לא באנו לחדש דבר, אלא להזכיר את הידוע והמפורסם, שעבר בקבלה איש מפי איש מאז רבינו הקדוש דרך תלמידו הנאמן רבי נתן זי"ע, דרך שאר התלמידים בלי יוצא מן הכלל.

עד שלפני שנים מועטות ירדה הסתרה לעולם והחושך יכסה ארץ, עד שהדברים הברורים והפשוטים נשכחו, וגם רבים המתקרבים החדשים שאינם יודעים את הדברים שתמיד היו ברורים לכל מי ששם רבינו הקדוש נקרא עליו.

בבירור ענין "צדיק האמת" המובא בספרי רבינו, והדרך להתקרב אליו, ולהבין בצורה ברורה מי הוא צדיק האמת, ואיך עברה ועוברת השארת דעתו הקדושה בעולם מדור לדור עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.

[לחצו כאן לפרק הראשון מתוך "על כסאו לא ישב זר"]

פרק ב: הצדיק והרב שבדור 

תורה קכ"ג חלק א' וזה לשונו הקדושה:

"העיקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות ח"ו מדבריו ימין ושמאל כמו שאמרו חז"ל אפילו אומר לך על ימין שמאל וכו', ולהשליך מאתו כל החכמות ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר להצדיק וכו'", עיין שם.

יש לעיין בכמה דברים בתורה הנ"ל, מי זה 'צדיק הדור' שרבינו מזכיר כאן, וכן בכל מקום שרבינו מדבר על 'הצדיק' (בה"א הידיעה) על מי הכוונה, ומה הכוונה "ולהשליך מאתו כל החכמות ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו אינו בשלמות ואינו מקושר להצדיק"?

"וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור – אדוננו מורנו ורבינו זצוק"ל"

ובכן מה שרבינו כותב פה צדיק הדור וכן בכמה מקומות, מובא בספר 'עלים לתרופה' (חלק ב' מכתבי רנ"ט) מכתב שכתבו תלמידו ומשמשו הנאמן של רבי נתן הלא הוא ר' נחמן מטולטשין, לאחד מגדולי אנ"ש רבי מיכלי נכדו של רבי נתן. וכך הוא כותב לו: "והיום למדתי המאמר הקדוש 'העיקר והיסוד שהכל תלוי בו להתקשר להצדיק שבדור לקבל דבריו על כל אשר יאמר וכו' (היא התורה שאנחנו עוסקים בה כנ"ל) וכבר מונח כלל בידינו אשר כעת הוא הצדיק שבדור, אדוננו מורנו ורבינו זצוק"ל". עד כאן לשונו הטהורה.

אם כן הקורא הישר, אם זאת היתה הקבלה של אחד מגדולי תלמידיו של רבי נתן, איפה נשאר מקום עוד להתבלבל?

וכן כל בר דעת מבין שכלל זה הוא גם על ליקוטי הלכות וליקוטי תפילות. וכן בשיחות וסיפורים כותב ר' אברהם ב"ר נחמן בזה"ל: "ועיין בחיי מוהר"ן שיש צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו וכפי הנראה ומבואר מדבריו הקדושים בעל פה, שאלו הדברים סיבבו על רבינו ז"ל בעצמו", עד כאן לשונו לענייננו. וידוע שבכל מקום שנזכר צדיק בליקוטי מוהר"ן הולך על רבינו הקדוש בעצמו (חלוקי הנחל עמוד הצדיק).

ולאור דברי מוהרנ"ת זיע"א שרבינו הקדוש חי וקיים ואורו זורח בכל דור ודור עד ביאת גואל ואינו נפסק לעולם, מובנים כעת דברי תלמידו ר' נחמן טולטשינער אשר כעת צדיק הדור הוא רבינו הקדוש, צדיק ה"דור" דייקא, כי רבינו הקדוש עולה בכל פעם מדרגה לדרגה, ובכל דור ודור מאיר מחדש באור נפלא וחדש שלא היה מעולם ועוסק לתקן נשמות ישראל שבאותו הדור, את כל מה שעבר עליהם מעולם, עד שיכין את העולם לגאולה השלמה. שכל זה נכלל במאמרו הקדוש האש "שלי" תוקד עד ביאת המשיח, היינו האש שלי תבער ותאיר בעולם עד שעל ידה יהיה ביאת המשיח.

וכמו שכותב מוהרנ"ת בתיאור הנורא של הסתלקות רבינו: "והתחלתי לבכות ולצעוק מאד: רבי, רבי, על מי עזבתם אותנו! ושמע קולנו ונתעורר והחזיר ראשו ופניו הנוראים אלינו כאומר 'איני עוזב אתכם חס ושלום'" (ימי מוהרנ"ת א' ס"ד).

עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל!

ואם בכל זאת ישאל השואל הלא כמה תורות יש בליקוטי מוהר"ן שיש להבין היום איך נעשה הנאמר בהם על ידי רבינו הקדוש בעצמו, כגון מה שגילה רבינו  במאמר הנורא והקדוש שנאמר סמוך להסתלקותו בליקו"מ ח"ב תורה ח' וזה לשונו הקדוש:

"כשיש פגם תאות ניאוף ח"ו שאז התפלה בבחינת דין והסט"א בולעת אותה ח"ו אז צריכין בעל כוח גדול שיתפלל תפילה בבחינת דין וכו' כי כשזה הבעל כוח מתפלל תפלה בבחינת דין ואז הסט"א רוצה לבלוע אותה וכו' אזי זאת התפלה היא עומדת בבית הבליעה שלו בבחינת בצוארו ילין עוז וכו' ואז הוא מוכרח ליתן הקאות היינו שהסט"א מוכרח להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות והתפילות שבלע". ואם ישאל השואל מיהו הבעל כוח הזה שמתפלל עבורנו היום?

שא עיניך וראה דברים נפלאים ונוראים שכותב תלמידו המוסמך מוהרנ"ת על זה בלקו"ה הל' חוה"מ ד' אות ט"ו:

"הצדיק הגדול הוא מת על קידוש השם כי כל ימי חייו מסר נפשו בכל יום על קידוש השם, ובפרט בשעת מיתתו ממש בוודאי הוא מת על קידוש השם ועיקר המיתה על קידוש השם היא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כוח וכו' בפרט מיתת הצדיקים שבחוץ לארץ שהכל הוא בבחינת התפילה בחינת דין הנ"ל שמוסרים גופם שיקבור בחוץ לארץ ששם יניקת הסטרא אחרא ונדמה להסטרא אחרא שהוא בולעת את הגוף הקדוש הזה.

"אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כוח גדול ועומד להסטרא אחרא בצווארה, עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקרבה ובטנה וכו' עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל כי אז אינו פוסק מלעסוק בבחינת תיקון התפילה הנ"ל עד שיגמור כרצונו בבחינת כצאתי מן העיר אפרש את כפי כשיוצא מן העיר אל קברו אז יפרוש את כפיו בתפילה הנ"ל עד שיגמור מה שרוצה.

"ועל כן שם על קברו יכול כל אחד להתתקן אפילו הגרוע שבגרועים, כי שם עיקר הכוח של בחינת התפילה הנ"ל שעל ידי זה עיקר קול התוכוחה הנ"ל שהוא קול הניגון הנ"ל שעל ידי זה מוכיח את ישראל בבחינת נרדי נתן ריחו שעל ידי זה עיקר התיקון שזה נעשה בשעת מיתתו דייקא כי אז דייקא מוכיחם כנ"ל.

"ועל כן שם הכל יתתקנו כראוי כל מי שיזכה לבא לשם בחייו. וזהו בחינת העשרה קפיטיל תהלים שאומרים שם שהם בחינת עשרה מיני נגינה שהם בחינת קול הניגון הנ"ל שייתער לעתיד שהוא בחינת קול תוכוחתו הקדושה הנ"ל שעל ידי זה מעורר ריח טוב אפילו מהגרוע שבגרועים שבישראל ומתקן הכל על ידי זה וכנ"ל".

ובעניין זה מובא בפרפראות לחכמה על התורה ח' הנ"ל: "ובלילה שקודם הסתלקותו אמר בפירוש לאנ"ש העומדים לפניו מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם, ומה הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפין על תיקונים שלי מכל שכן אתם וכו' וכבר גילה דעתו בפירוש וברמז שכל מה שעסק עם אנ"ש המקורבים אליו, הוא את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, וכמו שפי' רש"י אף עם דורות העתידין לבוא ונשמע מפיו הקדוש שאמר באומן: כצאתי את העיר אפרוש את כפי, היינו כאומר שאחר הסתלקותו אז יעסוק בשלמות תיקוני התפלה לגמור את שלו כרצונו". רואים בפירוש שכל הנאמר במאמר הנ"ל מתקיים בדורנו על ידי רבינו הקדוש בעצמו.

"תזכור את עצמך תמיד בכל עת הביטול שיש פראסטיק גדול כזה שגילה השיחה והתורה הזאת"

וכן תורה ע"ח ח"ב המדברת בעניין 'הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת' שאז בעת פשיטותו הוא מקבל מהאוצר מתנת חינם ועל ידי זה מחיה את כל הפשוטים והירודים עיין שם. ומיהו הצדיק הזה בדורנו?

כותב מוהרנ"ת זיע"א על זה: "על כן עיקר חיותינו עתה הוא רק על ידי הצדיק הגדול הנ"ל שמחיה כל העולם על ידי פשיטותו וכו' כי 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן', כי חיים הם בחינת החכמה והמוחין שהם עיקר החיות כמו שכתוב החכמה תחיה ומיתה היא בחינת הסתלקות המוחין שהיא החיות. אבל הצדיקים גם במיתתן קרויים חיים כי גם בעת הסתלקות המוחין הם מקבלים חיות מהאוצר מתנת חנם וכנ"ל ועל כן הם יכולים להחיות את כל העולם גם לאחר הסתלקותם על ידי כוח האוצר מתנת חנם" (שומר שכיר ד' אות ו' ז').

מבואר כאן שכל הנאמר בתורה הנ"ל הכל הולך על רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה, שהוא מחיה עתה בימינו בעת פשיטותו – דהיינו הסתלקותו – את כל העולם כולו על ידי האוצר מתנת חינם שגילה, וכאשר כותב מוהרנ"ת ז"ל בעלים לתרופה מכתב כ"ג: "אשרינו אשרינו שזכינו לשמע דברי אלוקים חיים כאלה, מה נדבר, כמה וכמה אוצרי אוצרי מתנת חנם השפיע עלינו השם יתברך בזה לבד שזכינו לשמע תורה הזאת של האוצר מתנת חנם ובזה בודאי אתה יכול להחיות את עצמך תמיד כל ימי חייך בפרט בעתים הללו שאתה בחינת פראסטיק בכמה שעות ועתים, אבל תזכור את עצמך תמיד בכל עת הביטול שיש פראסטיק גדול כזה שגלה השיחה והתורה הזאת שהוא מחיה הכל אפילו אותן שלא שמעו זאת ואין יודעין מזה ואפילו החולקים עליו, מכל שכן וכל שכן כמה מעלות טובות למקום עלינו שאנו זכינו לשמע כל זה מפיו הקדוש ומפי ספריו הקדושים בודאי אנו יכולין להחיות עצמנו בזה תמיד".

הצדיק צופה הילוך ביתו איך יתנהג לעולם באופן שלא תכבה נרו לעולם ועד

וכן בכל מאמר ומאמר בליקוטי מוהר"ן, כל הנאמר בו הולך על רבינו בעצמו, כגון בתורה י"ג ששם אומר רבינו: "אבל צריך לבקש מאוד ולחזור אחר חכם כזה ולבקש מה' יתברך שיזכה למצוא חכם כזה, שיקבץ הנפשות בבחינת: ולוקח נפשות חכם, ויעלה אותם (בבחינת עיבור) ויורד עמהם תורה". ואיה הוא החכם הזה והתורה הזאת?

בוא וראה נפלאות בליקוטי הלכות אבידה ומציאה ג', המיוסד על התורה הנ"ל, איך מגלה מוהרנ"ת את גדולת החכם הזה – הוא רבינו הקדוש בעצמו – עכשיו לאחר הסתלקותו. וזה לשונו הקדוש: "כל ימי הצדיק הוא בחינת יום ואז עיקר המשכת הדעת והתורה שהמשיך עלינו. ואחר הסתלקותו שהוא בחינת לילה ואז נסתמו תרעין דגן עדן ונסתלק הדעת, אך אנו מחיין עצמנו בהתורה שהמשיך עלינו ביום, דהיינו בחיים חיותו.

"כי הצדיקים הגדולים שהם בחינת משה משיח הם ממשיכין חידושי תורה על ידי עליית הנפשות כנ"ל, ממקום עליון נורא ונשגב כזה ובשכל נפלא כזה, עד שיש כוח בתורתם להשיב ולהחיות כל הנפשות שיעסקו בתורתם לנצח, כי התגלות תורתם היה על ידי שהעלו הנפשות כנ"ל, ובגודל כוחם העלו גם את כל הנפשות העתידין לבוא בבחינת ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, והמשיכו התורה בקדושה כזאת עד שכל מי שיעסוק בתורתם תאיר לו התורה לצאת מחשכת אפילתו, בבחינת (תהלים קי"ט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, כי על ידי עוסקו בהתורה חוזר ונתחדש נפשו בבחינת עיבור, מחמת שזאת התורה נמשכת מעליית והתחדשות הנפשות אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו'

"וזה בחינת: 'טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה', שאפילו בלילה דהיינו אחר הסתלקותו, לא תכבה נרו לעולם ועד, מחמת שסחורתו דהיינו תורתו, טובה מאוד, בחינת 'טעמה כי טוב סחרה'. כי המשיך תורתו בשכליות כאלה בבחינת ולוקח נפשות חכם, בחינת עיר גיבורים עלה חכם וכו' שעל ידי זה תורתו יש לה כוח להאיר גם בלילה ולא תכבה נרו לעולם ועד". (אות ה').

ובעניין זה מבאר מוהרנ"ת גם בהלכות השכמת הבוקר ד': "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה, שנאמר על הצדיק האמת הגדול ביותר העוסק לעשות כלים ולהמשיך תורה בחכמה אמיתית כזאת, עד שיוכלו להתקרב הכל להשם יתברך. וזהו: צופיה הליכות ביתה, שצופה הילוך ביתו איך יתנהג לעולם באופן שלא תכבה נרו לעולם ועד, שיהיה נשאר השארת חכמתו לדורי דורות לנצח, כי: ולחם עצלות לא תאכל, כי לחמו ותורתו אינו לחם עצלות ח"ו, כי היה זריז מאד מאד בעבודתו יתברך".

וכותב רבי אברהם בר"נ על זה (חכמה ובינה כ"א): "והמעיין יבין מאליו, שמה שלא יזכירנו שם (דהיינו את רבינו בפירוש) וכן בשאר מקומות בדבריו הקדושים, כי אם בדרך כלל בשם 'הצדיק', הוא מפני דרכי שלום וכבוד אלוקים הסתר דבר. וגם כי אמנם שגם זה אמת, כי כל דרך צדיק הדור יש לו בחינת משה משיח כמובא בדבריו ז"ל, אבל בוודאי העיקר הוא 'העלית על כולנה' שהוא משה משיח בעצמו, כנשמע כמה פעמים מפיו הקדוש בפירוש, ועל כן אם תבוא בחשבון  הג' תיבות האלה: 'עלית על כולנה', נביט ונראה שגם הם במספר שמו במילואו: 'נון חית מם נון', עם הד' אותיות והכולל"

להכלל בשם הצדיק

ואם תאמר: הלא עיקר הארת הצדיק הוא דעתו ואם כן, די בזה שלומדין ומלמדים לאחרים את תורתו הקדושה ומדוע צריכים להודיע מי הוא העוסק בתיקוננו, כפי שחוזר מוהרנ"ת הרבה במכתביו: "וחיבה יתירה נודעת לנו שתהילה לאל אנו יודעים מהצדיק האמת שעוסק בתיקוננו" (עלים לתרופה רנ"ה)?

כאן אנו נוגעים בעניין המעלה העליונה שהיא להתקרא על "שם הצדיק" כמובא דיבור זה הרבה בדברי מוהרנ"ת וכמובא בליקוטי מוהר"ן תורה ס"ז ח"ב: "כי יש צדיק שהוא היופי והפאר והחן של כל העולם כולו וכו' כשזה הצדיק נתגלה ונתפרסם בעולם זה בחינת "שם" דהיינו שנתפרסם ויש לו שם בעולם ובתוך זה השם של הצדיק האמת מלובש ומשותף שמו יתברך כי 'שמו משותף בשמנו' נמצא כשנתגדל שם הצדיק נתגדל שמו יתברך וכל מה שנתגדל יותר שם הצדיק, נתגדל יותר שמו יתברך".

ומבאר מוהרנ"ת בהלכות מצרנות ד' אות ט': "והנה אם תסתכל ותעיין היטב בדברי התורה הזאת תמצא שמזכיר שם כמה פרטים מעניין קדושת הצדיק, דהיינו 'שם הצדיק' שהוא השם והפרסום שלו והפאר והחן שלו דהיינו מי שזוכה להיות נכלל בשם הצדיק דהיינו ששם הצדיק נקרא עליו או שעל כל פנים נכנס בלבו שם הצדיק והוא מאמין בו והוא יקר וחשוב בעיניו וכו' שעל ידי כל זה נמשך עליו קדושת הצדיק שהוא ראש הבית שעל ידי זה מסתכל על עצמו בכל המידות שהם כלל התורה עד שזוכה לשוב אל ה'".

וכך כתב אחד מהמיוחדים שבתלמידי מוהרנ"ת, ר' נתן ב"ר יהודה מטבריה, על תורה זו וזה לשונו: "כי נקודה טובה בכוח רבינו ז"ל אינו דבר ריק, ואיך אנו צריכין להחיות עצמינו במה שזכינו שנקרא שם רבינו ז"ל ותלמידו הקדוש עלינו כמבואר בהתורה בראשית לעיני כל ישראל, והבעל דבר יכול להתגבר ולומר לנו שעדיין אין שמו עלינו, כי אין אנו מצייתים לדבריהם, על כן השאיר לנו רבינו ז"ל התורה אזמרה שאפילו נקודה טובה היא יקרה מאוד, אבל על כל פנים אין אנו ח"ו מתנגדים על אור חדש כזה, על אור המאיר בכל העולמות אשר יכול להאיר אפילו לנו" (נתיב צדיק קכ"ג).

עוד כותב מוהרנ"ת בהלכות גרים ג' אות כ': "כי הצדיק מברר בירורים ועושה גרים ובעלי תשובה על ידי שני בחינות הנ"ל שהם בחינת 'יד' ו'שם' כי כמה נפשות באים אליו ומתדבקין בו רק מחמת שמו לבד, ואחר כך כשבאין אליו הוא מלמד אותם חכמתו ומכלכל דבריו במשפט על ידי כל אחד ואחד, ובחינת השם הוא בחינת שינה הסתלקות הדעת דהיינו שאינו עוסק אז לדבר עמהם ללמדם משפט להכניס בהם דעתו רק ששמו לבד הולך ומתפשט בעולם ועל ידי זה לבד הם נתדבקים בו".

נמצא מבואר בדבריו הקדושים שמלבד מעלת לימוד תורתו הקדושה של רבינו על מנת ללמד, יש עניין גדול ומעלה עליונה להודיע את שמו הקדוש, גדולתו וכוחו וקדושתו, שהוא ראש כל בית ישראל, אשר על ידי זה נתגדל שמו יתברך.

וכן כל תלמידי רבי נתן שקיבלו דעתו הקדושה הכריזו והודיעו בריש גלי שהצדיק האמת שבדור הוא רבינו הקדוש בעצמו וכל תיקוניו חיים וקיימים לעד, כמו שכותב הגאון הקדוש רבי נחמן אבד"ק דטשערין זצוק"ל בספרו הק' פרפראות לחכמה בתורה ד':

"הנה ידוע מפי תלמידיו הקדושים שכל המאמרים שגילה בעניין מעלת התיקונים הנוראים והנפלאים שנעשין על ידי ההתקרבות אל הצדיק – וכל הפרטים שיש בזה – כל דבריו ז"ל בזה חיים וקיימים לעד, וגם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל נעשה כל זה על ידי שמתקרבין אל עניינו הקדוש ז"ל ונכללין בתוך הקיבוץ הק' הנקרא על שמו הק' ז"ל ומתדבקין עצמן בלימוד ספריו הק' ומקבלין עצותיו הק' ובאים על ציונו הק' ומתפללין שם על התשובה והיראה והעבודה וכו' בפרט כשזוכין להכלל בתוך הקיבוץ הקדוש בעת שמתאספין אליו ז"ל על ראש השנה".

והולך ומבאר שם איך כל פרטי התיקונים המבוארים שם בתורה הנ"ל נמשכין גם עכשיו לאחר הסתלקותו: "הסתכלות פני הצדיק – על ידי לימוד ספרי רבינו שבהם נמצא דמות דיוקנו ואור פניו כמובא בתורה קצ"ב. נתינת צדקה לצדיק – על ידי הצדקה שנותנים לבניו ולהמקורבים אליו ולהדפסת ספריו הקדושים וכו' ולשאר ענייניו הקדושים. וידוי דברים לפני הצדיק – על ידי שבאין על ציונו הק' ומרבין שם בתפילות ווידויים. ומה יהודה שהתוודה כמה דורות לפני לידת משה ואח"כ כשזכר משה הווידוי נעשה כאילו התוודה עכשיו לפניו, מכל שכן עכשיו שכבר היה הצדיק בחינת משה בעולם כשבאין על קברו כפקודתו בכדי שהוא יעלה הוידוי לפני השי"ת ויתקן בחינת המלכות בודאי נתקן הכל".

ומסיים הרב מטשערין: "צריך להאמין שכשרוצה באמת לילך בדרך הישר ועושה כל התיקונים הנ"ל בשלימות אז מה שהשי"ת שולח לו במחשבתו איזה דרך והנהגה לעבודת ה' צריך להאמין שזה דרכו הישר לעת עתה לפי שורש נשמתו", עיי"ש. (ראה בפרק הבא בדברי הר"נ מטשערין על דרך זה בעוד תורות בליקוטי מוהר"ן. וכן בדברי שאר תלמידי מוהרנ"ת זי"ע)

ונסיים פרק זה בדבריו הקדושים של מוהרנ"ת זי"ע, אשר הוא מורה דרכנו בעניין ההתקרבות לרבינו הקדוש, וזה לשונו: "כי באמת צריכין לחפש את הצדיק האמת תמיד, אפילו המקורבין אליו, שיזכו להתקרב אליו ביגיעות יותר כדי לקבל ממנו יותר ויותר עצות וכו' כי הצדיק מסתתר בכל פעם מהעולם מחמת קלקולם ונתרחק מהם הרבה עד שקשה להם לקבל ולינק מאורו הגדול, כי אם על ידי יגיעות ובקשה וחיפוש הרבה. וזה בחייו, מכל שכן אחר הסתלקות לעילא ולעילא, צריכין לחפשו ולבקשו יותר ויותר, לסלסל ולחפש בתורתו הקדושה ולילך בדרכיו ואורחותיו הקדושים, ולבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך עד שיוריד דמעות הרבה, עד שישפוך לבו כמים לפני ה', עד שיזכה למצוא ולהשיג פנימיות כוונת תורתו הקדושה, שזהו בחינת הצדיק בעצמו".

"כי בוודאי אין החיפוש והבקשה אחרי גוף הגשמי של הצדיק, כי אם אחרי רוח הקודש שלו, שעל ידי זה עיקר בירור המדמה שזה תיקונו, וזה צריכין לחפש ולבקש תמיד" (הלכות שלוחין ה' סעיף ו').

[לחצו כאן לפרק הבא]