עצור להתרעננות

כ״ב בתמוז תשע״ט

לכאורה, איזה מקום יש להתרעננות בעולם שהכל בו נשחק, בלה ומזדקן? כל יום שעובר רק מרחיק אותנו מהרגע של הלידה שבו קיבלנו חיים מהבורא; הכיצד נבנה מחר טוב יותר אם כוחותינו רק נחלשים והולכים בחומר וברוח?

תמוז, אב… עצור להתרעננות!

"כל הצרות והיסורין… אם יסתכל על התכלית – בודאי אינן רעות כלל, רק טובות גדולות… רק אדרבא יתמלא שמחה מגודל רוב הטובה…
"והנה באמת, בשעת ביטול שנתבטל אל התכלית… אזי באמת נתבטלין היסורין… אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הביטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי… על כן, כשחוזר השכל מהביטול – מרגיש הצער של היסורין. אך אח"כ מקילים היסורין… על ידי התחדשות התורה שזוכין על ידי היסורין".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א, סה)

שוב מגיע אלינו חודש תמוז כשמאחורי גבו כבר מציץ חודש אב ואחריו. אולי פשוט נדלג על החודשים הקודרים הללו, שבאים כמו להכעיס, בדיוק בין "ובאו כולם בברית יחד" של שבועות, לבין "אני לדודי ודודי לי" של חודש אלול.

בעצם, הטענה איננה רק על לוח השנה… החיים שלנו זרועים במצבים קשים שאנו מנסים להתמודד אתם. לפעמים מצליחים יותר – לפעמים פחות. תחילת בריאתו של עולם כך היה: "ויהי ערב ויהי בוקר" – היממה מורכבת מיום שהאור והחסד שולטים בו; ומלילה שקשור במידת הדין.

ושכשם שהלילה חיוני למנוחה לקראת יום חדש ורענן, כך כל המצבים הבלתי נעימים בחיינו נחוצים להתרעננות בעבודת השם.

לכאורה, איזה מקום יש להתרעננות בעולם שהכל בו נשחק, בלה ומזדקן? כל יום שעובר רק מרחיק אותנו מהרגע של הלידה שבו קיבלנו חיים מהבורא; הכיצד נבנה מחר טוב יותר אם כוחותינו רק נחלשים והולכים בחומר וברוח.

* * *

ובכן, התקווה שלנו בחיים נעוצה דווקא במצבים המעצבנים הללו, שפשוט מכריחים אותנו לעצור את שיגרת החיים ולהסתכל למעלה, אל הבורא, ש"עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" (מתוך "אני מאמין").

דווקא אז, כשהעניינים לא זורמים בדיוק כמתוכנן, זוהי הזדמנות מצויינת להניח בצד את כל המחשבות הקטנוניות – ולברוח אל תוך זרועותיו הפתוחות של אבא שבשמים שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. שכן מבחינתו אין שום צער או ייסורים, שהרי "כל דעביד רחמנא, לטב עביד".

נכון, אנחנו בני אדם שחיים בעולם הזה, כך שכדי לחוש חבוקים בזרועות אבינו שבשמים, אנו זקוקים להתבוננות מיוחדת שאיננה יכולה להמשך זמן רב ואנחנו מוכרחים לחזור למציאות הקודרת. אם כן, מה הועלנו?!

ועוד איך הועלנו! הקשר האמיץ הזה עם הבורא, אף לזמן קצר, משמש מקור בלתי נדלה לכוחות מחודשים ורצונות רעננים. אז יש לנו אפשרות לבחון את מצבנו הרוחני, לשפר את הטעון שיפור, ולפחות לגשת לעבודת השם בחשק חדש.

כך שהמצבים הלא נעימים בחיינו אינם משוכות שמוכרחים לדלג עליהם, לשרוד אותם, אלא הזדמנות פז לשדרג את מצבנו הרוחני – אם רק נשכיל לנצלם כיאות ולשמוע את קול הקריאה שלהם: "עצור להתרעננות"!

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support