פרק א: בתי הכנסת בעיה"ק ירושלים תובב"א – חלק שני – "די עגונה'ס שול"

בית הכנסת "נפש חיה" (די עגונה'ס שול)

בשנת תרפ"א החלו אנ"ש דעיר העתיקה להתפלל בביהכ"נ "העגונה – די עגונה'ס שול", בחצר העגונה אשר ברובע המוסלמי.

ייסודו של החצר הנודע ברובע המוסלמי היה על פי מעשה:

בשנת תרכ"ג עלו מהעיר שעדליץ שבפולין ר' אלתר וזוגתו, להשתקע בעיר הקודש, ובנים לא היו להם. את שם משפחתם לא גילו, והיו נקראים על שם עיר מוצאם "שעדליצער". והם איוו להם למושב בית ברחוב חברון (סראיה) שברובע המוסלמי.

ביום בהיר, נעלם ר' אלתר מבלי להשאיר עקבות, ואף כאשר חיפשו אותו ימים רבים לא מצאוהו. כך נותרה זוגתו עגונה עד סוף ימיה, ולמען יישאר ממנה זכר הקדישה את ביתה לעניי ירושלים, ואת החדר שבקומה העליונה הקדישה עבור בית מדרש, וכך נשתרש שמו של בית המדרש בשם "די עגונה'ס שול" על שמה ולזכרה.

בית הכנסת שכן ברחוב חברון (סראיה – כפי שנקרא ע"י תושבי המקום), בתוך חצר גדולה, בעלת לפחות שלוש "דיוטאות – צַיילן" (שורות דירות, כמו בבתי אונגרין וכדומה). מול בנין ת"ת "חיי עולם" לשעבר. ראשיתו של הרחוב סימטא צרה ההולכת ומתרחבת עד שמתעקלת לבית הסראיה (הארמון) הלא הוא בית הממשל הטורקי, שם ישב בטרם כניסת האנגלים הפחה וסגל עוזריו. לאחר מטרים ספורים עוברים באיל-אנטרה תחת כיפה קמורה ומיד לאחריה נמצא המקום שבו היה בעבר "די עגונה'ס חצר" ושם הוא בית המדרש "נפש חיה".

בבית מדרש זה, התפללו מסלתה ומשמנה של ירושלים, מחמת כי מחלונות בית המדרש נשקף כל הר הבית ומקום המקדש, ועוד מעלה יתירה היות ובחצר זו היתה גם מקוה טהרה. בשנים מאוחרות עברה החצר לרשות כולל וורשא, והם העניקו את בית הכנסת לחסידי טשורטקוב.

העברת בית הכנסת "די עגונה'ס שול" לחסידי ברסלב

במלחמת העולם הראשונה נפטרו רבים מבני ירושלים ה"י, ובית הכנסת התרוקן מבאי שעריו הקבועים, על כן בשנת תרפ"א החליטו ממוני כולל וורשא, בהשתדלות ר' דוד שכטר שהתגורר ממול – בחצרו של הרב מבריסק, להעניק את בית המדרש לחסידי ברסלב.

עקב המצב הקשה ששרר אז בעיה"ק התקשו לקיים מנין בימות החול, ולכן לא היו מתכנסים שמה רק בשבתות ובימים טובים, בהם היו מגיעים גם מאנ"ש שהתגוררו בשכונת מאה שערים.

ר' משה בורשטין (שהגיע לארץ בתחילת שנת תרצ"ו) סיפר, כי באחד הימים החליט החסיד ר' נפתלי כהן (חותנו של ראבר"נ) שחייבים לארגן מנין קבוע בבית המדרש גם בימות החול, וכך החל להגיע לבית המדרש מידי יום, ובמשך חצי שנה אף התפלל ביחידות. כשהבחין בכך ר' משה הצטרף גם הוא לתפילות, עד שבמשך הזמן נוספו עוד ועוד מתפללים וזכו לבסוף לייסד מניין קבוע גם בימות החול.

עבודת ה' בבית הכנסת

בית המדרש שימש כבית היוצר לעבודת ה' לאנשי שלומינו דרי ירושלים שבין החומות.

בספרו "ימי שמואל" מתאר ר' שמואל הורביץ בדרכו, את החיות בעבודת ה' ששאב בעת שהותו בין כותלי בית הכנסת ובמיוחד על גג בית הכנסת "ובפרט שאני נמצא בבית מדרשנו לפנים מן החומה בתוך ירושלים העתיקה, קרוב וסמוך מאוד למקום המקדש וקודש הקדשים, אשר מן החלון רואים את קודש הקדשים, ושומעים אפילו את כל היונים הומים על גג קודש הקדשים. וכשמכים אצלינו כף אל כף שומעים הבת קול מהמחיאת כפיים בבית קודש הקדשים. ומעולם לא לן אדם בירושלים וחטא בידו. וגם הוא בבחינת ביטול והתבודדות, כי אני מתגורר שם לבדי וזה טוב מאוד לעבודת ה' וקרוב לכותל המערבי…

"ובכלל היה הגג הזה מקום טוב עבורינו להתבודד וליישב את עצמינו ולפוש ולנוח… בפרט אם אין יכולת לעסוק בתפלה ועבודת ה' בבית מדרשנו מפני אנשים שהיו מפריעים בדיבורם, היינו עולים על הגג ושם עוסקים בעבודה זו תפילה או התבודדות. וכן עשיתי הרבה פעמים בלי ידיעת איש והייתי מחיה את עצמי בלי שיעור בגג הזה והייתי מרגיש שם חיות גדול והתעוררות ומנוחה…" (ימי שמואל קכ"ו).

קומת המרתף של ביהמ"ד שימשה גם כאכסניה עבור חסידי ברסלב,  וכמקום לינה לצעירי אנ"ש שהיו מקיימים יחד את עצת הניעור בלילה. וכך היתה סדר יומם: מיד אחר תפילת ערבית היו מזדרזים להניח את גופם ע"ג מזרונים מרופטים, אולם רק לשעות ספורות, שכן תיכף בהגיע שעת חצות לילה התגברו כארי לעבודת הבורא, אז היו עושים את דרכם יחדיו אל עבר ה"כותל המערבי" לערוך "תיקון חצות" ושאר עבודות קדושות עד זמן תפילת שחרית עם הנץ החמה.

בין הצעירים שקבעו את מקומם באכסניה זו אנו מוצאים את ר' יו"ט זלוטניק, ר' יונה לבל, ר' וועלוול חשין, ר' העשיל פרנקל, שהוריהם התגוררו בשכונות החדשות, ונשארו ללון שמה כדי שיוכלו לעבוד את ה' בחבורה יחדיו, ואתם עמם ר' שמואל שפירא ור' יעקב זאב ברזסקי, שעל אף שהתגוררו לפנים מן החומה, לא רצו להיפרד מבני החבורה. ואליהם הצטרפו שאר בני הנעורים שניתקו עצמם מהעולם הזה והקדישו את כל יומם לתורה תפילה ועבודת ה'.

ר' שמואל הורביץ בעצמו היה גר שם יותר מארבע שנים משנת תרפ"ד עד תרפ"ט, כפי שהוא מציין ביומנו: "ובכן היה לי ברוך ה' מקום מנוחה, והיה אצלי יקר מפז ומפנינים, ברוך ה' שזכינו עד כה." (ימי שמואל קכ"ה).

* * *

אכסניה מעניינת שימשה דווקא חצר ביהכ"נ "די עגונה'ס שול" לתקופת מה. היה זה החסיד ר' יעקב ברדיטשובר-פילמר חותנו של ר' שמואל מאיר אנשין זצ"ל בעלותו בגפו מיפו לירושלים, הביא איתו מכונת תפירה והעמידה בחצר בית המדרש, והיה עובד כחייט למחייתו.

אולם כמנהג אנשי הבעל תפילה, הרי שגם בשעת העבודה היה מחו ולבו בשמים, כאשר מעיד עליו ר' שמואל הורביץ כי היה הוגה בליקוטי מוהר"ן בעל פה ובספרי קבלה עת עבד במכונת התפירה שלו לפרנסתו, כשהוא אומר בבדיחותא "המכונה שלי מדברת קבלה". אגב את בקיאותו בספרי הקבלה מוסיף ר' שמואל הורביץ ומספר כי היה לו כח הסברה נפלאה, והיה מפרש ומפשט ענינים רמים שבחסידות ובקבלה באר היטב, כמו הפורט לפרוטות קטנות. (ימי שמואל קס"ט).

ר' יעקב זה, נראה היה למראית העין כאיש פשוט מאוד, אך מבעד פניו השמחות תדיר, וממילות הבדיחה והניגונים שהשמיע, בצבץ ה'חסיד' שתענוגות ותלאות העולם גם יחד אינן עולות בעיניו כקליפת השום. את הסיבה לשוות את מראהו כך בעיני העולם התבטא פעם לר' וועלוול חשין כי "צריך להיות נסתר".

* * *

גם החסיד הנודע ר' שלמה ועקסלער קבע לו חברותא עם ר' נתן בייטלמכר, ר' בנציון השמש ור' מאיר הזקן, שהתגוררו באותה חצר, ללמוד מידי ערב בספה"ק ליקוטי הלכות.

בין המסתופפים בבית המדרש היה גם יהודי ספרדי בשם יוסף, הוא התפלל בנעימות בלתי מצויה ואחר התפילה היה יוצא בריקוד לבדו, תמיד עם אותו ניגון, במבטא ספרדי עמוק היה משורר הניגון הברסלברי על "שמחו בה' וגילו צדיקים"…

בי"א תמוז תרפ"ז נחרב הכותל הצפוני – שם היתה הכניסה לבית המדרש – מרעידת אדמה ורעש שהיה אז בעיר העתיקה, הרה"ח ר' שמואל מאיר אנשין אסף כסף מהחסידים והמתפללים ותיקן את  הכותל במו ידיו.

ישיבת ברסלב לתורה ולתפילה

בשנת תרצ"א נתייסד בבית כנסת זה ("די עגונה'ס שול") כולל אברכים בשם "ישיבת ברסלב לתורה ולתפילה". הישיבה נתייסדה ע"י ר' שמואל הורביץ, ושני גבאים נתמנו לנהל את כל ענייניה הלא המה ר' שמואל מאיר אנשין ור' יחיאל גרינואלד. תלמידי הישיבה היו כלל חסידי ברסלב באותם שנים, והישיבה התנהלה בתקנות מיוחדות שנדפסו בחוברת מיוחדת, בין התקנות אנו מוצאים סדרי לימוד בכל מקצועות התורה, סדרי קימה ושכיבה, הקמת קרנות עזרה וסיוע ועוד.

בית הכנסת עמדה ופעלה עד לפרעות בשנת תרצ"ו, אז התפנו מהרובע המוסלמי.

וכך מבכה ר' שמואל הורביץ את חורבן בית הכנסת: "היה בהם רעש גדול מלימוד ותפילה תמיד כמו במאה שערים בשטיבלאך, כי היו לומדים שם מחצות הלילה ומתפללים בו כמה מנינים בזה אחר זה, וגם מקוה היה שם בחצר והיה ממש יופי והדר לראותם. ועכשיו בעוונותינו הרבים החצר חרבה לגמרי וזה כבר כמה שנים שגרים שם ערבים וערו את הבתי מדרשים עד היסוד, ועקרו והרסו את הרצפה והתקרה והדלתות והחלונות, וגם עושים שם מה שעושים השי"ת ינקום בהם" (ימי שמואל קל"ז).

המצב כיום

החצר והבניינים התפוררו מיושן במשך השנים, עד שבשנת תשל"ט נחרבו לגמרי מפיצוץ, וכך נשארו למשך שנים רבות, עד לאחרונה שעשו שיפוץ מקיף בכל הרחוב, וגם את השטח הזה שיפצו בריצוף נאה עם עצי זית.

לחצו כאן למאמר הבא | לחצו כאן למאמר הקודם | לחצו כאן לסדרה כולה

מקורות: "כיסופים" ח"א "הקלויז"  "מאה שנות פעילות כולל וורשא בירושלים העתיקה" "ימי שמואל ח"ב" "קרני אור" גליון ק', מורה דרך. כיסופים.

התודה והברכה להרה"ח ר' יצחק ברי"נ אנשין שליט"א על המצאת המסמכים. התמונה/ות וחלק מהמידע על 'עגונ'ס שול' באדיבות הרב יעקב גולדשטיין.

תודה רבה להוצאת "כיסופים" – תולדות הרה"ח ר' משה בורשטיין זצ"ל, בתוספת תיאורים וקורות הימים ההם. ניתן להשיג את שני הכרכים בטל: 02-5389942