בפרשת ויצא אנו קוראים על לידת שנים עשר השבטים שבטי ישורון בני יעקב אבינו.

הבן השמיני נקרא "נפתלי", כי רחל אמרה "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי", ופירש רש"י: "לשון עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי; גם יכולתי – שהסכים על ידי".

על דברי רש"י הללו כותב מוהרנ"ת (ליקוטי הלכות תפילין, ה, מג): "והבן הדברים היטב אם תרצה לחיות חיי עולם, כי אי אפשר לבאר הכל בכתב. ותפרש לך בלשון לועזית פירוש המלות של 'נפתולי אלקים נפתלתי' על פי פירוש רש"י הנ"ל. לשון עקש ופתלתול וכו', ואז תבין עד היכן עד היכן צריכין להתחזק בהתבודדות ושיחות בינו לבין קונו, אף על פי שתהיה בדרך עקש ופתלתול כמה פעמים בלי טעם וריח".

שכן כמבואר בזוהר הקדוש, ישנם שלשה סוגי תפילות: תפילה למשה, תפילה לדוד ותפילה לעני. תפילת העני חשובה יותר מכולם, וכאשר העני נעמד להתפלל ולשפוך נפשו לה', הקב"ה מתעטף לשמוע את תפילתו, וזהו 'ולפני ה' ישפוך שיחו' שתפילת העני מגיע ישירות לה' בעצמו בלי שום מונעים ומעכבים, וכל חיל השמים שואלים אלו לאלו במה הקב"ה עסוק ומשתדל עכשיו, ועונים להם כי ה' מתייחס עכשיו באהבה אל תפילת העני.

וממשיך רבי נתן, כי מדברי הזוהר האלו יש ללמוד לעצמנו חיזוק עצום להתחזק בעבודת התפילה וההתבודדות, קל וחומר מתפילת העני שהוא מתפלל מעומק לבו על צרכיו הגשמיים החסרים ומעיקים לו, לא כל שכן כאשר אדם מתחיל לרחם על עצמו והוא מרגיש את הדוחק שלו במעשים הטובים ובוכה להקב"ה וכביכול יש לו טענות על זה שה' לא מקרב אותו אליו, עד שהוא מתעורר בבכיה בגלל זה, כמה וכמה חשובה תפילה זו, והיא יקרה יותר מכל התפילות שבעולם.

שכן העניות האמיתית היא העניות בתורה ובמעשים טובים, כמו שאמרו חז"ל "אין עני אלא מן הדעת", היינו הדעת האמיתית והנצחית שיזכה האדם להפנים כי כל העולם הזה הבל והעיקר לחטוף עוד ועוד תורה ותפילה ועבודת ה'.

והעיקר הוא העקשנות כמו שלומדים מרחל לפי דברי רש"י הנ"ל, שאסור להתייאש גם אם נראה שכמה שמתפלל ומבקש – אינו נענה, שכן בעולם הזה ובגוף הגשמי אי אפשר לדעת אם כבר פעל בתפילתו, ובאמת יש לדעת כי אפילו אם לא פעל רק חוט השערה כל ימי חייו גם זה יקר מכל חיי העולם הזה.