פורים קרב ובא ומוהרנ"ת זיע"א נכסף מאוד להיות אצל רבינו. כיון שכך, יצא מוהרנ"ת מביתו שבנמירוב ושם פעמיו לעבר העיירה מדוודיבקא שם שהה רבינו באותה עת. טלטולי דרך קשים היו מנת חלקו בדרך הארוכה, קור עז שרר, השלגים עכבו את המסע, ותלאות רבות וקשות פקדוהו על כל צעד ושעל.

לאחר מסע ארוך ומפרך שארך קרוב לשבועיים, הגיע מוהרנ"ת בתענית אסתר לפנות ערב, לפני קריאת המגילה, לכפר אחד הרחוק שנים עשר מיל ממדוודיבקא, צער רב הצטער מוהרנ"ת על כי לא יעלה בידו להיות בצוותא עם רבינו ולחזות בפניו הק' בעת קריאת מגילה, הוא ניחם את עצמו כי מן השמים עכבוהו, ובכל זאת עלץ ליבו כי הנה הוא מתקרב למדוודיבקא, בדרך פגש בר' יודל המקובל, מגדולי תלמידי רבינו, ובצוותא נכנסו לכפר, בני הכפר שמחו לקראתם, כי היה חסר להם עשירי להשלים המנין לקריאת המגילה, רבי יודל קרא את המגילה, בעיינו בסדור עם כוונות האריז"ל של מוהרנ"ת.

מוהרנ"ת חפץ להמשיך בנסיעה למדוודיבקא מיד לאחר קריאת המגילה, ומכיוון שעכשיו לאחר תענית אסתר חייבים לאכול, בפרט שהאכילה בפורים מצוה היא, סעד מוהרנ"ת את סעודתו בעיירה, אולם כשרצה לאחר מכן להמשיך בנסיעתו, סירב העגלון לנסוע מחמת חשכת הלילה.

כיון שכך, החל מוהרנ"ת מפציר באנשי העיירה שיעמידו לרשותו עגלה אחרת שתיקח אותו למדוודיבקא, כי כבר כלתה נפשו לראות את רבינו. "גם אם אגיע לאחר חצות, לפחות אהיה במחיצתו של רבינו" – התחנן.

אנשי העיירה אכן שכרו לו עגלה, ומוהרנ"ת הגיע למדוודיבקא אחרי חצות הלילה. בהגיעו היתה העיר כולה שקועה כבר בשינה עמוקה, גם האכסניות כבר היו נעולות ומוהרנ"ת שלא ידע לאן לפנות, עמד ברחוב על מטלטליו בכפור העז השורר בחוץ. תוך שהוא עומד, נמלך לגשת לבית הכנסת של העיירה ולהכנס שם, והחל לסובב אנה ואנה במרחבי העיר, עד שמצא בנין שנראה לו כמו בית כנסת, ומשהבחין שלמרות הדלת הנעולה בוקע אור מבפנים, הבין שמישהו נמצא שם והחל נוקש בדלת.

"מיהו הדופק באישון לילה?" נשמע לפתע קול מבפנים, "מישהו הבא מדרך רחוקה" השיב מוהרנ"ת "המחפש את נינו המפורסם של הבעש"ט שהגיע למדוודיבקא לחתן את בתו בעיר", התברר כי השמש שהיה בפנים, זקן מופלג היה, והוא כבר התקרב לרבינו בתקופה בה דר במדוודיבקא בימי נעוריו, הלה פתח את הדלת וקבלו בברכת "שלום עליכם" ובסבר פנים יפות.

מאין אתה? שאל את ר' נתן, מנמירוב! מנמירוב? וכיצד אתה מכיר את רבינו איש קדוש אלקי? מוהרנ"ת ענה שנמירוב נמצאת קרוב לברסלב, ושם כבר הגיע שמעו של רבינו, לפתע שואל השמש: הגד נא מה שמך? מדוע זה תשאל לשמי? הקשה מוהרנ"ת, כשהבין כי לא בכדי הוא שואל זאת, והשמש מתחיל לספר: "אחרי קריאת המגילה הייתי עם רבינו, אין לתאר את השמחה ששררה שם, כולם רקדו ופיזזו כיאות וכראוי לפורים, בתוך כך נענה רבינו ואמר: תלמידי יהושע, ששמו נתן, נכסף מאוד להיות עמנו פה, אך הוא יסיים את הפורים בשושן פורים" סתם ולא פירש.

איש מן הנוכחים לא הבין את דבריו, אך איש גם לא העיז לשאול את כבוד קדושתו על כך.. ושמא שמך יהושע נתן? לחש השמש באזני מוהרנ"ת, "שמי נתן", השיב מוהרנ"ת, וזאת שרבינו מכנה אותי יהושע, מן הסתם מתפלל הוא עבורי שה' יושיעני מכל הצרות, כשם שמשה התפלל על יהושע. השמש שהיה עד לרוח הקודש גלויה של רבינו, אשר ידע על בואו המדוייק של מוהרנ"ת, הבין כי העומד לפניו הינו אדם גדול ונעלה,  וראה זכות  לעצמו להזמינו  לביתו, הסמוך   לביה"כ,  בנשאו לפניו את מטלטליו. הוא הזמינו לסעוד ולנוח מעט כדי לפוש מטרחות הדרך, אבל מוהרנ"ת סירב, ובמקום זה ביקש את השמש שיורהו את הדרך למקוה, וירד לטבול. לאחר הטבילה הלך מוהרנ"ת להתפלל כותיקין, שכן משום שהיה עייף מאוד מהדרך הקשה ועדיין לא ישן כלל בלילה זה, החליט להתפלל תחילה ולשמוע מקרא מגילה, לטעום משהו, ורק לאחר מכן לקבל את פני רבינו בראש צלול. כאשר נכנס מוהרנ"ת להיכלו של רבינו כבר עמד רבינו להסב לסעודת פורים, ועדת חסידיו מסובים סביבו נכונים לקיים מצות היום, רבינו פנה אל מוהרנ"ת ואמר: אמנם שהית בעת קריאת המגילה בכפר, אך נשמתך היתה עמנו. רבינו  קרב  את  תלמידו  קרבה  יתירה, הוא הושיט לו משקה באמרו אליו: "אף שעייף הינך מן הדרך ועדיין לא נחת די צרכך, עליך לקיים את ציווי חז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא" ומצות מחית עמלק, טול ושתה", מוהרנ"ת עמד לפני רבינו באימה וביראה גדולה, ורבינו אמר לו: "כבר קיימת והיו עיניך רואות את מוריך ויכול אתה לשמוח והרי פורים היום", מוהרנ"ת חפץ היה לדבר עם רבינו ביחידות אך בנוכחות הציבור קשה היה עליו הדבר, רבינו שכיון למחשבותיו פנה אליו שוב ואמר: אולי אתה עייף מן הדרך, אתה חייב לנוח קצת ובכן צא הלחם בעמלק" מוהרנ"ת הבין מיד שרבינו מרמז שעליו להלחם בספיקות שבמוחו, והוא קיבל על עצמו ללחום מלחמה זו, הוא נפרד מרבינו והלך לנוח.

לפנות ערב הופיע שוב מוהרנ"ת בהיכלו של רבינו. אוירה של שמחה וחדוה עצומה שררה שם. מיד כשנכנס מוהרנ"ת, קבלו שוב רבינו בחביבות, והורה לו לשבת על ידו, ואמר לו: "עמך יש לי הרבה על מה לשוחח אך לא עתה, ומה שחשוב ברגע זה הוא, מה ששוחחנו בקשר לתורה של "משה ויהושע", (בסימן ו' בליקוטי מוהר"ן) הרב והתלמיד. דע, שאתה הוא אותו תלמיד, אף על פי שיש לי תלמידים חשובים מאד, יותר מבוגרים ממך (כגון ר' שמעון, ר' יודל, ר' אהרן, ר' שמואל אייזיק)אבל מפני ש"יהושע בן נון נער" בגלל זה הוא "לא ימיש מתוך האהל"…

מוהרנ"ת הצטרף לרוקדים, אך לבו בל עמו. רבינו אמר לו מפורשות "לא ימיש מתוך האהל"… כלום יוכל לעמוד בזה? הלא יודע הוא היטב את המצפה לו בבית… ובפרט כאשר יוודע להם כי במקום לנסוע לברדיטשוב למסחר, נסע לרבינו… הוא ידע שיצטרך לשלם ביוקר על נסיעתו זו. אמנם מצד אחד היתה לו קורת רוח מרובה מכך שרבינו חפץ בקרבתו, אך ההרהורים מה שיגיע לו מבני משפחתו, אביו וחותנו העיבו על שמחתו.

לפתע פנה אליו רבינו: אל דאגה! היה תמיד בשמחה, אף כשתחזור לביתך!

מוהרנ"ת נוכח שרבינו צופה הכל ברוח קדשו, ונתבייש מאד, והנה שומע הוא שוב את קול רבינו: "הבושה היא גם חלק מאותה תורה (הנ"ל) אבל האדם חייב להיות בקי בשוב: אתה חייב לדעת איך לעמוד ברגעים הקשים. 'בקי ברצוא' היית כשבאת הנה, עכשיו תצטרך להיות 'בקי בשוב' יותר מתמיד!"

מוהרנ"ת התפלא פליאה עצומה איך רבינו מכוון בתורתו הקדושה את כל מהלכיו ומעבריו.

לאחר מכן התפזר הקהל, וגם מוהרנ"ת שב לאכסניתו.

שושן פורים הוא גם פורים…

בבוקר, מיד לאחר התפילה, נכנס שוב מוהרנ"ת אל רבינו. בהגיעו, כבר סיים רבינו תפילתו, והוא קיבל את מוהרנ"ת בחביבות, וכיבדו במשקה ומזונות.

מוהרנ"ת השיח את לבו לפני רבינו באמרו, כי הרי שמע מפיו שעל ידי ריקודים ממתיקים הדינים, ושמא לא יצא ידי חובתו כראוי בפורים זה.

"נו, השיבו רבינו, שושן פורים הוא גם פורים"!

רבינו המשיך: "אתמול שוחחנו על התורה המדברת על הקשר בין משה ויהושע, ועתה יש לי להוסיף עוד ענינים השייכים לזו התורה, אך עכשיו אין הזמן להאריך".

"ואז" כותב מוהרנ"ת "ישבתי לפניו והעתקתי התורה הזאת לפניו, ומפיו יקרא אלי מתוך ספרו בכתב ידו הקדושה, ואני כותב על הניר".

בינתיים התאספו עוד אנשים אצל רבינו. שוב נמשכה השמחה בזמרה וריקודים, ולא פסקה עד זמן מנחה. תוך כדי כך נענה רבינו ואמר למוהרנ"ת: "הן רואה אתה ששושן פורים הוא גם פורים, ואורם של מרדכי ואסתר יאיר עליך כמו ש'הדר קבלוה בימי אחשורוש' (שבת פח ע"ב) כן גם אתה תוכל לכתוב חידושים. מוהרנ"ת הבין מיד שרבינו מכוון בזה לדבר מסויים, או לתפקיד חדש שהוא עומד להועיד עבורו, אך עדיין לא הבין במה המדובר.

כאשר החלו האנשים להתפזר לביתם, פנה רבינו למוהרנ"ת ואמר: "אתה כנראה תחזור אלי לפני לכתך לישון".

"אשוב עוד שעה או שעתיים", השיב מוהרנ"ת.

בשוב מוהרנ"ת לרבינו, מצאו כשהוא יושב על מיטתו מתכונן לישון. מוהרנ"ת עמד לפניו. רבינו שב לדון במה שהתחיל ביום העבר, להסביר את הקשר בין שלושת המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, והתורה של 'קרא את יהושע' המדברת על הקשר בין משה ויהושע, ואמר שכולם מרמזים על התשובה. וכשמוהרנ"ת שאל: "כיצד"? ענה רבינו: "זאת תאמר אתה"!…

מוהרנ"ת נפרד ממנו והלך לו.

"ותיכף התחלתי לחשוב בזה", כותב מוהרנ"ת בספרו חיי מוהר"ן (אות ב'), "ותיכף בדרך הליכתי אז מביתו לאכסניה שלי, הזמין לי ה' בזה חידושים נאים, ובבואי לאכסניה שלי מצאתי בעזרת ה' כלי כתיבה, וכתבתי מיד מה שחנני ה' בזה, וזה היה בתחילת חינוכי לחדש בתורה הקדושה, שחינך אותי ברחמיו ודרכיו הנפלאים. וביום שלאחריו הבאתי לפניו מה שכתבתי, והוטב בעיניו, ושחק מחמת שמחה, וענה ואמר: תוכל ללמוד אם תהיה מתמיד. אך אף על פי כן אחר כך הוכרחתי להפסיק מלחדש עד שאלמד פוסק הרבה, ואחר כך ספרי קבלה וכו' עד שאחר כך ציוה לי לחדש ואחר כך ציוה לי לכתוב".

מיד אחרי פורים החלו ההכנות לחתונת בתו של רבינו, וכמובן שרבינו היה טרוד יותר מן הרגיל, אך מוהרנ"ת הצליח להיות אצלו ולשהות במחיצתו כל יום.