עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ חֲבִיבִין דְּבִקְבַעְתָּא

[- אבל ישראל שהם נחלת כבודו, חביבים הם (מהמלאכים)]

נח לו לשכוח, לברוח ולהתעלם. אין לו כח לחזור ולהתעורר לקראת זמן מתן תורתנו, הן קופה של שרצים תלויה בו מכל פשעיו משבועות דאשתקד ועד עתה, כמה עבר על התורה וכמה זלזל בה, ה' ישמור מעתה. הוא לא חש עצמו כ'מחותן' בשמחת קבלת התורה, אפילו לא כקרוב משפחה. מה גם שהוא מלא במידות רעות ויצרים שפלים, לדעתו, הוא בכלל לא מוכשר לקבל את התורה, ומה לו ולשמחה זו.

* * *

לפעמים מרוב הרהורי תשובה ורצונות טובים אנו שוכחים את מעלתנו האמיתית, עסוקים אנו ביתר שאת בחיפוש מומי מעשינו ופגמי נפשנו, ותוך כדי כך דעתנו מוסחת מן התכלית הנשגבה אליה אנו מיועדים. וכך מלמדנו רבינו הקדוש: "איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים, וזה התכלית והסוף של ישראל. וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, א). כך, לא פחות ולא יותר: התכלית שאליה אנו צריכים לשאוף ולפעול להגיע, הוא שנעמוד במדרגה גבוהה יותר מהמלאכים עד שהם יצטרכו להגיע אלינו בהשגתם.

זה נראה רחוק ובלתי מושג כל כך, אנו השפלים והנמוכים כל כך – מלֵאי מאוויים גסים, שטופי רצונות רעים, מגושמים ושוכני בתי חומר – אמורים להיות ברי מעלה יותר מהמלאכים הזכים והצחים הטהורים והקדושים שלא טעמו טעם גשמיות מעודם וכל מהותם דבקות באור פני מלך?! אתמהה!

אבל גם זה בכלל מחשבות א-ל אליון העמוקות וגבוהות מדעתנו השפלה. "כי הכלל הוא, שעיקר גדולת האדם שיכול לזכות שיהיה לו ממשלה על המלאכים הוא מחמת שהאדם ירד למקום נמוך ומגושם כזה שהוא גשמיות העפר, שהוא תכלית גשמיות המקום, ועל ידי זה יש לו בחירה ונסיונות הרבה, וכשזוכה לתקן מעשיו אזי זה האדם דייקא יכול לזכות לעלות לבחינת מקומו של עולם ולמשול על המלאכים, ועיקר זכותו וגדולתו הוא דייקא מחמת שהוא בתכלית תכלית גשמיות המקום" (ליקוטי הלכות, ערב ה, לב).

זוהי ההסתכלות האלוקית. כאשר בא אדם שפל שבוערים בו רצונות רעים והנסיונות מבקשים להכשילו בכל רגע, והוא מתגבר משם, אזי הנחת רוח והשעשועים העולים מכך למעלה, הינם עצומים בלי שיעור ממה שהוא יתברך מקבל מהמלאכים הקדושים והטהורים. לא רק 'על אף' שהם באים ממקום גס ונמוך, אלא 'בגלל' שהם באים ממקום כזה…

כאמור, זה רחוק מדעתנו, אבל לא רק אנחנו לא מבינים זאת, אלא גם המלאכים עצמם אינם מבינים זאת. הם מקטרגים בכל עוז נגד בחירת ישראל למקיימי התורה; הם רואים בכך פחיתות עצומה ששפלים כאלו יזכו לעמוד לשרת לפני מלך א-ל רם ונישא. וכמו שחז"ל מספרים (שבת פ"ח:) "בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן, לקבל תורה בא, אמרו לפניו, חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, תנה הודך על השמים".

הקטרוג הזה לא היה מכוון נגד משה רבינו עצמו שזיכך עצמו יותר מכל המלאכים והשרפים, הם התכוונו אלינו, כי "על משה בעצמו לא היו המלאכים מקטרגים כל כך, כי ידעו גודל קדושתו העצומה שכבר ניצח ושיבר היצר הרע בתכלית, אך כל עיקר קטרוגם היה על שרצה משה לקבל את התורה ולמסרה ליהושע תלמידו שתהיה נמשכת לישראל לדורות עולם, כי ראו שעתידים לחטוא באותו הדור, מכל שכן בדורות האחרים, בפרט בסוף הדורות. אבל משה בעוצם כוחו לא די שהתגבר עליהם וקיבל את התורה אף גם קיבלה בכח כזה עד שיוכל למסרה ליהושע תלמידו שיוכל להמשיכה מדור לדור לעולם" (ליקוטי הלכות, העושה שליח לגבות חובו ה, יט).

והקטרוג הזה לא נשאר רק בשמים, המלאכים מעוררים מחשבות כאלו בלבנו אנו, ומכך בא רפיון הידים וחוסר האמונה בעצמנו; קשה לנו להאמין ביִקרת ערכנו וברצונו יתברך בנו, עד שמכך באים לידי חטא.

רבינו הקדוש מבאר (שם בליקוטי מוהר"ן ח"ב, א) שמציאות זו של מעלת ישראל על גבי המלאכים, גורמת להם קנאה שממנו בא הקטרוג, וקנאה זו היא שמעוררת את כל הרע בלב האדם להחטיאו, וכפי שרבי נתן מסיים: "שהמלאכים מתקנאים ומתגרים מאד בהאדם שנברא שיהיה לו ממשלה עליהם, כי מגודל הקנאה קטרגו על בריאתו ואחר כך קטרגו על משה כשרצה לקבל את התורה, וכן בכל אדם ובכל זמן הם מקטרגים ומתגרים בכל אחד, בפרט במי שרוצה להיכנס בעבודת ה' להתנדב אליו יתברך, שעל ידי זה יכול לבוא לזה התכלית שבשבילו נברא, שיהיה לו ממשלה עליהם, הם מתגרים ומתקנאים בו מאד ורוצים להפילו ח"ו וכל מה שחותר יותר להתקרב לה' יתברך הם מתגרים בו ביותר" (ליקוטי הלכות, שם).

כל המחשבות הללו שגורמות לנו רע-עין על עצמנו ומביאות מורך בלב שלא לרצות לגשת לקבל את מתנתו הטובה של הקב"ה שמבקש להנחילנו את תורתו מחדש בכל שנה, נובעת מקטרוג פנימי זה, שבו אנו דנים את עצמנו כבלתי ראויים לגשת אל הקודש מפני שפלות מעשינו, אבל עלינו להבין היטב, שכל החטאים עד עתה נבעו מכח קטרוג זה, מחשבות אלו הם שגרמו לנו עד היום לזלזל בשמירת קדושתנו ועתותינו, הם שגרמו לנו להפקיר את עצמנו לכל מזימות היצר, וזה מה שממשיך עתה ביתר שאת וגורם לנו חלילה שלא לבוא ולשוב בתשובה עת אשר נפתח שער החמישים של תשובה בחג השבועות בכל שנה מחדש.

* * *

משה רבינו התגבר נגד קטרוג המלאכים על ידי שאחז בכסא הכבוד, רבינו הקדוש מסביר שם, שהוא עורר את שורש נשמות ישראל האחוזים בשורש כסא הכבוד, וגילה מאין נובע עוצם רום מעלתם ועד כמה יקרת תפארתם דוקא מחמת זה שהם יורדים למקום שפל כזה, ומכח זה זכה לדון את כל אחד מישראל לדורות לכף זכות ו"להטות כלפי חסד ולזַכּות את כל אחד ואחד לפי מקומו, שעל ידי זה יכולים להציל אפילו את הגרוע שבגרועים מקטרוג המלאכים שגם הוא יאחז עצמו בכסא הכבוד עד שגם הוא יזכה לבחינת קבלת התורה" (ליקוטי הלכות, שם).

זו גם הסיבה שתיקנו לקרות את פרשתנו – פרשת במדבר – כהכנה לקראת חג מתן תורה. בפרשה זו אנו למדים על חובת מנין בני ישראל ונשיאת ראשם, כדי "לאסוף ולקבץ כולם להביאם במספר ובמנין כדי לעורר כל שרשי נפשותם החצובות מכסא הכבוד" (ליקוטי הלכות, ערב ה, לא). זה בא לעורר אותנו לדון עצמנו לכף זכות ולזכור את שורשנו האמיתי ולא להסכים בשום פנים לקטרוג שיחליש דעתנו מגשת אל התורה הקדושה וקיומה מחדש.

כמו כן אנו קורים שם על הדגלים הקדושים בהם חנו בני ישראל סביב המשכן המכוון נגד כסא הכבוד, כל זאת כדי לעורר בלבנו את ההסתכלות האמיתית על שורשנו הקדוש ורום מעלתנו, שלא נתפעל מקטרוג המלאכים הבוער בלבנו ומבקש להחליש דעתנו שאין אנו ראויים לקבל את התורה, אלא נתחזק ונזכור שאנו אחוזים בשורש כסא הכבוד, ואדרבה זוהי מעלתנו בלכתנו במדבר הנורא הזה שכל אחד מאתנו הולך ועובר בימי חלדו, כיון שהתכלית היא "להרים את כל המקומות החרבים מקום נחש שרף ועקרב וצמאון, להרים הכל שיהיה נכלל בקדושת ארץ ישראל ששם הבית המקדש וקדש קדשים" (שם). ומכך נבין שהמקומות השפלים הללו שבהם אנו עוברים הם שנותנים לנו את היתרון והמעלה על פני כל מאלכי עליון, כשנתחזק להמליך משם את ה' יתברך.

* * *

הבה נזכור זאת היטב בגשתנו מחדש לקראת חג השבועות זמן מתן תורתנו, כאשר אנו רוצים להמשיך מחדש כח עליון שיתן בלבנו בינה להבין בתורה הקדושה דרכי עצות לקיום התורה – "שאנו מכינים עצמנו לקבלת התורה בשבועות בכל שנה ושנה, דהיינו לזכות מעתה לקבל התורה מחדש באופן שנזכה לקיימה, שזה העיקר, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" (שם) – שאם ברצוננו לעמוד על עמדנו ולזכות לקיים את התורה עלינו להילחם נגד קטרוג זה בכל כוחנו, ולהידבק בדעת הצדיק המלמדנו שעיקר חפצו ורצונו יתברך הוא דוקא מֵחֲסֵרֵי דעת וגושי עפר כמונו הנאבקים בתוך מדמנת הרפש הגשמי וממליכים אותו יתברך, והיא שתתן לנו כח לקיים את התורה ולזכות להתעלות בה מעתה ביתר שאת.