רוצה להיות פרח יפה?

הגן המלכותי היה גאוותה של אותה מדינה. בגן יוקרתי זה ניטעו צמחים מרהיבי עין, מהם נדירים ביותר, שהובאו מכל רחבי תבל; פרחים מדהימים ביופיים, מכל הסוגים והזנים.

ואכן, הגן כולו אמר כבוד. הניחוחות המשכרים, לצד המראות הציוריים עוצרי הנשימה, הפכוהו למקום שכל אחד חָשַק לטייל בו.

אך הגיעו זמנים קשים, בצורת איומה פקדה את המדינה, המים הפכו למצרך נדיר ביותר, וכתוצאה מכך אף הופסקה השקיית הגן.

אט אט הלכו וקמלו הצמחים הנאים, העלים היפים כמשו, הצהיבו ויבשו. מגן פורח הפך המקום לעי צחיח שעזובה שולטת בכל פינותיו.

עד ששוב החלו יורדים גשמים – ואחרי בלותו הייתה לו עדנה. מכל רחבי המדינה הגיעו מתנדבים שביקשו להושיט יד לשיקום הגן. אך תנאי אחד התנה הגנן הראשי: 'לפני שאתם עוקרים צמח כלשהו, עליכם לשאול את פי'.

באחת הפינות מתגודדת לה קבוצת מתנדבים. לפניהם צמח יבש חסר צבע, נראה שמזמן פסקה חיותו; לא נראה שיש כאן מה לשאול, יש רק לנכש ולזרוק. אבל חזקה עליהם פקודתו של הגנן, והם ניגשים לשאול אותו מה לעשות בצמח.

הגנן ניגש, ממשמש ביד של מומחה – ונזעק: "הן זהו צמח נדיר, מיוחד במינו, בודדים מסוגו שרדו בעולם. אינכם חשים" – הוא שואל אותם – "בלחלוחית המעטה שמורגשת עדיין בשורשיו?! יש לחזור ולשותלו במקום הנכון. הצמח הזה עוד ילבלב ויפרח. הוא יפאר את הגן כולו!"

* * *

לא אחת בוחן האדם את עצמו; הוא ניטע בגן-עדנו של העם הנבחר, במטרה שיוסיף לפאר כבוד שמיים; והנה הוא רואה את עצמו 'יבש', ללא מעשים טובים, ללא תורה, ללא תפילה וללא מידות טובות – הכול כל-כך מזוייף וחסר-נשמה! הוא לא מוצא בעצמו שום סיכוי לצמיחה מחדש.

אך הצדיק המופקד על הגן המופלא הזה, מזהיר: 'אל תהין לתלוש ולחרוץ גורל!' הוא בוחן בעין מעמיקה – וקובע: 'בעומק הלב שרדה נקודה טובה, זו הנקודה האלוקית שלא חלה בה שום שבירה; נקודה שתמיד מסוגלת לחזור ולהפיח חיים חדשים – – –

אדם רגיל אינו מבחין בכך; הוא ממהר לקבוע שאפסה תקווה, אבל ה'מומחה' הגדול מזהיר, שאם רק נבליט את הנקודה הזאת ונחזור לטפח אותה – היא תשוב ותלבלב בפאר ובהדר.

* * *

השבוע אנו קוראים 'פרשת החודש', בה אנו לומדים על מצוות קידוש החודש. זוהי המצווה הראשונה שבתורה, שבני ישראל נצטוו עליה בעודם בגלות מצרים.

מצווה זו מחייבת את כל מי שראה בתחילת החודש את הלבנה המחודשת – שאינה כי אם נקודה קטנה, כמעט בלתי נראית – לבוא ולהעיד על כך בבית הדין, הללו מקדשים את החודש באומרם: 'מקודש מקודש' – ובכך נקבע יום זה לראש החודש.

מצווה זו ניתנה לנו כהכנה לגאולה. היא מלמדת אותנו את היסוד הברור, שלעולם אין לזלזל בנקודה טובה, ותהא קטנה ככל שתהא. הצדיק קורא עליה 'מקודש' והיא תהווה בסיס לצמיחה חדשה.

בני ישראל במצרים הלכו ושקעו במדמנה איומה של מ"ט שערי טומאה, אך משה רבינו הצליח למצוא בהם את שארית הנקודות הטובות – שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. בכך גרם להם לשוב ולהחיות בקרבם את הרצון לשוב אל ה'.

הם בודאי זילזלו בתחילה בנקודות 'קטנטנות' אלו; וכי מה הן נקודות קלושות שכאלו, מול הסתאבות איומה שכזו?! אך הצדיק שהבחין בכוח האלוקי הטמון בהם, הורה להם לייקר, להחשיב ולהבליט את שאריות הטוב – ובכך גרם להם לשוב ולצמוח, דבר שהביא בסופו של דבר את גאולת מצריים.

גאולת מצריים הינה לימוד לכל גאולה של כל אדם מכל רוע שהוא שקע בו.

כדי שתוכל להיגאל מן הרוע שאתה שקוע בו, עליך ללמוד ללכת בעקבות הצדיק שמוצא בך את כוח הצמיחה, על אף שנדמה לך שהכול כה יבש.

הבן היטב, לא יתכן שלא עשית מצווה כלשהי, שעל ידה הינך קשור בקשר נצחי אל ה'. יהא מצבך נחות כאשר יהא. בכוחה של מצווה זו, הינך יכול לשוב ולצמוח. עליך רק להאמין בכך ולא לזלזל בה. זהו המפתח לגאולה שלך.

(עפ"י ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א-יב)