"עיקר הגבורה הוא בלב, כי מי שליבו חזק אינו מתיירא משום אדם ומשום דבר, והוא יכול לעשות גבורות נוראות ולכבוש מלחמות חזקות על ידי חוזק ואומץ ליבו, שאינו מתפחד ורץ לקשרי המלחמה החזקה, וכמו כן הוא ממש בעבודת ה', והבן היטב."

המסר שנלמד היום חשוב מאד בהגדרה של כל צורת חיינו, חיים של אנשי מלחמה. אנחנו רגילים לחשוב שהנושא במלחמת היצר הוא שאלה של כוח, האם הרצונות הטובים חזקים יותר מהתאוות. הסתכלות כזאת יכולה להביא אותנו מראש לייאוש במאבקים מסוימים, שהרי לא נשלה את עצמנו, יש מצבים בהם אפשר להרגיש שהפעם זה פשוט גדול עלינו.

* * *

"איזהו גיבור? הכובש את יצרו" (אבות, פרק ד, א). מהו אותו כיבוש שנעשה מול היצר ומזכה את עושהו בתואר גיבור? הלא יותר הגיוני לכאורה לומר איזהו מנצח, או איזהו כופה את יצרו. חז"ל אומרים שתכלית הבחירה היא לבטל את הבחירה. כלומר, הבחירה היא לא לבחור, אלא להפוך למוכרח. בכל הבחירות אנחנו רק רוצים להפוך למוכרחים לעשות את רצון ה', ולא להיות מתלבטים או אפילו עם מחשבה קלה לעשות שלא כפי רצון ה', שלא לדבר נגד רצון ה', חס ושלום. ישנם תחומים בהם הופכים ל'מוכרחים', כמו שמירת שבת לרוב שומרי התורה והמצוות. גם אם ייגרם להם הפסד גדול, לא יחשבו לרגע על חילול שבת. הגיבור "כובש" את יצרו, בתחום בו יש מאבק והסתפקות, בו הוא אומר שכל טענות היצר לא שייכות. כאשר הופכים ל'מוכרחים', טענות היצר הופכות ללא שייכות מאחר וכך אנחנו. המוכרחות אומרת שלא שייך שיהיה אחרת, כי הרי אני מוכרח. אפשר להיות חזק ולנצח את היצר, אבל עדין אין זו גבורה. הגדרת הגבורה היא אם כובשים את היצר – פשוט אומרים שכל הטענות לא שייכות, כי אני הרי עושה את רצון ה', וממילא איזה מקום לטענות.

נבאר קצת. ישנן שתי דרכים להסתכל על התגברות בניסיון. אפשר להתווכח עם היצר מדוע אניצריך לבחור בצד הטוב, ובתחום זה גם ליצר יש מקום לטעון הרבה טענות, כשבאים לדון מי אני. אבל אם אני בא לבחור בטוב בגלל שזה רצון ה', זה כבר לא משנה מה אני ומי אני. רצון ה' זה רצון ה', מה זה משנה אם אין לי כוח, אם זה מפריע לי, הקב"ה אמר, וצריך לעשות. הגבורה לפי חז"ל היא כשכובשים את היצר, וכבישה היא גם מלשון סתר (כלשון חז"ל (ברכות דף י' ע"א) "בהדי כבשי דרחמנא" – עם סתרי [חשבונות] הקב"ה). מאחר ואנחנו באים לקיים את רצון ה', טענות היצר נעלמות כלא היו. הקב"ה רצה שיהיה כך במציאות, אז איזה מקום יש כבר לדון אם יש או אין רצון?

נביא דוגמא לכך מדברי הכהן המשיח, בדברו אל העם לפני היציאה למלחמה. אנחנו היינו חושבים שהוא היה אומר להם: "אל תדאגו, תהיה לכם סייעתא דשמיא". אמנם נראה את דברי התורה (דברים כ): "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם". חז"ל מפרשים (משנה סוטה, פרק ח, א): "אל ירך לבבכם" – מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. "אל תיראו" – מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין [כעין בליסטראות]. "אל תחפזו" – מקול קרנות [שופרות]. "אל תערצו" – מפני קול צווחות. ולמה אל תפחדו? "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם" – הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום".

רק ידיעה זאת אמר הכהן המשיח – "אתם באים בנצחונו של מקום!!" אתם באים לנצח בגלל שרצון ה' שתנצחו, וממילא אין לפחד בגלל יראת האויב.

אותו הדבר בדיוק במלחמת היצר. "עיקר הגבורה הוא בלב", אפשר להיות גיבור על ידי החלטת הלב. איזו החלטה? החלטה של גבורה. להחליט, אני עושה אך ורק את רצון ה'. כל הפחד שלנו מיצר הרע וכוחותיו יכול להיות אמיתי ומוצדק, אבל כשיש גבורה בלב, כשיודעים שאנחנו באים לנצח בשביל הקב"ה, אין כבר מקום לטענה שהצד השני חזק. אני רק יודע שהקב"ה אמר להביס אותו. "וכמו כן הוא ממש בעבודת ה', והבן היטב." את נושא זה עלינו להבין, כלומר, תמיד להשתמש ברעיון זה בכל מיני מצבים (בינה משמעה להוציא דבר מתוך דבר). צריך להמחיש רעיון זה בכל מאבק שיהיה לנו – פשוט לכבוש את היצר. הפחד שנפסיד כבר נעלם, כי לנו כבר לא משנה אם אנחנו מצליחים. אם היינו מחפשים את ההצלחה שלנו, אולי יש מקום להתחשב בזה שהמלחמה תהיה כבדה וקשה, או בזה שיש צד גדול שניכשל. אבל אנחנו באים לעשות את רצון ה', שרצה שהמציאות תהיה כך שנעשה את מה שעלינו לעשות, נתרחק ממה שעלינו להתרחק. מי שיתחזק במחשבה זאת בשעת מעשה יכול לנצח באמת, כמו הגיבור במלחמה הגשמית.

ה' אלוקיכם הולך עימכם להושיע אתכם מכל אויביכם, אויבי נפשכם. ברגע שהוא נכנס לתמונה, כבר הישועה והמימוש שלנו מציאותיים. רק הצטרפו לצבא ה' – היו חיילים!