ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > נתיב העבודה

נתיב העבודה

י״ח בטבת תשע״ז

אדם צריך לילך, כסדר מדרגא לדרגא, ולהתקדם מעט מעט, עד שיזכה משמים להגיע למחוז חפצו, דמאן דאיהו זעיר איהו רב, פי' מי שמחזיק עצמו זעיר וקטן, ואינו הולך בנפלאות ובגדולות ממנו, יזכה להרבה, וביחד עם זה צריך גם לדעת, שיצטרך לעבור הרבה נסיונות וחלישות הדעת, ועל אדם כזה שאינו הולך למעלה מכוחותיו, אליו מכוונים דבורי ההתחזקות שבספרי רבינו ומוהרנ"ת, ואם יטה אזנו לדבריהם, לבלי להניח עצמו ליפול ח"ו, ויציית להם, יזכה לעלות מעלה מעלה בעבודת ה'.

שיעורו של הרב ש.א. גוטליב; ערך ועיבד: י.מ. גולדמן

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, …לא בשמים היא ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו… (דברים ל' י"א)

פסוקים אלו הם קריאה של חיבה מאבינו שבשמים, לעודד אותנו לקיום התורה והמצוות, שלא נעלה על דעתינו, שזה רחוק מהישג ידינו, אלא אדרבה "כי קרוב אליך הדבר מאוד".

ויש במלים אלו, כדי להחיות את רגשי האהבה והגעגועים להש"י, בלב כל יהודי ויהודי, ולחדש בו את רוח התקוה והבטחון, שכל אחד יכול לזכות לזה.

אך למעשה רבים נלאו למצוא הדרך שעל ידה יהיה קרוב אליהם הדבר מאוד, דהיינו שיוביל אותם  על מי מנוחות לתכלית הנרצה, וכאן הבן שואל, איה איפא הוא הדרך הישר, שעל ידה אזכה להשיג בקלות מבוקשי ומגמתי? …

ובכן מאור עינינו מוהרנ"ת זיע"א בספרו הקדוש, מגלה ביאור חדש ונפלא בפסוק זה, ובמתיקות דבריו מראה בפשיטות, איך שכל אחד יכול בקלות, להצליח בדרך ה', "וקרובה" ישועתו לבא, ובתוך דבריו שם מצביע על המכשול הגדול, שמונע מן האדם להגיע למטרה, והן על הדרך הנכונה שיקרב אותו לשם.

וכדי שנזכה לעמוד על עומק עצתו ודבריו הק', נקדים לדבר מהטעות והמכשול, ועל ידה יובן בעזרת השם העצה והתיקון.

רצונו יתברך שנעבוד אותו בהדרגה ובמדה דוקא

הנה מבואר בדברי רבינו בכמה מקומות, שלב איש הישראלי הוא מלא אלוקות, ולכן תשוקתו להשם יתברך הוא גם כן אין סוף, ומתוך הרצון העז והחזק להתקרב להשם יתברך, בעת שמתעורר לבו לעבודת ה', מיד מקבל על עצמו עבודות והנהגות שאין בכוחו להתנהג בהם, וכך בסוף אינו מצליח לקיימם ונופל מהם.

ומבואר בליקו"מ מ"ט ח"א שקודם הבריאה היה אור הקב"ה אין סוף, וכשרצה הקב"ה לגלות מלכותו, צמצם כביכול אלוקותו יתב', ובתוכו ברא העולם והמדות, ועל ידי זה (היינו הצמצום והמדות) משיגין אלוקותו ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג, וכן הדבר באיש הישראלי, וז"ל בסוף התורה שם והאלוקות שבלב איש הישראלי הוא בחי' אין סוף… היינו אין סוף לתשוקתו, לפי גודל התלהבות הלב… לא היה אפשר לו לעשות שום עבודה… וע"כ בהכרח צריך האדם לצמצם אור התלהבות לבו… כדי שיוכל לעבוד את ה' בהדרגה ובמדה עכ"ל.

ומכיון שרצונו יתב' שנעבוד אותו בהדרגה ובמדה דוקא, ממילא מובן שהבע"ד מתגבר דוקא בענין הזה, ומנסה להכשילו בעיקר בכך.

מה הסיבה שקשה לצמצם עצמו?

וישנן ג' סיבות יסודיות שמונעות מן האדם לצמצם עצמו:

א. מדת הגאוה וגסות הרוח כן מפורש בדברי מוהרנ"ת (בהל' תרומ"ע פ"ג או"ג) וז"ל כי מחמת הגיאות שבלבו, אינו רוצה לעבוד את הש"י, כי אם כשיזכה לעבוד אותו בעבודה גבוה מאוד עכ"ל.

ב. הרצון לריבוי אור דוקא, ודברים מבהילים כותב על זה בה' תפה"מ (הלכה ז' אות י"ט) ועל כן בכל עת שמתעורר הבעל בחירה איזה נקודה בעלמא לשוב למקורו… נתעורר תיכף כנגדו היצר הרע… ומבלבלו… שמסיתו להתלהב בלי צמצום הראוי לו… ותיכף שרוצה לשוב מבלבלו בריבוי אור ע"כ.

ג. שמצד החשק והרצון האמתי של כל יהודי, לצאת לגמרי מהחושך, ולהתרחק מיד מהטומאה והסט"א. דוחק את השעה. וממהר ללכת בנפלאות ובגדולות ממנו, כדי להתנתק לגמרי מהמקום שנמצא שם. [וזה קשור קצת לסיבה ב' דלעיל]  (ועי' בהל' מלמדים ה"ד סי"ג).

ללכת בהדרגה ובמדה זה קבלת עול מלכות שמים…

והנה הכלל היוצא מכאן, שיסוד הכרחי בעבודת ה', הוא לדעת שתפקיד האדם ותכליתו, הוא לעבוד את הש"י מתוך מדות וצמצומים דוקא, וזהו קבלת עול מלכות שמים, דהיינו כשמסכים לצמצם את תבערת לבו, והתלהבותו הגדולה, אז הוא מקבל עליו עול מלכת שמים, שמוכן לסור אחריו יתב', כפי רצונו ית' ללכת מדרגה לדרגה בהדרגה ובמדה, ואינו הולך אחרי תאות לבו, שמסיתו להתעדן בעונג התלהבותו.

ועיין בדברי מוהרנ"ת (המצויינים בסוף המאמר) על עצם הסכנה שיש בנסיון הזה של ריבוי אור, לכל אדם יהיה מי שיהיה.

משל למה הדבר דומה?

ועתה קורא יקר, התאזר בסבלנות ושים לב למשל המובא לפניך, ואח"כ תסתכל בעין אמת בדברי מוהרנ"ת ובעז"ה יאירו עיניך.

משל באברך צעיר לימים שעול הפרנסה רבץ עליו, והחליט לשלוח יד במשא ומתן, להביא טרף לביתו, והלה מתוך שהיה לגמרי חסר ידע ונסיון בענין, בטרם החלו שם פניו אל חכם אחד, וביקש ממנו הדרכה בענין.

חשב החכם ואמר לו דע, כי על אף שעדיין זרים לך כללי המסחר, אך במשך הזמן תספיק ללמוד אותם, שהרי בך תלוי הדבר, והגם שמן הסתם לא יבצרו קשיים בדרכך, ויתכן שיעברו עליך תקופות קשות, אל תבהל מזה כלל שכך הוא סדר העולם, ועל כן תראה לחזק עצמך תמיד, כי זה העיקר, שהרי אין דבר עומד בפני הרצון, ואם תעמוד איתן במקומך בודאי תצליח בסוף, ובכן כששמע האברך דנן את דבריו, העלה תיכף בדעתו שאם כנים דבריו, שאין דבר עומד בפני הרצון, הרי שאין לו שום סיבה להתעכב ולהתעסק ראשית כל באיזה עסק קטן, כדרך העולם שקודם מתחילים בדברים קלים, ועוברים לאט לאט לעסקים גדולים. והוא יתחיל ישר להתעסק באיזה עסק גדול, בעל רווחים גדולים ואז יצליח להתעשר בזמן קט, והגם כי ידע שבמשימה כה גדולה שלקח עליו, ייערמו עליו קשיים רבים, בטח בדברי החכם הנ"ל שהבטיחו שאם יהיה חזק ברצונותיו בודאי יצליח לעבור על  הכל.

וכך אמר ועשה, ובתחלת דרכו עדיין נסו חביריו להניאו ממעשיו, והבהירו לו שאם יתעקש ללכת בדרך הזאת, הרי שהוא כבר הציב במו ידיו את הפח בו יפול, ורק אם הוא יסכים, ללכת לאט לאט מן הקל אל הכבד כסדר העולם, יזכה בסוף לנהל גם עסקים גדולים כאלו.

אך הוא לא שת לבו לדבריהם, מאחר שסמך על דברי החכם הנ"ל, שהזהירו כבר מראש, לבל ישים לב לשום מכשול, ושלא יחליש דעתו משום דבר שבעולם, כי העיקר הוא הרצון, והכל תלוי בהתחזקות שיהיה חזק בדעתו.

וכמובן שהסוף היה כצפוי מראש, שלא החזיק מעמד זמן רב בדרכו והסתבך די מהר בעסקיו, וגם נכנס לחובות גדולים, ופשוט, מכיון שלא היה ראוי לזה כלל כי זה היה מעבר לכוחותיו.

ואז הצטער צער רב על אבדן כספו ורכושו, ובעיקר התרעם לבו על החכם הנ"ל, שהכשילו על ידי עצותיו והביאו לידי כך, ומרוב צערו פנה שוב אל החכם הנ"ל, ושח בפניו צרת נפשו, הקשיב החכם לדבריו, וחקרו היטב עד שעמד על אופן התנהגותו ודרכי פעולתו, ואז הוכיחו על פניו, ואמר לו, אמנם נכון שאמרתי לך שאם תהיה חזק בשאיפותיך, מבלי לוותר עליהם תצליח להתגבר על כל המכשולים, אך כוונתי היתה ברורה לכל בר דעת, שאין הדברים אמורים אלא בתנאי שתתנהג בהם כסדר המקובל בעולם, שהוא הטבע שהטביע הקב"ה בעולמו, דהיינו שלפני שתעשה פעולה כל שהוא, אמוד טוב עצמך ותשקול בפלס דרכך, אם מוכשר הנך לזה כבר או שעדיין לא, ואם הנך רואה שכבד ממך הדבר תסור ממנו, עד שתהיה ראוי לו, והעיקר שתזהר תמיד ללכת רק בהדרגה ובמדה, ורק כך תוכל בעזרת ה' לראות הצלחה בדרכך.

אלא שאפילו אם היית עושה כן, לא היית נמנע מזמנים קשים וכו' ועל זה דברתי לחזק לבך לבלי להסתכל עליהם כלל, אבל מה היה ההו"מ בכלל, שבכל דבר שתעשה גם אם הוא למעלה מכחך, יבוא לך ההצלחה בדרך נס, בגלל הרצון החזק שלך?…

שלא לקבל על עצמו יותר מדי…

ע"כ דברי המשל, וממנו ישמע חכם ויוסיף לקח, שהן הדברים ברוחניות שאין כוונת רבינו ומוהרנ"ת זיע"א בריבוי ההתחזקות המובא בספריהם לאין שיעור, שכ"א יקבל על עצמו, כל מה שרק יעלה על רוחו בעת התלהב לבו, בלי שיצמצם עצמו למדרגתו ומצבו, ויחשוב בטעות שרק צריך להתחזק בדרכו, והקב"ה כבר יצליח דרכו ויעזרהו.

אלא כוונתם ברורה שהאדם צריך לילך, כסדר מדרגא לדרגא, ולהתקדם מעט מעט, עד שיזכה משמים להגיע למחוז חפצו, דמאן דאיהו זעיר איהו רב, פי' מי שמחזיק עצמו זעיר וקטן, ואינו הולך בנפלאות ובגדולות ממנו, יזכה להרבה (וכמו שיבו' בדברי מוהרנ"ת להלן), וביחד עם זה צריך גם לדעת, שיצטרך לעבור הרבה נסיונות וחלישות הדעת, ועל אדם כזה שאינו הולך למעלה מכוחותיו, אליו מכוונים דבורי ההתחזקות שבספרי רבינו ומוהרנ"ת, ואם יטה אזנו לדבריהם, לבלי להניח עצמו ליפול ח"ו, ויציית להם, יזכה לעלות מעלה מעלה בעבודת ה'.

אך אם הוא יתעקש לילך, כפי תאות לבו, דוקא למעלה ממדריגתו, כל עמלו לשוא הוא ויגיעו לריק, ומי ערב בעדו שלא יפגום ח"ו בפגמים שכתב מוהרנ"ת זי"ע (בתפלה מ"ט עי').

אין הקב"ה חפץ מהאדם שיעשה עבודות גבוהות דוקא…

והא לך קצת מדברי מורינו מוהרנ"ת זיע"א המבוארים בו כל דברינו שבמאמר הזה (ועי' עוד בפנים הספר).

וזלה"ק בהל' תרומ"ע ה"ג סי' י': "כי קרוב אליך הדבר מאוד… היינו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואין הקב"ה חפץ מהאדם שיעלה לשמים, דהיינו שיעשה עבודות גבוהות דווקא, מה שאין בכוחו לעשות, רק הש"י חפץ מהאדם שיעשה, מה שאפשר לו לפי מדרגתו"…

דהיינו שימשוך עצמו "מעט מעט" כמו שאנו מבקשים בכל בוקר "שתרגילנו בתורתך" "שתרגילנו" דייקא כנ"ל…

וזהו לא בשמים היא.. שאין אתה צריך לעלות לשמים כנ"ל… כי באמת התורה והעבודה שאתה צריך לקיים כפי רצונו ית', הוא קרוב אליך מאוד, כי אין אתה צריך, רק להתגבר לעלות ממדריגה למדריגה הסמוכה, שהיא קרובה אליך מאוד ע"כ לשונו הק' השייך לעניננו.

כי קרוב אליך היינו מה שהוא בהישג ידך.

סוף דבר המבואר בדברי מוהרנ"ת, שדרך עבודת ה' לפי דעת רבינו הק' הוא: כלשונו הקדוש "שאין האדם צריך כי אם להתקרב ולעלות למדריגה הקרובה אליו", ולזה חייב קודם לאמוד עצמו טוב טוב, לדעת מהי המדריגה הקרובה אליו, שלא יהיה דבר כבד מדי בשבילו, כפי שיקול דעתו.

ויקבל עליו להתנהג כן, וכן יעשה וירגיל עצמו לדבר הזה, זמן מה, ואחרי שהתרגל בה, אז צריך להתקדם הלאה לאט לאט, ויקבל על עצמו עוד מדה טובה או דבר טוב, ויתרגל בה וכן הלאה.

וזהו כי קרוב אליך, היינו שהוא בהישג ידך, (והגם שהינה עבודה חדשה או הנהגה טובה שאינך רגיל בה, וכל ההתחלות קשות, אבל אתה יודע ומבין שזה דבר שבקצת זמן תתרגל בה).

וכך מתרגלים ומשתפרים לטוב, ונמצא כל ימי חייו בבחי' מוסיף והולך, דהיינו שמוסיף קדושה ודעת בעבודת ה', וכך ילך לבטח בדרך החיים, ממדרגה למדרגה עד שיזכה לקיים כל התורה כולה כמו שמבטיח מוהרנ"ת שם שעי"ז זוכין לעלות מדרגא לדרגא ולעשות את כל דברי התורה הזאת כנ"ל אמן ואמן.

שתרגילנו בתורתך…

ויש להעיר שאין כוונתינו כאן לדבר בענין העצה הידועה של נקודות טובות, וגודל החשיבות של עבודות קטנות, שזה דבר גדול בפני עצמו, אלא הכוונה להדגיש ענין "ההרגל" המבואר בליקוה"ל שם, שעל ידה יוכל כל אדם להתעלות בעבודתו ית', שלב אחרי שלב, אם רק ירצה להתגבר על הנסיון של ריבוי אור, שלא ירצה להשיג הכל בבת אחת, אלא יצמצם עצמו לדבר הקרוב אליו, ויתרגל בו, וכן הלאה כל ימי חייו.

ובדרך הזאת מובטחת לו הצלחה. ואזי יזכה לשמחה אמיתית, ונחת רוח מעבודתו, כאשר יראה, שעל ידי שמרגיל את עצמו, לאט לאט, זוכה להתקדם ולהגיע להישגים גדולים בעז"ה.

והדרך הזאת היא לרוב העולם…

ויש לציין נקודה חשובה, המבוארת בליקוה"ל תרומ"ע (שם) וז"ל אבל השם ית' חפץ חסד הוא, והוא יודע יצרנו, כי עפר אנחנו, ויצר לב האדם רע מנעוריו, ואי אפשר לכל אדם להתחיל תיכף, בעבודות גבוהות בשמים, ואפי' לאחר ההתחלה, לאו כל אדם זוכה, אפילו בסוף ימיו, לעבודות גבוהות, ואם כן ח"ו אם לא ירצה הש"י, לקבל העבודות פשוטות של סתם אנשים כשרים, אם כן אבדה התקווה ח"ו של "רוב העולם", אבל באמת אין התורה בשמים דוקא, דהיינו שלא יהיה אפשר לזכות להתורה כי אם על ידי מדרגות גבוהות בחי' שמים עכ"ל.

וכאן מוהרנ"ת מלמד אותנו, שהדרך הזאת שייכת לרוב העולם, ולא רק לכמה אנשים חלשים ופשוטים, אלא לרוב העולם כפשוטו, וצריך כל אדם להרגיל עצמו לילך בדרך הזו, כי מן הסתם הוא מן הרוב, ובפרט כשהוא רואה שאינו מצליח, כשהולך בגדולות ונפלאות.

ובפרט שש ע"ז יצה"ר גדול לריבוי אור ולדחיקת השעה, בודאי שצריך לחשוש, שאולי מה שהוא רוצה להתעקש ולחשוב, שהוא דווקא מהיחידים שכן יכולים לילך בריבוי אור, ובעבודות הגדולות, ואין לו סבלנות ללכת מדרגה לדרגה לפי מדריגתו, בדרך של מוהרנ"ת, זה בא רק מהסיבות המוזכרות לעיל בריש המאמר עיי"ש.

ובהל' מעקה ושמיה"ג (הל' ד' סעיף ה') כותב ששמע בפירוש מרבינו ז"ל שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש, כשנתעורר לעלות משם, בהכרח שילך מדרגא לדרגא ע"כ.

וכבר אמרו חז"ל פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו כל אולם, וכן אמרו חז"ל: חכם מה אומר, היום אני לומד הלכה אחת, ומחר הלכה אחת עד שאגמור את כולה.

 

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support