סערת הנפש האצורה בלב האברך והבחור הברסלבי במשך ימות השנה וכמו אש עצורה בליבו – מעבודות השנה, ממלחמת היצר, מכל העליות והירידות. ועתה בערב ראש השנה מתפרצת היא בכל עוזה, על אדמת קודש – ציון המצוינת אשר שם חלקת מחוקק ספון, כהבטחתו; "אישי תוקד עד ביאת הגואל".

אכן אש יוקדת היא בלב כל מי שטעם מצוף דבש אמרותיו ועצותיו. בוערת היא אצל כל שזכה לטעום מיינו המשומר – "היין ההונגרי" ( – די הונגערישע וויין); אש אשר לפעמים קטנה היא בבחינת מה שקורים "טלואין" ( – מהבהבת). אבל בוערת היא כל הזמן, ולכשהיא רק מגעת למקורה – לשורשה באומן, שם בבחינת "וימת שם משה" היא נעשית להבה גדולה ”דאכלא לכולהו ושציא לכולהו". כאן היא באה ומתקשרת לשורש נשמות ישראל, כאן היא מתרגשת ונכספת להנתק מחיי החולין והחומריות האופפים אותה בעל כורחה, כאן היא מוצאת פורקן לכיסופיה שכל השנה הם בבחינת ”טלואין" בלבד.

כי על כן ראש השנה במשנתם של אנ"ש, הוא לימוד של התחדשות והתרעננות שכה הירבה רבינו הק' ללמדנו עליה בכמה וכמה תורות ומאמרים הפזורים בספריו הק' ובספרי תלמידיו הק'.

ויש מאמרים שלפי פשוטם אינם מדברים מענין התחדשות, ברם העצות היוצאים מהם מלמדים אותנו דרך להתחדשות בעבודת השי"ת. טלו לדוגמא את המאמר בליקו"מ תניינא תו' פ"ב, המבאר שם מענין כסדר ושלא כסדר, שרבינו מפרש את הפסוק 'אחור וקדם צרתני', זה בחינת כסדר ושלא כסדר, קדם הוא בחי' א"ב כסדר ואחור הוא בחי' תשר"ק – א"ב שלא כסדר (אלא לאחור). ומוהרנ"ת בלקו"ה על המאמר הזה מוסיף ומפרש, שבחי' שלא כסדר הוא בחינת תשרי שהוא גם א"ב שלא כסדר ובתשרי נברא העולם, והעוה"ז בכללותו הוא בחי' שלא כסדר, וזהו עבודותינו בר"ה להעלות ולקשר את העוה"ז בחינת שלא כסדר לבחי' כסדר.

הבה נתרגם את כל זה לשפת המעשה בפשטות – שכל אחד ואחד צריך להתבונן בימים הנוראים האלו בסדרי תהלוכותיו במשך כל ימות השנה, לבדקם ולבררם באם הם בסדר הנכון והראוי ובפרט בחיי היום יום בענינים הגשמיים שהם הם בחי' שלא כסדר, להעלותם ולסדרם כראוי. כלומר: להכניס סדר בתוך השלא כסדר. וזהו אולי ג"כ מה שמובא בתו' ס"א אות ז' וזלה"ק "וזהו בחי' מה שנוסעים על ר"ה לצדיקים כי ר"ה הוא יומא דדינא של כל השנה וכאו"א בא עם קדושתו וצמצומיו אל הצדיק וכו' עיי"ש. והמובן מזה ג"כ כנ"ל: ענין ההתחדשות וההתרעננות לצאת מן השיגרה של ימי החולין. שע"י שבא אל הצדיק עם כל צמצומיו ובחינות שלא כסדר שלו, שהם העליות והירידות והבלבולים, ושם אצל הצדיק נככל בתוך האבן שתיה שאצל הצדיק, שהוא ענין ובחי' כסדר, ושם נתחדש כנשר נעוריו, כי הוא מתבונן כאמור על כל תהלויותיו ושופט את עצמו כעצת רבינו הק', ובפרט ש'יומא קא גרים', וגם המקום גורם, כי שם המשפט בחינת אבן השתיה, בחינת 'כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית אל המקום'.

אשר על כן, בנוסף לכל המעלות והתיקונים הנפלאים הנעשים ע"י ההתכללות בתוך "דעם רבינ'ס ראש השנה" ( – "ראש השנה של רבינו"), הרי בנוסף לזה מה רב טוב הצפון לשופטים את עצמם בחשבון הנפש ומיצוי המידות ווידוי דברים וכו' וכו', וכשיחתו הק' של רביה"ק "מיין ספר וועט טרענען אדערין" ( – ספרי יבקע את הגידים), ורואים זאת בחוש אצל אנ"ש היקרים האמונים עלי דרך רבינו הק' ועצותיו הנפלאות, שהם נמצאים תמיד במצב של תובע ונתבע, כלומר: שכל אחד תובע מעצמו עוד ועוד להתעלות בעבודת השי"ת, ובפרט בבוא כל העם אומנה לקראת ימי ר"ה ובבואו אל הקודש פנימה, אל הכח המושך (כמבואר בתורה ע'), הופכים הגעגועים לערגה עצומה והכיסופים נעשים לתביעות עצומות שכל אחד תובע מעצמו: שפרו מעשיכם, וזה חודר כל לב ובוקע את כל הגידים, שברית הלהבה להשי"ת לא תופר בשום פנים ובשום מצב.

וכמו שאנו מבקשים בתפילה הנאמרת לאחר ה"תיקון הכללי": "ואזכה להיות תמיד כרצונך הטוב מעתה ועד עולם". והלא זו היא עיקר תפילתינו ובקשתינו, ותכלית העבודה והתשובה בימי ר"ה: להנתק מחבלי והבלי העוה"ז ולהתחיל מחדש בחיים חדשים, חיים ארוכים, וכשם שהשנה מתחדשת כך כל אחד מחדש את עצמו בחיים חדשים.

ומן הראוי לבאר מענין לענין באותו ענין שהזכרנו למעלה ע"פ התורה פ"ב שרבינו מבאר שם שענין שלא כסדר הוא בחינת תשר"ק.

והנה ראה זה פלא: בכל התורה שבכתב לא נזכר ענין התשובה ויום הדין בראש השנה, כי אם יום תרועה יהיה לכם, ולמעשה אנו רואים שעסק התשובה ויום הדין ממלא את כל ישותינו בימי ראש השנה וסביב ענין זה סובבים והולכים כמעט כל תפילותינו ועבודתינו בראש השנה.

ברם צא בדוק ועיין שכל התמצית והמושג של תשובה הוא: להפוך את ה'שלא כסדר' ל'כסדר', כי על ידי התשובה שהוא בחינת 'זרקא' כמובא בזוה"ק, "דאיזדריקת לאתר דאיתנטילת מוזמן" שפירושו: לשוב (להשיב) את הדבר למקום שניטל משם (ליקו"מ ל"ו), כי ע"י חטאים ועוונות נאבדים ממנו חלקי הקדושה ומתרחקים משורשם שבקדושה למקומות הרחוקים מהקדושה, בבחינת 'מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו' וגו'. ותכלית התשובה היא לחזור ולהשיב לקדושה את כל מה שאבדה. ומה גם שאפילו על דברי המותר והרשות אנו צריכים לעמול שלא ירחיקו אותנו הדברים הגשמיים והחמריים מהקדושה מהקב"ה ח"ו. כי הדברים והצרכים הגשמיים הם במהותם היפך התכלית והקדושה וכל עיקר בריאתם הוא רק עבור התכלית הנרצה להעלותם לשורשם האמיתי והנצחי. וע"כ מכונה העוה"ז בשם עלמא דפירודא, מכיון שהוא נפרד וחלוק ע"י התרחקותו משרשו, וע"כ מכנה רבינו בתו' נ"ד את העולם הזה ע"ש שכחה מכיון שהוא דבר הנפסד ונשכח. ולפי"ז מובן ביותר מה שהתורה קוראת את ר"ה בשם "יום זכרון", מכיון שביום זה עיקר העבודה היא להפוך את העולם הזה – השכחה – לזכרון, כלומר את ה'שלא כסדר' ל'כסדר'. שכאמור הוא תמצית ועיקר התשובה.

ועל כן נקרא ראש השנה בתורה בשם 'יום תרועה' שהוא השופר, תשר"ק, וגם יום זכרון. כי תשר"ק הוא בחינת שלא כסדר, ולכן תוקעים תשר"ק דייקא, שהוא בחינת מן המיצר קראתי (שהמיצר הוא שלא כסדר), ועל ידי זה 'ענני במרחב' וגו', שנעשה ה'שלא כסדר' ל'כסדר' ונעשה יום זכרון שנתעלה ה'שלא כסדר' והשכחה ל'כסדר' וזכרון.

ולפי כל זה מובן ומבואר שראש השנה (שהם ימי תשובה), הוא הוא התשר"ק והזכרון המפורשים בתורה.

כמו כן, גם נתבאר מה שמובא בליקו"מ תניינא סי' צ"ד מעניו שלשה ראשים שמתקבצים בר"ה כשזוכים אז להיות אצל הצדיק: כי הצדיק הוא בחינת 'ראש' ור"ה גם כן בחינת 'ראש', וכל אחד בא עם מוחו ודעתו לצדיק ומקשר דעתו ומוחו ש'בראשו', שזהו גם כן בחינת 'ראש', להצדיק וכו', מכיון שאז בר"ה צריך לעלות ולתקן את ה'ראש' ואת המוח שיהיה בבחינת קדם. וע"י שאני מביא את מוחי ו'ראשי' להצדיק ב'ראש' השנה ע"ז נתכללין ונתעלין הראשים ונעשה ראש ממש וראש השנה ממש.

ואפשר עוד לרמז זאת בשיחתו הקדושה: 'הראש השנה שלי עולה על הכל', "עולה" דייקא כי על ידי כל הנ"ל נתעלה הראש למקומו הנכון (בחינת רוח האדם העולה, היפך מרוח הבהמה היורדת). כללו של דבר שענין ראש השנה הוא ההתעוררות מהשינה וההתחדשות. והוא לימוד הזהירות לבלי ליפול לזקנה. וכמובא בלקו"ה (הלכות תפילין הל"ה אות ה') וזו לשונו הק': "והנה עיקר כוונת הדברים הנ"ל לענין מעשה הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבינו ז"ל בעצמו כמה פעמים שהיה לי חיות חדש בכל פעם" וכו'. ובאות ז' שם: "הכלל שכל אדם שרוצה לחשוב על תכליתו האחרון צריך ליזהר מאוד לבלי להיות זקן כלל, דהיינו שלא יפול לזקנה דסטרא אחרא ח"ו, הן צדיק הן חסיד הן שאר כל אדם אפילו הפחות שבפחותים כפי מה שהוא, צריך ליזהר מליפול לזקנה הנ"ל וכו' כי אפילו צדיק גדול וכו' אע"פ כן צריך להתחזק לעלות מדרגא לדרגא" ע"כ לשונו הקדוש.

היוצא מדברינו הוא: שזו היא לנו הזדמנות פז – ה"ראש השנה של רבינו", לזכות ברווחים כה גדולים, ואשרינו מה טוב חלקינו שאנו זוכים מידי שנה בשנה להתראות לפניו לחזות בנועם ולבקר בהיכלו בימים הנוראים והקדושים הללו, שאפשר לזכות בהם בתיקונים נפלאים כאלו, אנו צריכים רק לבלי להיות שלימזלניקעס ( – "שלומיאלים"), ולנצל את הזכיה הזאת עד תום להתחדשות והתעוררות לילך מדרגה לדרגה אמן כן יהי רצון.

(פורסם בירחון "נביעות הנחל", תשרי תשנ"ה)