מה לא עושים בשביל פרנסה…

"דע שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון. אך יש מידה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון… היא מידת הכעס… כי בבחינת שורש השתלשלות שמשתלשל הממון… הוא בחינה אחת עם הכעס ממש… "ועל כן, הבעל-דבר, כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אזי יורד ומזמין לו כעס".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, סח)

ראית פעם אריה סבל? שועל חנווני? כל בעלי החיים נבראו בשבילי, והם מתפרנסים שלא בצער – ואני נבראתי לעבוד את הקב"ה – אינו דין שאתפרנס שלא בצער?! כך מגדירים חז"ל (קידושין פב ע"ב) את האבסורד שבגורם מספר אחד הממרר את חייהם של בני האדם.

הקב"ה ברא עולם כה נפלא – והכל בשבילי, כדי שאעבוד את ה'. מדוע אם כן אינני יכול לנהל את חיי ללא לחצים, מתחים וחששות הקשורים למרכיב הפיננסי?

"אלא שהריעותי את מעשי – וקיפחתי את פרנסתי" – עונים חז"ל את התשובה על בעיות הפרנסה שלנו. 'הריעותי מעשי' הינו מושג כללי, אבל ישנה מידה רעה מסויימת שקשורה במיוחד לקשיי הפרנסה – הכעס.

אמנם לא קל להתגבר על מידת הכעס, במיוחד על ידי מי שטבעו נוטה אליה, אבל כשיודעים"שכשהיצר מסית לאדם שיכעוס, בזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון, והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה" (ליקו"מ ח"א, נט) – מה לא יעשו בשביל פרנסה…

כידוע, הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו בשתי צורות יסוד: בחסד ובנתינה; ולעומתה בהגבלה ובדחייה. שני כוחות מנוגדים אלה מכונים 'ימין ושמאל', כפי שמצאנו בגמרא (סוטה, מ ע"א): "שמאל דוחה, וימין מקרבת".

הפרנסה מגיעה דווקא הודות לכוח ההגבלה שבצד השמאל, כמו שכתוב "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג). שכן כאשר השפע מגיע מלמעלה, הוא טהור ורוחני, כך שדרושה מידה מרובה של הגבלה כדי להפוך את השפע הזה לשפע חומרי שיתאים לצרכים החומריים של בני האדם שאינם יכולים לקיים חיים בעולם הזה רק בשפע רוחני.

זו הסיבה שחז"ל אמרו: "הרוצה להחכים – ידרים, ולהעשיר – יצפין" (בבא בתרא, כה ע"ב), שכן 'דרום וצפון' מכונים גם הם ימין ושמאל, ככתוב למשל: "צפון וימין אתה בראתם" (תהלים פט), כי כאמור שפע חומרי מקבלים רק הודות לכוח הצמצום שבצד שמאל. זאת רואים גם בפסוק "מצפון זהב יאתה" (איוב לז) – העשירות מגיעה מהשמאל.

אלא שכאן טמון מוקש מסוים. מידת הצמצום כמו כל מידה מוגבלת יכולה לשמש לטובה אבל גם להיפך. כשמשתמשים בה שלא כראוי, היא הופכת לעצבנות ולכעס, היפך העשירות הבאה ממקור טהור, שעליה נאמר: "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (משלי י).

לכן, כשאדם מרגיש איזה רוגז על מישהו, עליו לדעת שעכשיו מתעוררת אצלו מידת הצמצום, שעשויה להביא לו שפע של פרנסה, אך היצר עלול להפוך את המידה הזו לרעה, לכעס, ובכך לקלקל את השפע.

זוהי באמת אינה עבודה פשוטה, להגמל ממידת הכעס. דרושות לכך הרבה תפילות ותחנונים, וגם נכונות להסכים לוותר ולהתפשר. אבל… מה לא עושים בשביל פרנסה?