נקודה של תשובה
י״א באב תשע״ט
"ככל שאורכת הגלות, ואנו הולכים ומידלדלים, הפך סוד זה להיות חיוני ומוכרח עבורנו. ככל שאנו מתקרבים לימות המשיח, אנו זקוקים יותר לשמוע את גילויו של ה"עני ורוכב על חמור", ש"יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע", ויגלה לנו את חשיבותה של מנחת העני"
נקודה אחת של תשובה!
ימי אלול בעיצומם. כולנו היינו רוצים להיות שקועים כבר עמוק בעסק התשובה, לפשפש במעשים ולשנות הרגלים. להתחרט ולהתוודות, לבכות ולהתאונן, לזעוק ולהתחנן.
אבל… הציפיות לא תמיד תואמות את המציאות… קשה להתעורר, קשה כפליים ליישב את הדעת, וקשה שבעתיים לקום ולהשתנות. ובינתיים, אלול חולף…
כמה היה קל להתייאש מתשובה אמיתית, לולי… לולי בא מוהרנ"ת וגילה את הסוד, לאמר:
"אפילו אם אין האדם יכול לשוב בתשובה כראוי לו לפי מעשיו, כמו בעלי תשובה הקדמונים שהתענו וסיגפו את עצמם הרבה, אף על פי כן חלילה למנוע מחמת זה מתשובה, כי גם נקודה אחת של תשובה יקר מאד בעיני ה'! כי היא בחינת קרבן עני ודל, שיָקר מאד בעיני השם יתברך!" (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ז).
הן אמת שקשה עלינו להזיל דמעות, להתוודות בכאב ולהחליט החלטות מרחיקות לכת. אבל "גם נקודה אחת של תשובה יקר מאד בעיני ה'!". גם הרהור אחד של חרטה, גם התנתקות זעירה מהרגל רע – יש להם חשיבות עצומה בעיני ה'.
כי "אף על פי שתשובתו בקטנות גדול – יקר הוא בעיני ה' יתברך, כי היא בחינת קרבן עני ודל, שהיא בחינת עשירית האיפה, שיקר מאד בעיני ה' יתברך. כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה כמה וכמה יקר בעיני ה' יתברך קרבן מנחת עני, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק 'ונפש כי תקריב קרבן מנחה'. וכן במדרש, שמפליג מאד בעוצם מעלת יקרת קרבן מנחת עני אצל ה' יתברך" (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה ז, מ).
גם אם אין בידינו להקריב לפני ה' פר איל או כבש, ולשוב בתשובה כאותם העשירים ברגשי קודש, הרי בידינו להביא את מנחתנו הדלה, עשירית האיפה קמח, אשר על אף היותה נטולת-חיות וקטנת-ערך, עולה ממנה ריח ניחוח לפני ה'.
* * *
אין כאן רק 'חיזוק', יש כאן הבנה עמוקה במהותה של תשובה, וזו היא:
נשמתה של התשובה, היא ההכנעה והשפלות לפני ה'. ומאחר שכן, כשהאדם רואה עד כמה הוא רחוק מתשובה, עד כמה לבו אטום וסחרחר, ועד כמה הוא רחוק מלהרגיש את כאבו, ועם כל זאת הרגשת שפלות זו אינה גורמת לו ליפול, אלא הוא בא על אף הכל ומקריב את מנחתו / תשובתו הדלה והעניה לפני ה', מתוך בושה והכנעה – אין לנו שפלות נפלאה יותר מזו… אין לך תשובה יקרה מזו…
כשאנו מוכנים לשוב אל ה', גם כשאין לנו לב ומוח; כשאנו מוכנים להתחרט על מעשינו הרעים, גם אם אין אנו מרגישים את הכאב ואיננו מזילים דמעות של חרטה; כשאנו מוכנים לבוא ולהתבודד לפניו, גם כשאין לנו דיבורים חמים כגחלי אש – זוהי הכנעה אמיתית! זוהי תשובה למהדרין!
* * *
חשיבותה של "מנחת עני" זו, חשיבותה של התשובה הדלה הבאה מעומק הרגשת השפלות והעניות, וערכה העצום בעיני ה', הוא 'סוד' נעלם.
"כי באמת אי אפשר לגלות זה הסוד כי אם ברמז, שיבין האדם בעצמו עד היכן צריך להתחזק. כי אי אפשר בשום אופן לגלות לו בפירוש, כי אם כן תתבטל הבחירה, כי בהכרח שישאר לו בחירה… וזה הדבר אי אפשר לגלות בפירוש עד היכן רחמיו וריבוי סליחתו מגיע, רק כל אחד צריך להבין מעצמו שיחוס על עצמו תמיד ואל יתייאש עצמו מן הרחמים, שכל זה סוד קרבן מנחה עשירית האיפה" (שם, מא).
ככל שאנו מתקרבים לאחרית הימים, אנו זקוקים יותר ויותר לשמוע את אותו הסוד, ולהפנים אותו. שהרי בזמנים הקודמים, באותם הדורות העשירים ברגשי קודש ולבביות יהודית, לא היה סוד זה נצרך, ולכן גם לא התגלה. ואכן משום כך: "כל הקרבנות גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום, חוץ מעשירית האיפה" (שם).
אך ככל שאורכת הגלות, ואנו הולכים ומידלדלים, הפך סוד זה להיות חיוני ומוכרח עבורנו. ככל שאנו מתקרבים לימות המשיח, אנו זקוקים יותר לשמוע את גילויו של ה"עני ורוכב על חמור", ש"יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע", ויגלה לנו את חשיבותה של מנחת העני.
בדורנו אנו, מי שלא ישמע את הסוד הזה, יטעה בקלות לחשוב ש"תשובה" אינה אקטואלית עבורו…
בדורנו אנו, אין אנו יכולים לנצל את ה"אלול" כראוי, אלא אם כן נטה אוזן לשמוע היטב את הסוד הנעלם, שגם – ואולי דווקא – תשובה דלה ועניה, יקרה בעיני ה' עד מאד.
