וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ (שמות יג, ט)

יהודי צריך לזכור תמיד את מטרתו הרוחנית בעולם הזה, כמו שכתוב: "וזכור את בוראך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א), וכמו שאמרו חז"ל: "דע מאין באת ולאן אתה הולך" (אבות ג, א).

זיכרון זה תלוי בלב, כי בשכל יודע כל אדם שהעולם הזה חולף מהר, אלא שתאוות הלב אינן עולות בקנה אחד עם הידיעה הזו.

עבודתנו היא אפוא לשמור את הלב מתאוות ומידות רעות, ולהחדיר בלב שהטוב האמיתי הוא – רק עבודת ה'.

כדי לשמור את הלב מן הרע, יש לשמור קודם-כל את העיניים, כי ישנו קשר הדוק בין העיניים והלב, כמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה כח ע"ב): "שורייני דעינא – בליבא תלו" [= ראיית העיניים תלויה בלב], כלומר ישנו קשר רפואי הדוק ביניהם, ולכן לדוגמה, מחלת עיניים נחשבת בהלכה כ"חולי שיש בו סכנה" שיש לחלל עליה את השבת.

הוא הדין במימד הרוחני – כשהעיניים שלנו טהורות, גם הלב שלנו טהור, וכך אנו מסוגלים לזכור את מטרתנו בעולם.

עניין זה נרמז במילים "ולזיכרון בין עיניך" – שהזיכרון בלב תלוי בטהרתן של העיניים.

(ליקוטי מוהר"ן ח"א נד)

"וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם" (שמות יב, לו)

"בעל כורחם" (ברכות ט ע"ב)

אנשים רבים משתוקקים לממון, ועמלים תמיד להרבות אותו בכל מחיר, זאת משום שהאמונה שלהם לקויה, כי אם היו מאמינים שהכול מה' – הם לא היו כה להוטים אחר הממון והיו מבינים כי כסף זה לא הכול.

ביציאת מצרים האירה האמונה הקדושה בעולם בבהירות חסרת-תקדים, כמו שכתוב על כך: "וידעתם כי ה'" (שמות ו, ז); "כי אני ה' בקרב הארץ" (שם ח, יח).

לכן השתחררו אז בני ישראל מתאוות הממון, עד כדי כך שהם היו צריכים לשאול מהמצרים את רכושם – בעל כרחם.

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב א)