הערבוביה במירון ובכל מקום וזמן קדוש

"דע כי כשיתעורר קול דקדושה– אזי מתעורר ממנו קול דסטרא-אחרא, כי על ידי העבירות נבראים מחבלים והם צועקים… וכשאין מתגבר ומתעורר קול דקדושה – הם נחים, אך תיכף שמתעורר קול דקדושה הם מתעוררים תיכף ומתחילין לצעוק ולקטרג נגדו…
"וזה 'התוקע בבור'… אותם העומדים בחוץ… 'אם קול הברה שמע – לא יצא…'
(ליקוטי מוהר"ן ח"א כב)

לא קל לעלות מירונה, בפרט בל"ג בעומר, שלא לדבר על הטירחה, על הטלטולים או על ההוצאה הכספית – העלייה למירון טומנת בחובה התמודדות עם קשיים רוחניים; ואנו עומדים ותמהים: מקום כה קדוש, בזמן כה קדוש, המושכים כמגנט רבבות רבות של יהודים מכל גווני הקשת – כיצד ייתכנו בו תופעות הפוכות מקדושה?!

אבל בעצם זו איננה שאלה רק על מירון בל"ג בעומר; כבר הרמב"ן במכתבו הידוע מארץ ישראל כתב: "כל המקודש מחברו – חרב מחברו". אין לך עיר בארץ ישראל שיש בה בתי עבודה זרה מכל הסוגים כמו בירושלים עיר הקודש, בפרט בעיר העתיקה, ובפרט בהר הבית, במקום המקודש ביותר, שיש בו לא פחות משלושה בתי תִיפְלָה.

ננסה להבין, כיצד ייתכן שלפעמים דווקא במקומות הקדושים ובזמנים הקדושים, ואפילו בקרבת הצדיקים עצמם – נוכל למצוא תופעות הפוכות מקדושה.

* * *

הקדושה, מלמדנו רבינו, מכה גלים בעולם ויש לה הד חזק; כל דבר קדוש או כל מצוה כמו מכריז על קיום האלוקות בעולם, אבל "דע, כי כשנתעורר קול דקדושה – אזי מתעורר ממנו קול דסטרא-אחרא", כי בעולם שלנו, עולם הבחירה, נברא גם כוח נגדי לקדושה, שתפקידו להעלים, להסתיר ולהכחיש.

אם כן, היות שתפקידו של הכוח הזה להוות משקל נגד לקדושה, לכן, בכל מקום ובכל זמן שהקדושה מתעוררת ומתגלה – דווקא כאן גם הסיטרא אחרא משמיעה את קולה, וביתר שאת. דווקא בעיר הקודש, דווקא במירון, ובל"ג בעומר, ודווקא…

זו הכוונה במה שאמרה האלמנה מצרפת לאליהו הנביא שהתגורר אצלה כשמת בנה: "מה לי ולך איש האלוקים באת אלי להזכיר את עווני ולהמית את בני" (מלכים א יז, יח), שכן דווקא כשאליהו הנביא הגיע והקדושה גברה – גם העוונות הגבירו את קטרוגם.

כך נבין את החשש שאנו חוששים אחרי כל חג ארוך, שמא חטאנו בו, ומשום כך אנו נוהגים להתענות בשני וחמישי ושני אחרי פסח וסוכות, כמבואר בשולחן ערוך (אורח חיים, תצב), כי דווקא במועדי ה' מקראי קודש, שבהם הקדושה מתגברת, יש חשש שגם הכוח הנגדי התגבר.

* * *

תשאלו, מה עושים? מה יועילו לנו כל הדברים הקדושים, הזמנים הקדושים, המקומות הקדושים – אם קול הטומאה חוזר כהד אחר קול הקדושה? כיצד נזכה לשמוע את הקול של הקדושה לבדו ולהתעורר?

התשובה לכך רמוזה במשנה: "התוקע בבור, אותם העומדים בחוץ… אם כל הברה (= הד) שמע – לא יצא (ראש השנה כז ע"ב). לאמור, שגם לקול השופר, שהוא קול הקדושה, יש לעומתו קול הברה, קול הטומאה. מי שעומד בחוץ ושומע את קול ההברה הזה, אינו יוצא ידי חובתו. אולם יש לו עצה, להיכנס פנימה, ואז בודאי ישמע רק את קול הקדושה.

כלומר, כשאדם עדיין מבחוץ, כמשקיף מהצד – הוא יכול לטעות ולהחליף בין קול הקדושה לקול הטומאה, אבל כשהוא נכנס בעובי הקורה, מתאמץ, משקיע ומשתדל – הריהו בפנים, ואז הוא יודע היטב מהו קול הקדושה ומהו החיקוי.

כך היא המציאות בעולם, שדווקא הדברים הקדושים ביותר נדמים לפעמים להיפך, אך אל ייאוש! עלינו רק לרצות בכל מאודנו את הטוב ואת הקדושה, וכמובן להתפלל ולהתחנן על כך – ואז בודאי ה' יעיר את אוזנינו לשמוע אך ורק את קול הקדושה.