בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת

המנורה הקדושה שבמשכן היה לה כח נפלא לעורר נשמות ישראל להתלהב ולכסוף להשי"ת בכל מצב שהוא, כי הנשמה נקראת נר שהיא כמו נר דולקת ובוערת להשי"ת וכמו שכתוב "נר ה' נשמת אדם".

וכשם שהנר נועד בעיקר להאיר בלילה כך הנשמה ירדה לעולם הגשמי והחשוך שדומה ללילה, כדי שדווקא בעולם הזה החשוך והעכור, גם שם תאיר ותבער להשי"ת.

אך לפעמים חושך הגשמיות והיצר הרע מתגבר כל כך עד שאין מרגישים כלל את אור הנשמה בבחינת "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות", אבל המנורה הטהורה שהדליקו בה את שבעת הנרות היה לה כח לעורר את אור הנשמה בכל הירידות שהם בחינת שבע יפול צדיק, ולקיים בהם כי אתה תאיר נרי ה' אלוקי יגיה חשכי.

(על פי 'ליקוטי הלכות' ברכת השחר הלכה ה' אות מ"ד)

וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

"מלמד שאין השכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושתי רבבות ישראל".

כשעם ישראל מתקרבים בעולם, נמשכת הקדושה ונתגלית בעולם, כי כל אחד מישראל יש לו דעת שונה ונטייה שונה מחברו, וכמו שאמרו חז"ל כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות, אבל בעיקר האמונה כולם מאוחדים, שכולם מאמינים בה' ורוצים לעבדו.

ועל ידי שעם ישראל מתרבה, שכל כך הרבה יהודים שדעותיהם כל כך שונות ואף על פי כן כולם מאוחדים ביסוד האמונה, מתגלה בעולם כח ההתאחדות לדעת, שכל הפרטים השונים מאד זה מזה כולם מתאחדים ומתחברים.

ואז מתגלה גם שכל הבריאה, שמורכבת מחלקים ופרטים שונים כולה נובעת מהאחד והיחיד יתברך שהוא בורא כל הנבראים, שזה עיקר הקדושה וגילוי כבודו יתברך בעולם ולכן אמרו חז"ל שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני רבבות מישראל.

(על פי 'ליקוטי הלכות' כלאי בהמה הלכה ד' אות כ')

קֵל נָא רְפָא נָא לָהּ

לפעמים אנחנו מתפללים ומבקשים רחמים ואיננו נענים, והסיבה היא שהתפילה שלנו אמנם מעוררת רחמים למעלה, אבל גם לרחמים האלו יש גבול, ולפעמים כשהקטרוג קשה ח"ו, אין בכח הרחמים להכריע את הכף לטובה.

ברם יש אצל הקב"ה דרגה עוד יותר גבוהה של רחמים, שנובעים ממקום עליון גבוהה מאד ורחמים אלו מכונים "רחמים גדולים" וכמבואר בזוהר שיש "רחמים פשוטים ויש "רחמים רבים" והרחמים הגדולים הללו יש בכוחם להושיע תמיד בכל מצב.

והבעיה היא שבדרך כלל איננו מסוגלים לעורר בתפילתנו אלא את הרחמים הפשוטים, כי אין לנו שום השגה ושום תפיסה ברחמים הגדולים הללו שיוכלו לעשור לנו.

ויש עצה לדבר שנתפלל ונבקש מהשי"ת שהוא בעצמו כביכול ברחמיו הפשוטים, שאותם אנחנו כן יכולים לעורר, הוא בעצמו יעורר את רחמיו הגדולים והנעלמים ובוודאי ניוושע, וזה סוד מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מתפלל ואומר "יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי".

וזה פירושה של תפילת משה רבינו "קל נא רפא נא לה", שלכאורה אינו מובן מדוע חזר פעמים על המילה "נא", וההסבר הוא שמשה רבינו ביקש מהקב"ה קל, אנא ממך תבקש ותעורר את רחמיך הגדולים, בבקשת "רפא נא לה" ובוודאי תיוושע.

(על פי 'ליקוטי מוהר"ן' תורה ק"ה)