ענין מעלת הרצונות והכיסופים בעבודת השי"ת, הם מיסודותיה החשובים ביותר של חסידות ברסלב, אותם גילה רבינו הק' ואותם קבע כאבני יסוד לכל באי שערי החסידות, להתאמץ ולהתחזק ולא להרפות מעבודת הרצון, ולהשתוקק תמיד לכל דבר שבקדושה, והיה כל מבקש ה' יחגור בעוז מתניו במחשבה בדיבור ובמעשה בכל עת, ויגביר חיילים בהשתוקקות וגעגועים, וכמובן בתפילה ותחנונים, לעשות נחת רוח להשי"ת.

ודבר זה כתוב בתורות רבינו הק' ושנוי בשיחות והמעשיות, ומשולש בכתובים פעמים רבות, לבאר ביסודיות, מה רב טוב הצפון במסילותיה של עבודה זו ששמה "רצון", שבח פעלה ורום מעלותיה העצומות, וכיסוד מוסד מובאים בכמה מקומות הדברים האלה לאמר: "והכלל שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו ית', ובתוך כך (בין רצון אחד למשנהו) מתפללין ולומדין ועושין מצוות", "וזהו עיקר תענוג עולם הבא, שאז יזכו לרצון ולכיסופין בחינת רעוא דרעוין" ועיין עוד בפנים בדבריו הק' בהרחבה.

וכשנתעמק בדבר נמצאנו למדים, כי מאז היה עם ישראל לגוי אשר בחר בנו מכל העמים "ממלכת כהנים וגוי קדוש", היתה תחילת כניסתם לכך מכח "עבודת הרצון", ולולא זאת לא היו מקבלים התורה ח"ו, בא וראה מה שדרשו חז"ל בסוגיא דמתן תורה, "אמר ר' אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להם, מי גילה רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב: ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמוע עיי"ש. ויש לנו להתבונן ולהשכיל בדבר, כלום יתכן הדבר להקדים את העשיה לפני השמיעה, הלא אינו יודע כלל מה לעשות בלא ישמע קודם את המוטל עלינו לעשות? ועל כרחינו לומר כי הכרזת "נעשה ונשמע" שאמרו כאחד, עיקר ייחודו וסגולתו היה בכך שהביעו את תשוקתם לקבל את התורה ומצוותיה, "נעשה את כל הציוויים שנשמע" ברצון אדיר וחזק גם אם הדבר כבד לעשותו, וגילו דעתם כי אדיר חפצנו לקבל עול מלכותו ית' ולהיות עם סגולתו.

והנה הבחינה הזאת, שהיא גם רז שמלאכי השרת משתמשים בו, וכמו שפירש רש"י שם "מוכנים לעשות קודם שישמעו, ולא כדרך שאר עבדים ששומעין תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבל עליהם אם לא", והוא הוא הרצון האמיתי וההשתוקקות לקיום ככל שנצטווה, זה היה סודם וגבורתם של עם ישראל באותה שעה, ומאז נקבע הדבר לאחד מיסודי הדת לקיום התורה והמצוות, והוא גם סוד ה"הכנה למצוה", המבואר בספרים שהוא יותר גדול מן המצוה, שכן, גילוי הרצון וההשתוקקות לעשות רצון הא-ל, הוא לגלות הנקודה הפנימית שבלב האדם, כי חפץ הוא בכל לב ונפש להמליכו ולעבדו בלבב שלם.

וזה לשון המהרש"א בגמרא, ד"ה מי גילה: שזהו דבר סודי שהמלאך כולו רוחני ואין לו דעת אחרת כי אם לעשות רצונו ית' ב"ה והוא מוכן כאילו עשה, מה שאין כן האדם מחובר בגוף ונפש שיש בו גם דעת היצר הרע, ואינו מוכן לעשות רצון אביו שבשמים כי היצר הרע מסיתו לרעה, אבל ישראל במתן תורה נגלה להם סוד זה להיות להם דעת אחד להיות מוכנים לעשות רצון אביהם שבשמים, כמו שכתוב "מי יתן והיה לבבם וכו' כל הימים", דהיינו שב' הלבבות שהם ב' יצרים, יהיו להם דעת אחד כמלאכים הללו שהם מוכנים לעשות קודם שמיעה. עד כאן דבריו.

הרי לך יתרון המלאך על האדם, שהוא בסוד אחדות הדעת והרצון המופלג להקדיש ליוצרו בנחת רוח, מה שאין כן אצל האדם שדעת אחרת מסיתו לרעה, ומה מתוק ונפלא לפי דברי המהרש"א, להביא בזה אסמכתא ואבן יסוד לגודל מעלת ה"רצון", שכן לפי דבריו, איחל בזה הקב"ה לכלל ישראל שיהיו משתוקקים אליו תמיד בבחי' נעשה ונשמע, כמו שכתוב "מי יתן לבבם זה וכו'" שהיה כאיש אחד בלב אחד, היינו להיות להם רצון תמידי אליו ית' ולמצוותיו, עד אשר אף בהתגברות היצר הרע לבטלם מעבודתו ח"ו, לא ירפו ולא יעזבו את נקודת הרצון, עד אשר תשוקתו העצומה וחשקו הנפלא יהיו מסייעין בעדו להתגבר על היצר הרע ולהכניעו לגמרי,

ועל קוטב הדברים הללו, יהל אור רב במאמר חז"ל (שם), על הפסוק "ויתייצבו בתחתית ההר": מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, אמר רבי אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא. ופירש רש"י: יש להם תשובה, שקיבלוה באונס. והקשה התוס' מדוע כפה עליהם, הא כבר הקדימו נעשה לנשמע? אלא, שהיו חוזרים כשראו האש הגדולה שיצאה נשמתם ע"כ. ועל פי מה שהבאנו אפשר לומר, שכפה עליהם הר כגיגית על לאחר קבלת התורה, כאשר יגיעו הימים שאין בהם חפץ ולא יתאפשר להם בשום אופן עסק התורה וקיום מצוות, בכל זאת כפה עליהם להמשיך ברצון זה שהיה להם קודם קבלת התורה ולאמץ ולחזק רפיון ידם ברצונות וכיסופים, וזה שאמרו שם "מכאן מודעא רבה לאורייתא" שגם באונס קיבלו עליהם להחזיק ברצון, וזהו הנאמר בפתיחת ספר תהילים "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', כי אם בתורת ה' חפצו", שלא מספיק בזה שלא הלך ולא ישב בזמנים קשים של עזות וגזירות הרשעים, הגם שקשה עד למאוד קיום התורה והמצוה, כי צריך שעל כל פנים יגביר חפצו ורצונו לזכות לתורת ה', ובכח הרצון יגיע לידי "ובתורתו יהגה יומם ולילה" כהרצון העליון, כי רצון אותיות צנור כמובא, שדרכו באים לכל ההשפעות…