אורו של אברהם – קורות ביהמ"ד בשכונת קטמון

המאמר על בית הכנסת ברסלב בשכונת קטמון הינו חלק מסדרת מאמרי "בתי הכנסת של חסידי ברסלב", שפורסמה לראשונה בעלון "מימי הנחל", ע"י מכון "אלופי הנחל", ומתפרסם כאן ברשותם האדיבה

גלות

תש"ח, עיר העתיקה.

צהרי יום השישי ערש"ק בחוקותי מספר שעות אחר הודעת רבני ירושלם של בין החומות, ה"ה חכם בנציון חזן ור' זאב מינצברג, על כניעה ומסירת העיר ללגיונרים, נלקחו חלק מהתושבים לשבי לזמן בלתי ידוע במחנה סמוך ל'אום אל ג'אמל' שעל יד העיר 'מפראק' שבירדן. השאר שהיו זקנים נשים וילדים, הועלו על אוטובוסים שהובילו אותם בעצם יום השבת לעבר השכונות שבעיר החדשה, ושם שוכנו בדירות הנטושות, בין השכונות נמנות קטמון, קמונה ועוד.

בין הגולים לשכונות אלו נמנו כמה וכמה מחסידי ברסלב: פאר עדתינו ר' אברהם שטרנהרץ, ר' נחמן שותק ועוד, כמו כן משפחות ר' שמואל שפירא, ר' שמואל הורביץ, ר' משה בורשטיין, ר' דוד שכטר ועוד היו גם הם בין הגולים. כמו כן היו שבאו מהעיר החדשה לגור בקטמון כמו ר' אברהם אנשין שברח עוד קודם לכן מביתו שבעיר העתיקה והשתכן זמנית בעיר החדשה בבית ר' שמואל מאיר אביו, וכעת בא לקטמון למצוא דירה עבורו ועבור חמותו, שבעלה ר' דוד שכטר שבוי היה באותה עת בידי הלגיונרים, וכן ר' משה ירוסלבסקי שעבר גם הוא מהעיר החדשה לשכונת קטמון, וגר שם כמחצית השנה.

פתיחת ביהמ"ד בשכונת קטמון

עוד לפני חזרת השבויים, בו בזמן שכל אחד דאג להסתדר בדירתו, היה זה ר' אברהם שטרנהרץ – שבאותה העת כבר עבר את גיל הגבורות – מי שדאג קודם כל למצוא מקום ראוי לביהמ"ד עבור אנ"ש תושבי השכונה, שנותרו עתה ללא מקום תפילה משלהם, יחד אתו היה ר' אברהם אנשין שסייע אף הוא בחיפוש, עד שנמצא מקום מתאים ברחוב השיירות 24, לא הרחק מביתו של ר' אברהם שטרנהרץ; מרתף של מבנה מפואר במיוחד שבאכסדרת הכניסה שלו בקומה העליונה נצבו עמודי אבן מגולפים, המקום שהיה בבעלות ר' שלום לוינגר עמד אז ריק מדיירים, לאחר שבעליו עברו לגור ביפו.

לאחר ניקוי המרתף והכשרתו למקום תפילה הובא למקום ארון קודש, שנתרם עוד קודם לכן ע"י ר' שבתי טרביצקי לביהמ"ד שבעיר העתיקה שאך זה עתה נחנך, אך נטרפה השעה ולא הספיקו לחנכו שם וכעת בחנוכת ביהמ"ד בקטמון שב לייעודו, ומיד לאחר מכן התחילו אנ"ש להתפלל שם בקביעות בהכוונת ר' אברהם שטרנהרץ. בסמיכות לביהמ"ד התגורר ר' נחמן שותק שעבד את בוראו בהצנע הרחק מעין רואים.

כבכל מקומות מושבותיהם היה ביהמ"ד בית היוצר לעבודת ה' כאשר במקום התקיים מנין הותיקין היחיד בשכונה, שהיה כמובן בקולות ובהתלהבות, ר' הירש לייב ליפל נתן הרגשה מתפילת העובדים באומן, בלילות נשמעו זעקותיו של ר' שמואל שפירא, וכן הלאה.

בתחילה היה ביהמ"ד מורכב משני חדרים שהופרדו ע"י קיר, ובמשך הזמן כשנתרמו ספסלי ביהמ"ד הוכרחו לסתור את הקיר ולהפוך את המקום לחדר אחד גדול לרווחת אנ"ש.

לאחר כמחצית השנה, בחשון תש"ט, שוחררו ראשוני השבויים ביניהם ר' דוד שכטר, ובחודש שבט שוחררו עוד חלק מאנ"ש כאשר עד פורים חזרו כל השבויים לביתם, ואז כבר מנה ביהמ"ד כחמישים מתפללים, מהם: ר' דוד נובמינסקי, ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין, ר' יוסף רונין, ר' הירש לייב ליפל, ר' יחזקאל שרגא מרגליות, ר' בצלאל בלומברג, ר' בנציון פרסברגר, ר' נחמן רוסישער, ר' נחמן שותק, ר' בנימין ברגר, ר' יונה לבל, ר' אלעזר מנדל קונסטנטינר, ר' שמואל שפירא ועוד, מלבד עוד מקהילות קודש אחרות שהצטרפו אף הם לתפילות במקום.

התחדשות – ושם קורא לו: "אור אברהם"

עוד בימי ר' אברהם שטרנהרץ תוכנן לקנות את שלושת הדירות הגדולות שמעל דירת המרתף ולבנות במקומם ביהמ"ד גדול ומפואר, תוכנית שלא יצאה אז לפועל ורק בשנת תשכ"ג החלה התוכנית לקרום עור וגידים, ע"י ר' משה בורשטיין. בשלב ראשון קנה דירה אחת על מנת להרחיב את ביהמ"ד, ורק בהמשך כעבור זמן ולאחר מאמצים מרובים ויגיעות עצומות, עם סייעתא דשמיא מיוחדת ומופלאה [הראויה להרחבה ביריעה בפני עצמה] קנה גם את שאר הדירות. קניית המקום כלל לא באה בקלות, בתחילה לקח על עצמו ר' משה בורשטיין את עול החובות על צווארו עד שכמעט לא יכל לעמוד בהם, אך בכל זאת לא איש כר' משה יאמר נואש, והמשיך בפעולותיו בבניית המקום עד אשר זכה לברך על המוגמר. בתחילת הדרך עדיין נשארו הדיירים לגור בדירותיהם תוך שהם מעלים את שכר הדירה עבור הביהמ"ד, ורק בהמשך עזבו אט אט ופינו את המקום להרחבת ביהמ"ד, ששמו "אור אברהם" – על שם אותו צדיק שיסדו, ניתן לו על ידי ר' משה שסיימו. יזכרו לטובה אנ"ש החשובים שסייעו כפי יכולתם למען קניית ביהמ"ד והחזקתו, ר' שבתי טרביצקי מסן פרנסיסקו שהיה מהנחשונים בנושא זה, וכן  הרה"ח ר' צבי אריה רוזנפלד מתלמידי ר' אברהם שטרנהרץ שסייע בכל מאודו בבניין ביהמ"ד ר' יעקב אמסל, כעבור זמן קנה גם את חלקיו האחרים של הבניין והעביר לשם את ביהכ"נ מפואר שנקרא אור אברהם ע"ש רבו ר" אברהם שטרנהרץ

ימי פריחה

ביהמ"ד בשכונת קטמון הלך ושגשג עוד ועוד בשמשו כמקום לימוד לחפצים ללמוד עד השעות הקטנות של הלילה, בנוסף התמסר ר' משה להקים גם כוללים למובחרי אנ"ש שליט"א, שעשו שם חיל בלימודי ה', גמ' שו"ע ובספרן של צדיקים – ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות, בבית זה עלו ונתעלו צורבי אנ"ש שברבות הימים אף נעשו לראשי וחשובי קהילות אנ"ש בירושלם, מהם אף החיים איתנו היום.

אף התקיימו במקום מידי שנה סעודות הילולת רביה"ק בחוה"מ סוכות, מוהרנ"ת בי' בטבת, וכ' אלול ר' אברהם שטרנהרץ. מצדו האחורי עמד בית פולטוסק שהוקם ע"י ר' משה להנצחת קדושי פולטוסק מקום מוצאו. ביהמ"ד עמד על תילו רבות בשנים עד שעבר למקום משכנו בשכונת גוש שמונים, כאשר יסופר אי"ה בפרקים הבאים.

מקורות: הקלויז, סיפורים ירושלמיים,- ניתן להשיגו אצל המחבר בטלפון 0533122065 וכן ספר כיסופים – ח. בורשטיין – ניתן לרכוש את הספר אצל המשפחה.

תודותינו נתונה להרה"ח ר' אברהם שמעון בורשטיין שליט"א על עזרתו בהכנת המאמר