פרצופו האמיתי של עמלק

"כללות הרע של שבעים לשון, אי אפשר להם לינוק מלשון הקודש… אלא על ידי בחינת 'עץ הדעת טוב ורע' שיש בו שני ריחות שהן טוב ורע; הוא אמצע בין לשון הקודש שכולו טוב ובין לשון עממין שכולו רע.
"מי שאין לו שלמות לשון הקודש, אזי הרוח סערה מקרר אותו… בבחינת 'אשר קרך בדרך'. שהרוח סערה הולך דרך התרגום… שיש בו טוב ורע… ויונק ממנו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א יט)

מספרי ההיסטוריה הוא כבר נמחק מזמן, אפילו גדולי המלומדים בהיסטוריה לא שמעו עליו. רק היהודים זוכרים אותו שוב ושוב כבר אלפי שנים. כל שנה אנחנו קוראים ומזכירים את עמלק ואת אשר עשה.

שמא עדיף היה להניח לו ליפול בתהום הנשיה – וכך יימחה זכרו מן העולם לגמרי?

* * *

אלא שעמלק עדיין חי ופעיל, אם לא במובן החומרי, הרי במובן הרוחני. עמלק הוא הכפירה השוררת בעולם, שמנסה להשמיד ולאבד כל זכר לקדושה ולאמונה.

מסתבר שדווקא כיום כאשר עמלק איננו מזוהה ומוגדר כעם מסויים או כאנשים מסויימים, הוא מסוכן הרבה יותר.

כוחו של עמלק הוא בגניבה ובהחבא, כנאמר במדרש: "שהיה גונב נפשות והורגן… כל הביאות שבא [עמלק], לא בא אלא במטמוניות" (ילקוט שמעוני שמות רס"ב).

גם זכות היוצרים של ההתחזות שמורה לו, כפי שרש"י מלמדנו (במדבר כא א), שעמלק שינה לשונו, ודיבר כלשון כנען, כדי לבלבל את ישראל בתפילתם.

היצר הרע אינו מסית מיד, בדרך כל, לעבור עבירה חמורה; הוא מתחיל בדברים קטנים יחסית, עד שמגיע אל מבוקשו. "כך אומנתו של היצר הרע: היום אומר לו 'עשה כך' ולמחר אומר לו 'עשה כך' עד שאומר לו 'עבוד עבודה זרה' – והולך ועובד" (שבת קה ע"ב).

* * *

המעשים שלנו מורכבים ממצוות ומעבירות, אבל גם יש גם הרבה דברים באמצע… למעשה חלק גדול מן הפעולות שלנו במשך היום הן 'רשות' – אינם לא מצווה מוגדרת, וכמובן גם לא עבירה. טיבם של המעשים הללו נקבע לפי הצורה שבה הם נעשים, ובעיקר לפי הכוונה: אם אוכלים וישנים, קונים במכולת ונוסעים – לשם שמים, כדי שנוכל לעבוד את ה' כפי שמורה לנו השולחן ערוך (או"ח סי' רל"א) – הריהם בגדר מצווה.

אבל אם אוכלים בכדי למלאות את הבטן; קונים מה שמתחשק, ונוסעים 'בשביל הכיף' כי אז משתייכים כבר לסוג השני…

מסתבר שדווקא התחום האפור הזה של "דברי הרשות" הוא נשקו העיקרי של עמלק. במקום להשקיע מאמץ להכשיל אנשים בעבירות גמורות, הוא מתחיל עם ענייני הרשות. שם הוא יכול להתחפש ולהיתמם: 'הרי האוכל הזה הוא כשר בהכשר מעולה, מה משנה כל כך איך אני אוכל אותו?'; 'הרי אני לא גונב, מה משנה אם אני שקוע עד מעל לראשי בתאוות הממון?'…

אבל אחרי שעמלק כובש את ה"איזור המפורז" הזה, של הדברים שאינם ממש עבירה – הדרך קצרה להכשיל את האדם גם בעבירות גמורות, חלילה.

זו הסיבה שנאמר על עמלק: "אשר קרך בדרך", שכן במקום מלחמה גלויה, הוא נלחם ב"דרך", כלומר הוא עוקף את החזית ומכה בעורף, במקום שאיננו מודעים בכלל למהלומות שלו.

הדרך היחידה להלחם בו היא, לזכור אותו תמיד, לקרוע את המסכה מעל פניו, ולזהות בכל משיכה ותשוקה את פרצופו המכוער של עמלק שמנסה להתחבא ולהתחפש. רק כך נצליח למחות את עמלק מלבנו.