ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > סיפור המגילה מעורר ישנים

סיפור המגילה מעורר ישנים

י״ב באדר א׳ תשע״ט

"יש שנפל מכל השבעים פנים, עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים, כי אם על ידי סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל השבעים פנים, שבעים שנים מקבלין חיות משם. וזה בחינת עתיק, בחינת זקן, בחינת הדרת פנים. שכל השבעים פנים מקבלין חיות והידור משם. וזה בחינת ורב חסד".

(ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס)

כן, ישנו אמצעי לעורר גם את אלו השקועים בשינה רוחנית עמוקה ביותר; גם מי ש"תורות" "שיחות" ו"עצות" כבר לא מצליחים לעורר אותו משנתו הרוחנית; וגם מי שהמאמרים המאלפים ביותר שבעלוננו 'אוצרות' משאירים אותו אדיש ורדום – אפשר לעורר גם אותו, באמצעות: "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות".

מעשיות מופלאות, שלא נזכר בהם שמץ של רמז על מה שהן מסתירות בתוכן, מחלחלות אל נשמתו של השומע / הלומד; עוקפים את המערכת השכלית שלו וחודרים הישר לתוך נשמתו שמבינה גם מבינה את המסופר לה, והיא מתעוררת מעלפונה.

נשק יעיל זה, התגלה בשנת תקס"ו. בשנה זו, ענה ואמר רבינו: "כבר אתחיל לספר מעשיות…" (חיי מוהר"ן, קנא). במקביל, בראש השנה שלאחריה, גילה את התורה שלמדנו בעמוד היומי, תורה ס שבליקוטי מוהר"ן, בה גילה את כוחן הגדול של "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות". במשך הששנים שלאחר מכן, גילה את שלש עשרה המעשיות המופלאות, ובכך השאיר לדורות, אמצעי יעיל ביותר כנגד כל סוגי העייפויות והתרדמות הרוחניות.

* * *

זה שאירע בימים ההם, בימי מרדכי ואסתר, וזה שקורה בזמן הזה:

בימי מרדכי ואסתר, היה זה בסופן של שבעים שנות גלות בבל, המכונים בתהילים כשבעים שנה של שינה רוחנית (שכן, את הפסוק בתהלים קכו "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים", מפרש רש"י: "בשוב ה' את שיבת ציון – מגלות בבל – היינו כחולמים").

וכשבאו שנים אלו לקיצן והגיע זמנם של ישראל להתעורר מהשינה הרוחנית ולחזור לארצם ולבית מקדשם, חפצו המן ואחשורוש להרדים אותם חזק, כך שלא יוכלו להתעורר עוד לעולם, כשהבסיס לרצונם זה, היה טעותם שטעו בחשבון השנים, וסברו שכבר עברו שבעים שנות גלות בבל, ושוב לא יגאלו ישראל (כמבואר במסכת מגילה יא ע"א, על הפסוק "בימים ההם כשבת המלך").

בכך ראו המן ואחשוורוש סימן שהשינה הרוחנית ששקעו בה עם ישראל, אינה נפילה סתם, אלא היא נפילה מכל שבעים הפנים של תורה, כך ששום 'תורה' כבר לא תעזור להם להיחלץ מהמקום שבו הם נמצאים.

לכך גם ארגן אחשוורוש סעודה גדולה, והזמין אליה את כל היהודים, למורת רוחו של מרדכי הצדיק. שכן, אכילה פגומה, גורמת להפיל את האדם לשינה רוחנית, כך שכשהיהודים השתתפו בסעודה זו ו"נהנו מסעודתו של אותו רשע", העמיקו את שנתם הרוחנית, והגדילו את הסיכויים להשמדתם.

אך זאת לא ידעו, לא אחשוורוש ולא המן, שיש לנו מרדכי הצדיק, ושלאותו מרדכי יש נשק שאינם מכירים כלל וכלל: סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, סיפורים שיכולים לעורר גם את אלו השקועים בשינה הרוחנית העמוקה ביותר, שינה מכל השבעים פנים של תורה.

"כי מרדכי הוא בחינת 'רב חסד', בחינת הדרת פנים, בחינת עתיק יומין, בחינת סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות, שעל ידי זה יכולין לעורר מהשינה של כל השבעים פנים. כי מרדכי בגימטריא רב חסד" (ליקוטי הלכות, פורים א, א). ואכן, מרדכי הצדיק הפעיל את כוחו הגדול, ולא נתן לעם ישראל להירדם (ראה שם בליקו"ה, שמבאר באריכות את כל מהלך הנס והמגילה על פי זה). עד שאירע הנס, ונקבע לנו לדורות מצוות קריאת מגילה, שכל כולה סיפור אחד גדול, שמעורר את הנשמה משנתה!

וכך גם בזמן הזה, יש לנו צדיק, שאינו נותן לנו לישון, וכשהוא רואה שהתורות אינן עוזרות לנו, הוא מספר לנו מעשיות משנים קדמוניות!

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support