רוצה להיות פרח יפה…
ו׳ בתמוז תשע״ט
בני ישראל במצרים הלכו ושקעו במדמנה איומה של מ"ט שערי טומאה, אך משה רבינו הצליח למצוא בהם את שארית הנקודות הטובות – שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. בכך גרם להם לשוב ולהחיות בקרבם את הרצון לשוב אל ה'.
רוצה להיות פרח יפה?
הגן המלכותי היה גאוותה של אותה מדינה. בגן יוקרתי זה ניטעו צמחים מרהיבי עין, מהם נדירים ביותר, שהובאו מכל רחבי תבל; פרחים מדהימים ביופיים, מכל הסוגים והזנים.
ואכן, הגן כולו אמר כבוד. הניחוחות המשכרים, לצד המראות הציוריים עוצרי הנשימה, הפכוהו למקום שכל אחד חָשַק לטייל בו.
אך הגיעו זמנים קשים, בצורת איומה פקדה את המדינה, המים הפכו למצרך נדיר ביותר, וכתוצאה מכך אף הופסקה השקיית הגן.
אט אט הלכו וקמלו הצמחים הנאים, העלים היפים כמשו, הצהיבו ויבשו. מגן פורח הפך המקום לעי צחיח שעזובה שולטת בכל פינותיו.
עד ששוב החלו יורדים גשמים – ואחרי בלותו הייתה לו עדנה. מכל רחבי המדינה הגיעו מתנדבים שביקשו להושיט יד לשיקום הגן. אך תנאי אחד התנה הגנן הראשי: 'לפני שאתם עוקרים צמח כלשהו, עליכם לשאול את פי'.
באחת הפינות מתגודדת לה קבוצת מתנדבים. לפניהם צמח יבש חסר צבע, נראה שמזמן פסקה חיותו; לא נראה שיש כאן מה לשאול, יש רק לנכש ולזרוק. אבל חזקה עליהם פקודתו של הגנן, והם ניגשים לשאול אותו מה לעשות בצמח.
הגנן ניגש, ממשמש ביד של מומחה – ונזעק: "הן זהו צמח נדיר, מיוחד במינו, בודדים מסוגו שרדו בעולם. אינכם חשים" – הוא שואל אותם – "בלחלוחית המעטה שמורגשת עדיין בשורשיו?! יש לחזור ולשותלו במקום הנכון. הצמח הזה עוד ילבלב ויפרח. הוא יפאר את הגן כולו!"
* * *
לא אחת בוחן האדם את עצמו; הוא ניטע בגן-עדנו של העם הנבחר, במטרה שיוסיף לפאר כבוד שמיים; והנה הוא רואה את עצמו 'יבש', ללא מעשים טובים, ללא תורה, ללא תפילה וללא מידות טובות – הכול כל-כך מזוייף וחסר-נשמה! הוא לא מוצא בעצמו שום סיכוי לצמיחה מחדש.
אך הצדיק המופקד על הגן המופלא הזה, מזהיר: 'אל תהין לתלוש ולחרוץ גורל!' הוא בוחן בעין מעמיקה – וקובע: 'בעומק הלב שרדה נקודה טובה, זו הנקודה האלוקית שלא חלה בה שום שבירה; נקודה שתמיד מסוגלת לחזור ולהפיח חיים חדשים – – –
אדם רגיל אינו מבחין בכך; הוא ממהר לקבוע שאפסה תקווה, אבל ה'מומחה' הגדול מזהיר, שאם רק נבליט את הנקודה הזאת ונחזור לטפח אותה – היא תשוב ותלבלב בפאר ובהדר.
* * *
השבוע אנו קוראים 'פרשת החודש', בה אנו לומדים על מצוות קידוש החודש. זוהי המצווה הראשונה שבתורה, שבני ישראל נצטוו עליה בעודם בגלות מצרים.
מצווה זו מחייבת את כל מי שראה בתחילת החודש את הלבנה המחודשת – שאינה כי אם נקודה קטנה, כמעט בלתי נראית – לבוא ולהעיד על כך בבית הדין, הללו מקדשים את החודש באומרם: 'מקודש מקודש' – ובכך נקבע יום זה לראש החודש.
מצווה זו ניתנה לנו כהכנה לגאולה. היא מלמדת אותנו את היסוד הברור, שלעולם אין לזלזל בנקודה טובה, ותהא קטנה ככל שתהא. הצדיק קורא עליה 'מקודש' והיא תהווה בסיס לצמיחה חדשה.
בני ישראל במצרים הלכו ושקעו במדמנה איומה של מ"ט שערי טומאה, אך משה רבינו הצליח למצוא בהם את שארית הנקודות הטובות – שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. בכך גרם להם לשוב ולהחיות בקרבם את הרצון לשוב אל ה'.
הם בודאי זילזלו בתחילה בנקודות 'קטנטנות' אלו; וכי מה הן נקודות קלושות שכאלו, מול הסתאבות איומה שכזו?! אך הצדיק שהבחין בכוח האלוקי הטמון בהם, הורה להם לייקר, להחשיב ולהבליט את שאריות הטוב – ובכך גרם להם לשוב ולצמוח, דבר שהביא בסופו של דבר את גאולת מצריים.
גאולת מצריים הינה לימוד לכל גאולה של כל אדם מכל רוע שהוא שקע בו.
כדי שתוכל להיגאל מן הרוע שאתה שקוע בו, עליך ללמוד ללכת בעקבות הצדיק שמוצא בך את כוח הצמיחה, על אף שנדמה לך שהכול כה יבש.
הבן היטב, לא יתכן שלא עשית מצווה כלשהי, שעל ידה הינך קשור בקשר נצחי אל ה'. יהא מצבך נחות כאשר יהא. בכוחה של מצווה זו, הינך יכול לשוב ולצמוח. עליך רק להאמין בכך ולא לזלזל בה. זהו המפתח לגאולה שלך.
(עפ"י ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א-יב)
גולשים צפו גם ב:

ואין זה שלי כלל!
"לא להתפעל מהנפילות והירידות הנגלות לעין, אלא לזכור שתמיד פנימיותם נותרת זכה ונקיה ומשתוקקת לבוראה, ומכח זה להשתוקק לצאת מהרפש והבוץ"

הכתר בראש המשיח
זה מה שיביא את הגאולה: אותם יהודים שהיו מוכנים לעבוד את ה', גם כשהרגישו בנפשם שעבודתם היא לחינם חס ושלום; אלו שנשארים תמיד 'איכרים פשוטים' ועובדים את ה' בפשיטות גם כשמשיגים וגם כשלא – הם…

לעבור את הגשר הצר
"וכל אלו הדיבורים האמתיים שכתבתי, הם הם בעצמם הגשר האמתי, שיכולין לעבור עליו אפילו בתהום תחתיות, רק שלא ייפול בדעתו ולא יתפחד כלל, ויבטח ויישען בכוחו של רבינו הקדוש, שגילה כל זה"

מאבק האמונה
כתבה מרתקת על מסירותם של חסידי ברסלב ליהדות בברית המועצות, על הקיבוצים בשנות הזעם ועל הרדיפות שעברו תחת שלטון הקומוניסטים. התפרסמה ב'המודיע' בשנת תש"ך

לא לפחד מהפחד
כאשר מקשרים את הפחד למקור שממנו הוא נשלח, ויודעים שאין זה טבע ומקרה אלא השם יתברך שלח זאת כדי שנתיירא ממנו, הרי שוב אין צורך בהפחדות, והחסדים יכולים להתגלות

ריקודם של "החסידים המתים"
תיאור מרתק, מעטו של הסופר דניאל צ'רני, על ליל שבת אצל חסידי ברסלב בשטיבל הברסלבי ברחוב נובוליפיה בוורשה לפני מלחמת העולם השניה.

הלל צייטלין: עתידה של ברסלב
הלל צייטלין במאמר מרתק: מהו חסיד ברסלב, מיהו רבי נחמן מברסלב, והאם תתקיים דרכו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב גם בעתיד. מסמך מדהים ומרתק.