בעיירה ברסלב גר עשיר אחד שהיה מקורב לרבינו. לעשיר זה היה בן יחיד, וכשהגיע הבן לפרקו הלך אביו העשיר ואירס את הבחור עם נכדת הבעל שם טוב הקדוש. אולם, כשהגיע זמן החתונה, חלה החתן במחלה קשה עד כי נשקפה סכנה לחייו.

כיון שכך, נזעקו קרוביו ופנו לרבינו הקדוש, לבקש את ברכתו ותפילתו על החתן האומלל שבמקום להכנס לחופה חלה במחלה קשה, ה' ישמור.

אלא, שבאותה עת היה רבינו בדרכו חזרה ממז'בוז', לשם נסע יחד עם תלמידו ר' חיים שרה'ס. שלחו קרובי החתן שליח מיוחד רכוב על סוס מהיר, על מנת שישיג את רבינו בדרך במהירות המירבית, ישאל לדעת קדשו ויספיק לשוב למחותנים ולהשיב להם דבריו.

בדרך, כאשר רבינו ור' חיים שהו באכסניה למנוחת הלילה, קם רבינו משנתו, העיר גם את ר' חיים והורה לו לבוא עמו החוצה, אל היער הסמוך. בחוץ שררה חשכה עבה. הם עשו צעדיהם אל היער, שם החל רבינו לצעוד במהירות בין העצים בעוד ר' חיים עומד בצד מבוהל. לאחר זמן מה יצא רבינו מבין העצים והתקרב אליו.

"הראית את שהתרחש פה?" שאל רבינו את ר' חיים והסביר: "הבעל שם טוב הקדוש, סב הכלה, בא אלי ואמר לי כי איננו חפץ בבן הגביר לנכדתו, וכדי לבטל את השידוך אומר הוא לקחת את החתן מן העולם" כששמע ר' חיים את הדברים הנוראים מפי רבינו, חרד לבו עוד יותר… בינתיים שוב התרחק ממנו רבינו ונבלע בין העצים בעוד ר' חיים עומד חרד וכל גופו אחוז צמרמורת, והוא מאזין לקול הרוח המרעישה בין ענפי העצים.

שוב חזר אליו רבינו. "פעלתי אצל הבעל שם טוב", אמר לו, "שלא יקח את החתן. הוא ישאר בחיים, אבל לא יזכה לבנים…" סיים רבינו את דבריו ושב יחד עם ר' חיים אל האכסניה.

ביום המחרת, לעת הצהרים, כאשר ר' חיים עמד בשער האכסניה בחוץ, הגיע השליח המהיר מן המחותנים אל רבינו לבקש רחמים על החתן שנפל לערש דוי, השליח עצר ונכנס אל האכסניה למסור לרבינו את דבר השליחות.

הגיעה זמן החתונה – אמר השליח – אבל החתן שרוי בחלישות כזו שאי אפשר כלל לנסוע עמו לחתונה, ובזה מביא אני את בקשת המחותנים לרבינו שיתפלל ויעורר עליו רחמים שישוב לאיתנו.

בסיימו את דבריו אמר רבינו לשליח: "חזור לדרכך, החתן יתרפא ותסעו עמו לחתונה", ולא הוסיף רבינו לדבר בענין זה. השליח, מששמע את הבשורה הטובה, עלה על סוסו ובמהירות רבה רכב בחזרה להודיע לשולחיו את הבשורה הטובה.

ר' חיים נשאר על עמדו תמה ומשתומם. כבר בלילה הקודם פעל רבינו אצל הבעל שם טוב להבראת החתן, במו עיניו חזה ברוח הקודש של רבינו, ונפשו נבהלה מאוד…

ואכן, דבר אחד לא נפל מדברי רבינו, החתן הבריא, נסע לחתונה ונכנס לחופתו עם נכדת הבעל שם טוב, אך בנים לא היו לבני הזוג.

כעבור שנים מספר, לאחר הסתלקות רבינו, השתדל הרב רבי צבי אריה, רבה של העיר ברסלב, שהזוג חשוך הבנים יתגרש. רבי צבי אריה זה, רבה של ברסלב, היה חתנו של ר' חיים שרה'ס בעל המעשה, ולפי ששמע הרב מפי חמיו את הספור הנורא אשר הוא עצמו עד היה לו באותו לילה, החליט כי הגיעה העת להפריד בין בני הזוג שאינם מתאימים זה לזה.

ואכן ר' צבי אריה בעצמו סידר את הגט, ולאחר שנתגרשו כדת וכדין, ונישאו כל אחד מבני הזוג בזיווג שני, זכו כל אחד מהם לבנים.

בלילה ההוא כאשר רבינו גילה לר' חיים על התגלות הבעש"ט הק' שבא לקחת החתן מן העולם.. גילה רבינו לר' חיים גם כי הבעש"ט כבר לקח את שנותיו של החתן, ורבינו צריך היה להעניק לו שנות חיים אחרות, ובאותה עת גילה גם לר' חיים כמה שנות חיים העניק לחתן המדובר.

שנים מספר לאחר פטירת רבינו, כאשר אש המחלוקת על מוהרנ"ת, נאמן בית רבינו, כבר בערה, רצה החתן הנ"ל להצטרף אל החולקים. ר' חיים שרה'ס, שידע את כל אשר נעשה עם החתן, ושרק בזכות רבינו הוא נמנה בין החיים, צעק עליו: "גם אתה חפץ לחלוק על תלמיד רבינו? שתוק! אני יודע היטב כמה שנים נותרו לך עוד לחיות על פני האדמה"…

כעבור זמן נסע החתן לא"י וסיפר לאנ"ש תושבי ארץ ישראל, כי רבינו נתן לו רשימה של עבודות וסיגופים שיעשה אותם ועל ידי כך יזדכך גופו והוא יוכל יהפוך ליהודי כשר ממש, אך מחמת הקושי לא הספיק לעמוד בכל אשר הטיל עליו רבינו..