סיפור הצלחה

כ״ט בתמוז תשע״ט

יהודי יושב על אוצר גנוז. עשיר הוא בנפשו עוד קודם שהחל לשלוח יד במסחר. עוד קודם שבא לכלל 'ראוי לשאת ולתת בנכסי אביו'. בעצם מהותו, יהודי עשיר הוא, העשירות ירושה לו מאבותיו. אולם, אם לא ידע מכך, עני הוא, עני מדעת ומימוש עושרו.

שום דבר לא יכול היה לכאורה, לשנות את המצב. מאז רומה על ידי שותפו פרי טיפוחיו, נושל מנכסיו ומעמדו צנח פלאים, לא יכול היה האיש לשוב לאיתנו. רק דמותו השפופה שימשה מצבה חייה להצלחה שנגדעה באיבה.

את הבלתי אפשרי, חוללה דווקא שיחה פשוטה עם איש פשוט וישיש, סבא. ביום מן הימים ישבו הסב והנכד ושוחחו. הסב ביקש לומר דבר מה: 'חשוב לי שתדע, איש צעיר, משפחתנו ניחנה בסגולה תורשתית. ההצלחה משום מה מחזרת אחרינו. הא ראיה, אני וכמוני בני משפחה נוספים בעבר, חוו הצלחה וגם איבדו אותה עם הזמן. הפלא הגדול, שהיא מצידה חיזרה אחרינו. בכל מקום בו שלחנו יד, הצלחנו. גם אחרי מעידות חמורות, גם אחרי הפסדים. ההצלחה, נכד, ספוגה בתורשתינו'.

הוא יצא משם ומחשבה חדשה נפחה בו חיים. ההצלחה אצלו, והדבר אומר שהנתונים אינם משנים כלל. הכשלון לא שלל ממנו את ההצלחה, היא עודנה בידיו, רק להשקיע אותה בעיסוק כשלהו ולקצור פירות.

* * *

לא אחת חש האדם כמי שנישלו אותו. שללו את מעמדו, ובאורח פלא הוציאו מתחת ידיו את כישוריו והצלחתו בחיים. יש מי שהחזיק בעבר נכסים כלשהם – כך לכל הפחות זכור לו. יש מי שמשום מה כלל לא זכה בהם – כך בכל אופן נדמה לו. התחושה בכל מקרה אחת היא, 'משהו אבד לי'.

פעמים שזו שמש ההצלחה שזורחת על גג השכן. פעמים אלו מספר כשלונות שהוכיחו כביכול על אי יכולתנו להצליח בעתיד. מניעות ועיכובים, הפרעות וטלטלות. האדם שואף להוביל, להצליח, והמציאות חובטת בפניו, 'איבדת את בכורתך'. נותרו עבורך רק מקומות אחרונים בשולי החיים.

למעשה, באופן שכזה מתחיל גם היום. "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער" בעולם הזה עשיו נולד ראשון. המושכל הראשון הוא עשיו, אדמוני ושעיר. בגל המחשבות הראשון מופיעות הדאגות החששות והעצבות. רק לאחר מכן, נולד ממעמקים, קורטוב כלשהו של דעת – יעקב.

בקרבו פנימה, מתגוששים באדם שתי כוחות, יעקב ועשיו. הבכורה מצויה כביכול בידיו של עשיו, יעקב נותר מלמטה, תחת העקב הרומסת.

בהסתכלות פשוטה, איך יתכן להפוך מצב כה מוחלט. יצר הרע פוקד את האדם י"ג שנה קודם שבא בשעריו יצר הטוב. החושך קדם לאור. ההפסד מצוי יותר מהרווח, והעצבות קרובה אל הנפש יותר מהשמחה. איך משנים את המצב, איך?

ירושה של הצלחה

הסוד הקדום שהוביל את יעקב אל הבכורה והברכה, קיים גם אצלנו, הוא עובר בירושה.

עם ישראל משתלשל ויורד מפסגת בראשית. את נשמת העם עיצבו שלושת אבות עולם, אברהם יצחק ויעקב אבותינו הקדושים. אילולא החדיר אבינו אברהם אמונה בעורקי עולם החומר, לא היה מח אנושי המסוגל לעמוד בניסיון הכפירה. אילולא יראת השם שנחצבה ממעמקי עבודת יצחק אבינו, לא היה העולם יודע יראת שמים מה היא. ואת קיום האמונה והדעת בגבולות המציאות והמעשה קיבלנו מיעקב אבינו.

יעקב אבינו קיבל את הבכורה והברכה עבור צאצאיו לדורות עולם. הוא הוריש לנו, במהותנו, ערמומיות קדושה. חכמה פנימית תמימה וישרה שיש בה כדי לעמוד בפני העולם כולו, על רמאויותיו ושקריו, פיתוייו ושגיונותיו.

הנכס היקר ביותר בעולם, היא הדעת הבהירה המורה בכל מצב ורגע את הדבר הנכון והישר ביותר לעשות. זו שאיפתו הנחשקת של כל נברא – לדעת את אשר יעשה בזה הרגע ממש. האומנות הזו היתה ליעקב. עימה חילץ את הבכורה מעשיו. היא שאף זיכתה אותו בברכות. וזה תורשתי.

הבכורה נפלה לידי יעקב אבינו כביכול בדרך מרמה. אך דווקא אותו מעשה הוא שמגלה למי שייכת הבכורה באמת. "ויבז עשיו את הבכורה" הכסיל לא מוצא עניין בתבונה וחכמה, די לו בהתגלות ליבו. העולם החיצוני זמין ונגיש, התאוות והיצרים לכל דורש. אין לו לעשיו עניין בפנימיות. בשכל ובאור. יעקב הקטן שבנפש זקוק לבכורה נואשות. על כל צעד ושעל מבקשת נפשו פנימיות, עצה פשוטה וישרה, שכל מאיר לדעת את אשר יעשה. השכל שבכל דבר, "החכמה תחייה".

יהודי, דע את עושרך!

העולם מציג תמונה הפוכה. הבכורה בידי עשיו, והרמאות בכלי יעקב. מלכתחילה נועדה הבכורה והברכה ליעקב ולזרעו. עבורו נברא העולם משום שהוא המסוגל באמת לעסוק בישובו. אבל את הבכורה, מוכרח יעקב להפקיע מידי עשיו, להוציא מהמושכל הראשון. סברת עולם הזה מתריסה כי הפרנסה שייכת לאנשי העמל, העושים כספם בעשר אצבעות. יעקב נדרש בכל יום לפרוך את הסברה הזו. כלי אומנתו של יעקב הוא הבטחון "בטחו בהשם עדי עד", בטחון של עצימת עיניים, כנגד כל הסיכויים, נגד כל המוסכמות. אין דרך להשיב לידיים הנכונות את בכורת השכל וההצלחה ואת הברכות, אלא על ידי גניבה. לחטוף ולגנוב מידי הגנב את מזון הנשמה.

יהודי יושב על אוצר גנוז. עשיר הוא בנפשו עוד קודם שהחל לשלוח יד במסחר. עוד קודם שבא לכלל 'ראוי לשאת ולתת בנכסי אביו'. בעצם מהותו, יהודי עשיר הוא, העשירות ירושה לו מאבותיו. אולם, אם לא ידע מכך, עני הוא, עני מדעת ומימוש עושרו.

התורה הקדושה מודיעה לנו שההצלחה מסורה בידיים שלנו. הנתונים בשטח אינם מעלים או מורידים. יהודי איש מוצלח הוא בעצם הוויתו. אין מקום לספקות וחששות, משום שהיכן שישלח את ידו, יצליח. נשמה של יהודי היא סיפור של הצלחה, הסכנה היחידה היא, אי ידיעת העובדה הזו. ירשנו מאבינו יעקב חכמה מעשית. שכל ישר היורד ומחייה כל מחשבה, מעשה ופעולה. לכל רגע יש מעשה פעוט ומדוייק, נכון לזו השעה. אור השכל הופך את האדם לברייה אחרת. מנשא את שגרת החשיבה אל מעבר למאורעות ולשיח הבריות. המחשבה דבוקה בתכלית הפנימית שבכל דבר, לא במקרי הזמן, פגעיו והתנהגותו ההפכפכה. הבה ננצל זאת.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support