פסח שני
ט׳ באייר תשע״ט
אנו נדרשים לעשות את שלנו, לעסוק בתורה, תפילה ועבודת ה' ככל יכולתינו, ואזי, על ידי זה, יכול הצדיק לבנות בניינים נפלאים ונוראים, "ומשך הרבה תיבת בניינים כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבניינים הנוראים שבונה מזה"…
ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם, למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל? ויאמר אליהם משה: עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמור איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'… (במדבר, ט,ו-י)
לימוד גדול בדרך התקרבותינו לצדיק ופעולתו ישנו בפרשה זו, פרשת פסח שני; ולימוד גדול לנו מטענת האנשים ומתשובת משה רבינו, מלבד הלימוד העצום מעצם פסח שני, שהוא המשכת דרך התשובה, כפי שאומר מוהרנ"ת.
"למה נגרע", שואלים הטמאים לנפש אדם בעמדם לפני משה ואהרן, צדיקי הדור, "לבלתי הקריב הפסח?" אמנם, היתה לנו ירידה עצומה, נפלנו לעמקי הטומאה והיינו טמאים לנפש, אולם אין אנו מוכנים להניח לכך. עז רצונינו לעבוד את ה', חזק חפצינו וכספינו לתקן את אשר עשינו, לשוב אל ה' ולעבדו בליבב שלם, ומדוע לא נוכל?
"עמדו", אומר להם משה רבינו, "ואשמעה מה יצווה ה' לכם". ובהכוונתו זו, שטרם התשובה אותה ישמע מהשם יתברך, מראה להם משה רבינו את הדרך לקראת הורדת דרך התיקון, פסח שני, לעולם: טרם יוכל הצדיק לסייע לך, טרם יוכל הצדיק לקחת את לבני נשמתך ולבנות מהם בנין מפואר לבורא, צריך הוא אותך. את עשייתך אתה, את רצונך העז, את תפילתך ואת מעשיך.
דרש אחד מאנ"ש שיחי': אנו יודעים מחז"ל, במקום אחר, כי "אין עמידה אלא תפילה". "עמדו", אומר להם משה, אתם באמת רוצים? התפללו! זעקו אל ה', ואזי אוכל לקרבכם אליו. ומכיוון שעמדו, מיד "וידבר ה' אל משה … איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה … ועשה פסח לה'". מיד גילה הקב"ה את דרך התשובה לעמו.
בשיחות רבינו ז"ל אנו מוצאים גילוי כעין זה בשיחה מפורשת: "אין אתם צריכים כי אם לתת אבנים וסיד ואני בונה מהם בנינים נפלאים ונוראים"
אנו נדרשים לעשות את שלנו, לעסוק בתורה, תפילה ועבודת ה' ככל יכולתינו, ואזי, על ידי זה, יכול הצדיק לבנות בניינים נפלאים ונוראים, "ומשך הרבה תיבת בניינים כמפליג בשבח נפלאות תפארת הבניינים הנוראים שבונה מזה"…
זהו המוטל עלינו על מנת שנוכל לזכות לתשובה ולהתקרב לבורא יתברך.
אולם, פסח שני הינו לימוד עצום נוסף, כי אכן: אין שום יאוש בעולם כלל. אף למי שנטמא לנפש אדם, אף מי שהינו בדרך רחוקה, אף למי שדומה כי אין שום סיכוי בעולם כלל שיתקרב לבורא יתברך, אף הוא, לו רק יתעקש, לו רק יתקרב באמת לצדיק האמת מתוך רצון כן, מתוך חפץ עז, להתקרב לבורא עולם, ויזעק ויתחנן לה': "למה נגרע לבלתי הקריב קרבן ה'?" למרות שטמאתי את נפשי, למרות שהתרחקתי מבורא עולם, למרות הכל, אני רוצה וחפץ ומשתוקק לעבוד את ה' לפחות מעכשיו, מנקודה זו והלאה, כי וודאי יש איזו דרך גם עבורי… "ואז השם יתברך מרחם עליו וזוכה על ידי זה לתכלית העליה, וזוכה על ידי זה להוסיף פרשה בתורה, כי על ידי שמבקשין ומחפשין איה מקום כבודו, על ידי זה זוכין אחר כך להתגלות התורה".
גולשים צפו גם ב:

תפילה לזכות להגיע לציון
חוברה על ידי הרה"ח רבי יצחק ברייטער זצ"ל, הי"ד, בתקופה שבה לא ניתן היה להגיע לציון. כעת, בעקבות מגיפת הקורונה שסגרה את הגבולות בין המדינות, הפכה התפילה הזו שוב לרלוונטית...

צעקת החיפוש
החיפוש אחרי נקודת הטוב הוא מעשה הקנאות הראוי ביותר עבור קדושת יהדותנו. והחיפוש הזה מתחיל בספרי הצדיקים, עובר בהכרח דרך שיחת חברים, ונעשה שלם ומוחלט מתוך בירור עצמי.

סוף סוף באומן…
מי בכל זאת עקבו אחר הספינה וניסו לנצל כל פירצה אפשרית בכדי להסתנן לתוכה? היו אלו שני אברכים צעירים מירושלים, הלא הם מיודענו רבי אברהם יעקב גולדרייך וחברו המושבע רבי שמואל שפירא...

ספירת העומר
תולדותיו של כל אדם מישראל הם בבואה של תולדות עם ישראל מאז היותו לגוי. אם כן, פסח וספירת העומר אינם רק "זכר" ליציאת מצרים, אלא ענינו הפרטי של כל יחיד: לזכות ולצאת "מגלות מצרים שהוא…

להרגיש שייך
מי לא משתוקק לחוש רצוי ומועיל, להשתייך למקום טוב ומיוחד? כשהתחושה הזו דועכת, אנו עלולים להיות אבדים לנצח. ואז באה החיות החדשה: אני קיים, אני יחודי – וחלק ממניין יחודי. המספר האישי שלה, הוא זה…

וספרתם לכם – לעצמכם
תקופת "ספירת העומר" היא תקופה של היטהרות והתעלות – את זה כולנו יודעים. בכל יום ויום עולים משער לשער, ומתקנים עוד משהו פגום. הבעיה היא רק, שחלק גדול מאתנו מרגישים מחוץ לסיפור...

אתה עוד תזכה!
כולנו צועדים בדרך ארוכה מאוד שאת סופה קשה לחזות. הסכנה הגדולה ביותר היא שבעיצומו של מסע נתייאש וזהו. לכן, כל כך חשובה לנו ההבטחה 'אתה עוד תזכה' ואם נזכור זאת, ולא נתייאש, הרי שללא ספק…