לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד (ויקרא כה, מט)

יש שתי דרגות בעבודת השם – עבד ובן. עבד הוא מי שאומנם עובד את השם בכל כוחו, מקיים את כל המצוות ונזהר מכל העבירות, אבל בעצם הוא רוצה עדיין את העולם הזה ואת תענוגותיו, אלא שהוא מכריח את עצמו ומשבר את רצונותיו, ומשקיע את כולו בעבודת השם.

דרגה זו היא אומנם חשובה ויקרה, ואשרי מי שעובד את השם גם כך, אלא שיש דרגה גבוהה עוד יותר, והיא דרגת ה'בן'. המדובר ביהודי שכל כך מתאמץ ומשקיע בעבודת השם, עד שאפילו הגוף שלו הזדכך, כך שאין לו שום רצון אחר בעולם מלבד רצון השם. אצלו כל התורה והמצוות אינן נחשבות כעבדוּת, כי אדרבה – זה כל תענוגו ושמחתו.

ברור שתחילת עבודתנו את השם היא רק באופן הראשון, כעבד, אלא שעלינו להתרגל לשמוח בקיום המצוות ובעבודת השם עד שכל הרצון שלנו יהיה בעיקר לתורה ולמצוות, כפי שציוו לנו חז"ל: "'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך' – בשני יצריך" (ברכות נד). היינו, שלא יעבוד אדם את השם רק ביצר הטוב שלו, בעוד שיצרו הרע עדיין משתוקק לרע, אלא יכוון את כל רצונותיו לעבודתו יתברך.

(עפ"י ליקוטי הלכות, ברכת השחר ג, יח–יט)

וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה (שם כה ו)

כל הברכות וההשפעות, הן ברוחניות והן בגשמיות, מגיעות משבת קודש, כמו שכתוב: "כי היא מקור הברכה" (מתוך 'לכה דודי').

זה שכתוב: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" – לאמור, שכל השפע, מכל הסוגים ולכל המדרגות, מגיע על ידי שבת קודש.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א, נח)

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ (ויקרא כו ג)

"שתהיו עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים" (רש"י)

העולם ומלואו נבראו ומקבלים חִיוּת רק מהתורה הקדושה, כמו שכתוב: "בראשית ברא אלוקים" ודרשו חכמינו על כך: "בתורה שנקראת ראשית" (בראשית רבא א).

אלא שבתורה כמו בכל דבר שמגיע מלמעלה יש שני כוחות, לטוב ולרע, כמו שאמרו חז"ל: "זכה נעשה לו סם חיים; לא זכה נעשה לו סם מוות" (יומא עב ע"ב).

עם ישראל וכל הטוב שבעולם מקבלים חיות משבעים הפנים [= הפירושים] המאירות של התורה; ולעומת זאת שבעים האומות וכל הרע שבעולם מקבלים חיות משבעים הפנים החשוכות.

לכל אומה יש מידה רעה מיוחדת שהיא ההיפך של אחד משבעים הפנים של התורה. בגלל המידה הרעה אותה אומה סירבה לקבל את התורה, כמו שאמרו חז"ל (בספרי פרשת זאת הברכה), שלפני מתן תורה חיזר הקב"ה על כל האומות והציע אותה להן, וכל אחת מהן סירבה לקבל את התורה מחמת מידה רעה מסוימת שהתורה אסרה.

לכן, מי שנותן למידות הרעות של הגויים לשלוט עליו, כוחות הרע שתלויים בהם שולטים בו ומשעבדים אותו ח"ו ברוחניות ובגשמיות.

אבל כשאדם לומד תורה בעיון וזוכה להבין את עומק חכמת התורה, הוא זוכה לפנים המאירות של התורה, ובכך הוא פורק מעליו את שליטת האומות ומידותיהם הרעות השואבים את כוחם מהפנים החשוכות של התורה, דהיינו מאותם מקומות שהתורה איננה ברורה לו.

הוא מה שאמרו חז"ל: "כל המקבל עליו עול תורה" – שלומד ביגיעה ובעיון עד שמבין את הפנים המאירות שבה – "מעבירין ממנו עול מלכות" – מעבירים את שליטת הגויים עליו ברוחניות, "ועול דרך ארץ" – את המידות הרעות שנגרמות לו בשל כך.

(עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א קא)