ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > סוד כוונת אלול

סוד כוונת אלול

כ״א בסיון תשע״ט

"…ועל כן צריכין לידע, שזה עיקר התשובה שעשה משה באלול. שהעיקר הוא במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות וכרוזים הרבה בלי מספר, שהש"י עדיין עמנו, עם כל אחד ואחד, אפילו עם החוטא הגרוע שבכל העולם כולו. וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ולבו, ומכניס זאת בלבו באמת, אזי בודאי יש לו תקוה לכל ימי חייו, לזכות לדרך התשובה באמת…" (ימים נוראים)

ומל ה' אלקיך
א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך

"…ועל כן צריכין לידע, שזה עיקר התשובה שעשה משה באלול. שהעיקר הוא במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות וכרוזים הרבה בלי מספר, שהש"י עדיין עמנו, עם כל אחד ואחד, אפילו עם החוטא הגרוע שבכל העולם כולו. וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ולבו, ומכניס זאת בלבו באמת, אזי בודאי יש לו תקוה לכל ימי חייו, לזכות לדרך התשובה באמת…"

 

א-ל-ו-ל!!! הלב נרתע ונחרד… מרוץ החיים נעצר לרגע קט של ישוב הדעת: אלול בא! – – – בשטף של מחשבות עובר אותו רגע של ישוב הדעת; אין יודעים מהיכן להתחיל בתשובה, ומה בכלל ניתן לעשות כדי לשנות שיגרה בת שנים. ודאי יש באלול להתגבר בתורה, תפילה, בין אדם לחברו וכו' וכו', אבל איך? איך עושים דרך בים הגדול הסוער והגועש? כיצד סוללים מסילה במים האדירים של משברים וגלים? דרך שתהא יציבה וקיימת גם לאחר חלוף הימים הנוראים; דרך "שיעיד עליה יודע תעלומות" שלא תתגבב עוד באבני נגף?

אכן, מבלי הדרכה מאבדים דרך ואך מסתבכים. שכן, אם חפצים לשוב בתשובה – פשוטו כמשמעו: ללמוד כראוי, להתפלל היטב כראוי ולהזהר מכל מכשול – הרבה דרכים יש לכך, ולא אחת נראית דרך מסויימת טובה וישרה, ולאחר מכן מתברר שדרך חתחתים היא זו, או גרוע מכך, "אחריתה דרכי מות" ח"ו. כי על כן, אי אפשר לו לאדם להחליט בעצמו אם דרך זו או אחרת טובה היא בשבילו; עליו לשמוע דברי חכמים ונבונים שהתנסו בכל אותן דרכים ויודעים ו"בקיאים" בכל העליות והמורדות שבהן. מה גם, שנהירים להם דרכים מקוצרות ובסיסיות ביותר, שהינם שורש כל הדרכים.

ואם בכל ימות השנה דרכי חכמי האמת פתוחות לכל דורש, הרי ימי אלול הינם ימים מיוחדים, בהם השי"ת הוא "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה" (ישעיהו מג). בימים אלה – מובא בכתבי האר"י הקדוש – "מאיר הדרך בים". וכביאורו של רבינו, מסוגלים ימי אלול לפתוח דרך לכל הדופקים בתשובה [=ה'מתדפקים' על דלת התשובה], גם לאלה הנמצאים בשאול תחתיות (ע"פ התורה 'קרא את יהושע' בליקו"מ א תורה ו). דרך יש בו בחדש אלול לכל הטוב והיקר, דרך לתיקון הברית – יסוד ושורש כל התשובות והתיקונים!  זוהי הדרך בים, לה התכוון האר"י ז"ל בכתביו הקדושים. אמנם, עוסקים דבריו בכוונות אלול המקושרות לספירות עליונות ושייכות ליחידי סגולה, אולם, לפי פירושיו של רבינו, הכוונות הקדושות האלו מיועדות גם לפשוט שבישראל.

והיאך? – שתי תורות הן בליקוטי מוהר"ן העוסקות בכוונת אלול, ושניהן מקרא אחד דרשו – "הנותן בים דרך". האחת – תורה פ"ז, המתחילה: "דע שכוונת אלול הם תיקון לפגם הברית. כי סוד כוונות אלול הוא הנותן בים דרך … להאיר בחינת דרך בים. ודרך זה נפתח בחדש אלול. ועיקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה … בבחינת 'כי השחית כל בשר את דרכו', ואילו השניה היא תורה ו', המכונה "קרא את יהושע", בה נידונות כוונות אלול. ואף כי לא באו בה עניני תיקון הברית אלא ברמיזה, הרי יש בה אחד הכללים הגדולים בדרך העבודה של הפשוט שבישראל, בצד דרך העבודה של הגדול בישראל.

מוהרנ"ת בסוף תורה פ"ז הנ"ל מציין: "גם עיין במאמר המתחיל 'ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע' (בליקו"א סימן ו'), כי שם מדבר מכוונות אלול. והוא תיקון לפגם הברית כנ"ל. היינו, לעיין באותו המאמר ולזכות להבין בו ולעשות עמו איזה עבודה בעבודת ה', על ידי זה יתקן פגם הברית".

אכן, הבה נא ונעיין יחדיו באותה תורה נכבדה, ובכך נעשה לא רק "סגולה" לתיקון הברית, אלא נוציא עצה והדרכה מעשית לתיקון זה. שכן, באותה תורה מובאת אחת הדרכים הנפלאות ביותר בעבודת ה' ומה לנו עיקר גדול יותר בעבודת ה' כתיקון הברית!

"כי אי אפשר לידע מהש"י בידיעה שלימה כראוי באמת, כי אם על ידי קדושת הברית. כמבואר בכמה תורות (בליקוטי מוהר"ן): בהתורה בקרוב עלי מרעים וכו' (סי' לו) שאי אפשר לבא להתגלות בתורה ועבודה כי אם על ידי שנתנסין ונצטרפין תחילה בגלות התאוה הזאת וכו' ע"ש. וכן בהתורה צווית צדק וכו' מבואר, שאי אפשר לחיות בנועם ה' וכו' כי אם על ידי שמירת הברית בבחי' ומבשרי אחזה אלק, שע"י תיקון הברית, שהוא בחי' בשר קודש, על ידי זה זוכין לחזות אלוק – להשיג אלוקותו ית'. וכן בהתורה תפילה לחבקוק (סי' יט), ובהתורה האי מאן דאזיל למינסב (סי' כס) מבואר באריכות נפלא, שעיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים הוא על ידי תיקון הברית, שעל ידי זה בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וכו'. וכן בכמה וכמה תורות, כמעט כולם, מבואר זאת. שעיקר הקדושה הוא שמירת הברית. וכן בכל הספרים מבואר, שזה עיקר הקדושה ובפרט בספרי זוה"ק ותיקונים. ויותר מזה דיבר עמנו רבינו ז"ל כמה שיחות נפלאות בענין זה, והיה ממאס מאד מאד תאוה זאת, כמבואר קצת מעט בספרים הנדפסים – נמצא שהעיקר הוא לשבר תאוות ניאוף" (ליקוה"ל, אבן העזר, קידושין ג,ג).

תורה שלישית יש בליקוטי מוהר"ן שאינה מתייחסת לכוונת "הנותן בים דרך", אך עוסקת בענייני אלול ותיקון הברית, אגב גילוי נפלא ונורא שגילה רבינו הקדוש והנורא:

"אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו – היינו, כשימול את ערלת לבבו, כי כל זמן שלבו ערל ואטום אי אפשר לו להרגיש באמת, רק כשימול את ערלת לבבו ויהיה לו חלל בלב, ואזי ירגיש לבבו באמת גודל כאבו, ויצטער ויתחרט באמת – ואזי מגודל החרטה ירגישו גם כל הלבבות … שנמשכו ממנו. ולכל מקום שנמשכו ירגישו שם במקום שהם … ויתוודע להם האמת, היאך הם מוטלים במקום טינופות, בשאול תחתית. כי מתחילה נדמה להם שטוב להם, כי הן מזיקי עלמא, רק אחר כך, כשנימול לבבם, על ידי שנימול לבב אביהם, אזי מרגישין היכן הם, ומתחילים לקונן ולהצטער, ונעשה שם רעש גדול ביניהם. וזהו 'ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך'. היינו, כשימול ה' את לבבו ימול גם לבב זרעו … והזמן המסוגל לזה הוא חודש אלול. כי אלול – ר"ת: א'ת ל'בבך ו'את ל'בב. היינו, שימול ה' את לבבו ואת לבב סתם התלוי בו, להיכן שנמשך כנ"ל" (ליקו"מ א קמ"א).

הגילוי כאן מדהים. עבירות חמורות ביותר, שבקושי יש עליהן תשובה (עיין זוהר, בראשית דף קפ"ח ע"א ודף רי"ט ע"ב, ועיין מה שכתב רביז"ל על זה בשיחות הר"ן ע"א); חטאים שאינם אלא "איבוד אבידות" (ע"פ ליקו"מ ב פ"ח, השייכת גם היא לתיקון הברית וכוונת אלול) שאינן חוזרות לכאורה לעולם – עדיין תלויים בלבו של אדם, וקשורים במידת חרטתו וצערו עליהם, כי אז גם לבבותיהן של העוונות מהרהרים בתשובה, ובאים אל תיקונם.

מעתה אם שואל אדם את עצמו בחדש אלול במה להתחיל, הרי לו קו ברור: בתיקון הברית! אולם עדיין לא ברור לו איך להתחיל בזה בעצמו. ומשתי סיבות קורה שאין אדם יודע זאת – או משום שנדמה לו שאין מדריגה גבוהה מזו שאליה הגיע, או שהוא סבור שאין מדריגה תחתונה מזו שאליה נפל. אשר על כן, לא בכדי הזכרנו את התורה ו' הנ"ל – העוסקת בדרכי התשובה לקטן ולגדול בד בבד עם כוונות אלול – שכן, בכדי לדעת איך לגשת אל עבודה קשה זו של תיקון הברית, עלינו לרכוש את ה"בקיאות" המובאת בתורה זו.

ובכן, באותה תורה נפלאה מתפרש הפסוק "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך" (תהלים קל"ט ח). לכאורה, מה חידוש בכך שהשי"ת נמצא הן בשמים והן בשאול כביכול? – ורבינו מפרש זאת כמין חומר, כשהוא מקדים לקבוע כלל גדול – המבוסס על דברי הזהר "זכאה מאן דעייל ונפיק" [=אשרי מי שנכנס ויוצא] (ויקהל רי"ג ע"ב, האזינו רצ"ב ע"א) – ששני מצבים שונים יש בעבודת ה'. יש מצב של "רצוא" (ע"פ יחזקאל א,יד) מצב של עליה וריצה מעלה, הקרוי גם "עייל" כלומר כניסה; ויש מצב של "שוב" – מצב של ירידה בעבודת ה', או חזרה מעליה ודביקות הקרוי גם "נפיק" כלומר יציאה. והוא מבאר את דבריו: "שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הינך'. היינו, בין שיזכה לאיזה עליה, לאיזה מדריגה גדולה, אעפי"כ, אל יעמוד שם, ולא יסתפק עצמו בזה. רק צריך שיהיה בקי בזה מאד; לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו'. שזהו בחי' בקי ברצוא, בבחינת עייל, שהוא בחינת 'אם אסק שמים שם אתה'. וכן להיפך – שאפילו אם יפול חס ושלום למקום שיפול, אפילו בשאול תחתית, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם. ותמיד יחפש ויבקש את הש"י, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתית נמצא הש"י, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך. וזה בחינת 'ואציעה שאול הינך'. וזה בחינת בקי בשוב. כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו" (ליקו"מ א ו).

מעתה, הבה נא ונתבונן באותה בעיה בה אנו עוסקים: שואלים אנו איך יגיע אדם פשוט לתיקון גדול כתיקון הברית? התשובה היא: "אל יסתפק בהישג הכי גדול בענין ואל יזלזל בהישג הכי קטן" (על משקל האמרה הידועה בברסלב: אדם חייב לכסוף ולשאוף אל הגדול ביותר, ולא ליפול מהקטן ביותר). אל יסתפק בהישג גדול כיצד? "לרחם על עצמו לשבר תאוה זאת בתכלית כי בשביל זה בא לעולם" (ליקוה"ל, אבן העזר, קידושין ג,ג); ואל יזלזל בהישג קטן כיצד? – ש"אפילו אם אינו גיבור חיל לכבוש את יצרו ותאוותו לגמרי, להיות קדוש בתכלית הקדושה כראוי, על כל פנים, יחוס על עצמו ועל נפש בניו ובנותיו וכל הדורות התלויים בו, ואל יפגום בברית באיסור ח"ו … על כל פנים ישמור עצמו מלבא לידי עבירה ח"ו. בפרט בדורות הללו, שגם להיות נשמרין מעבירה גמורה ח"ו, צריכין גם כן מלחמות גדולות והתחזקות גדול ותחינות ובקשות הרבה והתקרבות לצדיקים וכשרים אמיתיים וכמה דרכי עצות קדושות ולעסוק בתורה ותפילה ומצוות ומע"ט הרבה, כדי לזכות על ידי כל זה להנצל מעבירות ח"ו. כי גם מי שנשמר מעבירות, אף על פי שאינו קדוש ופרוש כראוי, אף על פי כן, הוא גם כן בכלל שמירת הברית. כמבואר ההתורה אני ה' הוא שמי וכו' ע"ש" (שם).

הרי לנו כאן רק דוגמא אחת מני רבבות של מדרגות אנוש בעניני קדושה וטהרה, כי יש אלפי אלפים ורבי רבבות דרגות בבחינת שמירת הברית. וכל החילוקים שבין מדרגות הצדיקים והכשרים – שיש ביניהם אלפים ורבבות מדרגות עד אין קץ – רובם ככולם בענין שמירת הברית". כי על כן, על כל אדם לשקול היטב במאזני שכלו "היכן הוא בעולם" – אם סבור הוא שהשיג את קצה גבול יכלתו בענין, ידע "ויאמין" שיש ללכת הלאה והלאה עד אין סוף, ואילו אם נראה לו שמדריגתו ודרך התנהגותו בענין שפלים עד מאד, עליו לדעת שגם שם "נמצא השי"ת". כלומר, שגם בעומק שפלותו ישנן בו נקודות טובות (ראה ליקוטי הלכות, בתחילת 'אורח חיים': "כי הנקודה טובה שאדם מוצא בעצמו, זה בחינת אלקות כביכול, כי כל הטוב מאיתו יתברך"), אותן הוא צריך למצוא ולהתחזק בהן, ולא ירפה מהן, לפחות, אלא יאחז בהן בכל מאמצי כוחו; ידע נא ויאמין, שטרם הגיע ח"ו לשפל המדרגה, שכן, שומר הוא עדיין על גבולות כלשהן הידועים לו, וגבולות אלה יקרים מאד בעיני השי"ת. "ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך ונדמה לך שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך. עם כל זה, כנגד זה תדע, שאיש כזה, שהוא מגושם כל כך – כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה להשי"ת הוא גדולה ויקרה מאד מאד. ואפילו נקודה קטנה מאד שהוא נעתק מן גשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים" (ליקו"מ ב מ"ח).

זוהי אפוא הדרך הקדושה שנסללה עוד על ידי משה רבינו ע"ה בחדש אלול, בו עלה למרום לקבל לוחות אחרונות. אחרי שחטאו ישראל בעגל "ופתח דרך כבושה לילך בה" (שם פ"ב); "דרך כבושה לתשובה שהוא בשני בחינות הנ"ל, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך … כי זה עיקר התשובה, כשיודעים ומאמינים שהשי"ת נמצא עמו תמיד בכל עת ובכל מקומות שהוא, כמו שכתוב, בכל מקומות ממשלתו. ועל ידי זה יזכה לילך בדרך התשובה שעשה משה. כי עיקר היצר הרע והסטרא אחרא, כל כוחם על ידי השקר, שהוא הרע, שהוא הטומאה … כי בתחילה מחטיא את האדם על ידי שקרו, שמטעה אותו בכמה מיני הטעיות, ואחר כך, כשבא על דעתו לשוב [פירוש: כשחפץ האדם לשוב בתשובה], מחליש דעתו, ומכניס בלבו שכבר נסתלק הש"י ממנו, והוא רחוק כל כך עד שאי אפשר לו לשוב. ובאמת הוא להיפך, כי באמת 'מלכותו בכל משלה', אפילו בעשר כתרין דמסאבותא [=כתרי הטומאה], וכמו שכתוב: 'השוכן אתם בתוך טומאותם' וכמו שפירש רש"י: אפילו כשהם טמאים שכינה עמהם.

ועל כן צריכין לידע, שזה עיקר התשובה שעשה משה באלול. שהעיקר הוא במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות וכרוזים הרבה בלי מספר, שהש"י עדיין עמנו, עם כל אחד ואחד, אפילו עם החוטא הגרוע שבכל העולם כולו, 'כי מלכותו בכל משלה', בחינת 'ואציעה שאול הנך'. וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ולבו, ומכניס זאת בלבו באמת, בבחינת 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת' וכו" וכנ"ל, אזי בודאי יש לו תקוה לכל ימי חייו, לזכות לדרך התשובה באמת.

כי זה עיקר דרך התשובה שעשה משה והצדיקים שאחריו וכנ"ל, בחינת 'הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה', שזה הפסוק הוא סוד כוונות אלול כמובא. שהכוונה [הפשוטה] שיוצאת מזה לכל בני אדם הפשוטים הוא, שהש"י ברחמיו הודיע לנו ע"י צדיקיו האמיתיים, שהוא נותן בים דרך וכו', דהיינו, שאפילו בתוך מצולות ים הרבים מאד מאד, השוטפים על האדם כהמון גלי הים ממש בבחי' 'כל משבריך וגליך עלי עברו', בחי' 'ותשליכני מצולה בלבב ימים' בחי' 'שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות', וכן בפסוקים הרבה, מכל שכן כמו שיודע האדם בעצמו מה שעבר עליו ולהיכן ירד ונשלך על ידי מעשיו – אף על פי כן, גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך; ועיקר הדרך נעשה, על ידי בחינה הנ"ל, על ידי שיודע ומאמין 'כי מלכותו בכל משלה' כנ"ל, בחי' 'אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך'. שזהו סוד כוונות אלול, בחינת הדרך הנ"ל, שכל אדם יכול לזכות אליו, בכל מקום שהוא, בפרט באלול, אם יאמין בכל זה באמת ובפשיטות" (ליקוה"ל, חושן משפט, הלכות עדות ה,ט).

– "וזה סוד כוונת אלול" – – –

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support