו.

זו גם כוונת הכתוב: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף" – 'הטף' מלשון הטפה-דיבור כלשון הפסוק: "בן אדם שים פניך דרך תימנה והָטֵף אל דרום" (יחזקאל כא, ב). לאמור, שזכה יוסף לדבר דיבורי תפילה כראוי, בזכות הצדקה שנתן לאביו.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א ב)