תֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה'… וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר

עם ישראל יש לו גדרים וסייגים השומרים אותו מליפול ברשת התאוות והפיתויים, אבל בלעם הרשע רצה לקלקל את הגדרים הללו ולהכשיל את כל עם ישראל, וכמו שאמרו חז"ל, (רש"י כ"ב ה') שהוא "פרץ גדרו של עולם".

אך זממו לא עלה בידו ורובו של עם ישראל עמד איתן בשמירת הגדרים ולא חטאו.

לכן אמרו חז"ל שכשראה בלעם שפתחי האוהלים שלהם, אינם מכוונים זה כנגד זה, שלא יסתכלו זה בתוך ביתו של זה עלה בידו שלא יקלקלם, כי הם זהירים בשמירת גדרי הקדושה – הקללה לא תחול עליהם.

זו הסיבה שהאתון לחצה את רגלו של בלעם אל הקיר להראות לו שהקיר – גדרי הקדושה של ישראל איתנים וחזקים, ויאבד בלעם ואלף כיוצא בו ולא יצליח לפרוץ אותם.

(על פי 'ליקוטי הלכות' שותפים בקרקע ד' ה')

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים

הקב"ה כשהוא רואה שאדם תועה מהדרך הנכונה, מיד הוא מרמז לו וקורא לו לשוב, פעמים הרמזים הם הרהורי חרטה שנשלחים לו מלמעלה, ופעמים מאורעות שקורים לו נעימים יותר או נעימים פחות, אך כולם נועדו למטרה אחת – לרמז לאדם שישוב מדרכו הרעה.

והרשעים הולכים בשרירות לבם ומסרבים לשמוע לקול התוכחה ולרמזים שהם מקבלים משמים, ואזי בדרך שאדם רוצה מוליכים אותו, ואין מכריחים אותו לשוב בעל כורחו.

אך ישראל הכשרים אינם כן, הם מבינים את הרמזים ובכל צרה שלא תבוא עליהם מפשפשים במעשיהם ומתקנים אותם ומייד נועשים.

(על פי 'ליקוטי הלכות' יין נסך ד' כ"ד)

"וַיַּרְא בִּלְעָם … וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו" – "להזכיר עוון העגל" (רש"י ואונקלוס). "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל… כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר".

"אמר ר' יוחנן… ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות" (סנהדרין ק"ה ע"ב).

יהודי שחטא והוא רוצה להתקרב להשם יתברך, עצתו היא, שישתדל לעסוק בתורה, כי דברי תורה אינם מקבלים טומאה, כמו שאמרו חז"ל (ברכות כ"ב ע"א), ועל ידה יוכל להתקרב לקדוש ברוך הוא נותן התורה.

בלעם הרשע, כשראה שלא עולה בידו לקלל את ישראל, רצה להזכיר את עוון העגל, וכך תחול עליהם הקללה ח"ו. אולם, כשראה שהם עוסקים בתורה למרות החטא, הבין ששום קללה לא תוכל לפגוע בהם.

זה אשר אמר בלעם: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, שעל ידם הם דבוקים בהקב"ה – "כגנות עלי נהר" – כמו גינה על שפת נהר, שמשקה אותה בלי הפסק, כך התורה נותנת חיות לישראל בלי הפסק ושום קללה איננה יכולה להם.

(על פי 'ליקוטי הלכות' חכירות וקבלנות י"ב ב')

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל

כשהן עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהן להתבונן באון שלהם ובעמלן שהם עוברים על דתו (רש"י)

אל תנסה לחפש פגמים בעבודת ה' של חבריך, וכשאתה מסתכל עליו – הסתכל רק על הטוב שבו ועל מעלותיו ולא על הרע שבו.

הרי אפילו הקב"ה שהוא שופט כל הארץ, מחפש רק את המעשים טובים שלנו, ואפילו שגם בהם יש ליקויים ופגמים איננו מסתכל עליהם וכמו שכתוב לא הביט און ביעקב, ובודאי שהאדם אינו צריך לראות בחבירו רק את הטוב.

(על פי 'ליקוטי מוהר"ן' ח"ב תורה י"ז)