רבינו הקדוש, תקוות כל העולמות ושורש הנשמות, לא נפרד חלילה מהעולם הגשמי ומרבבות רבבות הנשמות עד סוף כל הדורות. הלא זהו מסר הרגע האחרון: "איני עוזב אתכם"! הצדיק הגדול נשאר בינינו, איתנו ובתוכנו.

אדרבה, "בכוחו אז כן כוחו עתה ויותר ויותר"! (עלים לתרופה). "אני רוצה להישאר ביניכם", גילה רבינו, "ואתם תבואו על קברי", "כי כל העולמות תלויים בזה שנשאר בינינו…"

"מיתת הצדיק", אמר רבי נחמן לבתו, "הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר"… "והמשיל אז לבתו על עצמו: "כמו שאני עתה בחדר זה, ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם את תבואי אצל הדלת ותצעקי: אבי! אבי! לא אשמע דבריך?"…

"כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי שיזכה לבוא על קברו הקדוש והנורא, כי בודאי ישמע דבריו ויעזור לו בכל מה שאפשר" (שיחות הר"ן קנ"ו).

אותם ארבע אמות טמירות ונעלמות מתוכם יהיו נפעלים ונגמרים תיקוני הדורות והעולמות כולם מריש כל דרגין ועד סוף כל דרגין [=מתחילת כל הדרגות ועד סוף כל הדרגות], יהיו גם למעיין בלתי פוסק של ישועות ותיקונים. כל אדם שיבקר שם יהפוך לאדם אחר, לאדם בעל לב חדש ורוח חדשה ורצונות טהורים כמותם לא הכיר מעולם. הוא באמת ייוולד שם מחדש על אף שלא תמיד יחוש זאת מיד.

אומן מדליקה את הניצוץ העמוק ביותר ומחברת את האדם לנקודות שמעולם לא ידע על קיומם. הביאו לשם את האדם המיואש ביותר ותחזו בעיניכם כיצד הוא שב משם כתינוק שנולד מחדש, כיצד הוא לומד ואף מלמד כי לעולם לא אבדה התקווה ועוד יתהפך הכל לטובה. אין עוד מקום כזה. אין עוד.

"כי יש בני אדם שנפלו כל כך בעוונותיהם עד שנאחז בהם הרע כל כך, עד שאי אפשר להם בשום אופן לשוב להשם יתברך רק על ידי שבאין על קבר הצדיק האמיתי, והוא בכוחו הגדול שגדול במיתתו יותר מבחייו יכול להוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אופן" (ליקוטי הלכות נזקין ג').

אלו הם מעשים שבכל יום: אין כמעט אדם שהיה באומן ונשאר כשהיה, משהו נבקע בתוכו והמשהו הזה לא יירדם לעולם; הוא יביא את האדם לשיאו. פלא כזה עדיין לא היה.\

באומן רואים ישועות וניסים בכל בתחומים: חולים מיואשים מתרפאים לחיים טובים וארוכים, מעוכבי זיווג נושעים, חשוכי בנים נפקדים, וצינורות הפרנסה נפתחים… אבל כל אלו רק תוצאות מהניסים השורשיים, מהמהפיכה האמיתית שמתרחשת בשורש הכי עליון.

להפוך אדם גס ומגושם שמעולם לא ידע נשמה מהי, לאדם שמעתה ינשום כיסופים אלוקיים – זהו המופת הנדיר ביותר וזה מה שמתרחש באומן. אין זאת אלא תוצאה מחיבור הנשמה למקורה ולשורשה משם הכל מתחדש ביתר שאת מבראשונה…

כל מי שניסה יעיד: אומן היא רפואה שורשית. יסודית. מוחלטת. רפואה מעבר אל עבר. יש חיים שלפני אומן ויש חיים שאחרי… זה לא מה שהיה: כל מבקר יחוש זאת במוקדם או במאוחר. זה בדוק. רואים את זה עין בעין ובחנוני נא בזאת…

כשאדם חוזר מאומן הוא יודע מה והוא גם לומד איך… למה? מדוע?

מהיכן מקורות של הכוחות?

"כי שם המקום המוכן לו מששת ימי בראשית לתיקון העולם לדורות"!

כל תיקוני הדורות, כל תיקוני העולמות – הכל בנקודה קדושה זו, שם שורשה ומשם פועלת רוחו הקדושה של קודש הקודשים, ומי אשר בא בסוד ה' ובנסתרות נוראות פעולות סבא דסבין לתקנא כולהו עלמין ונשמתין (לתקן את כל העולמות והנשמות) יבין מאליו עד היכן מגיעים הדברים.

אם בכל יום ויום מימות השנה אמורים הדברים, על אחת כמה וכמה ביום הכסה אשר ירש ונחל רבינו הקדוש במתנת עולמים. "אומן ראש השנה" – בהתקבצות זו לרועה וראש בני ישראל בימים הם ובאתרא קדישא הדין תלוי ועומד הכל…

"לא מבעיא אתם כולכם תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי"!

"הראש השנה שלי עולה על הכל"!

הצדיק הגדול קורא אליו את כל הנשמות מארבע כנפות, כי השלב הסופי בתיקון העולם ייעשה רק על ידינו! זה סוד ה"אתערותא דלתתא" [=ההתעוררות מלמטה] בו תלוי התיקון כולו כידוע ליודעים.

הצדיק "גמר" כביכול את שלו, עתה מצפים כל העליונים ליוזמה שלנו, להתעוררות שתעלה מעולמנו, כאשר אנו עולים באמונה ובהתמסרות למקומו של הצדיק העליון אנו הופכים כביכול ל"שותפים" במלאכתו של העוסק בתיקון הבריאה כולה. רק אתנו הוא "גומר"…

ראש השנה הוא יום "חגינו" – החג שלנו. ביום זה נפגשים החמה (המסמלת את ההתעוררות העליונה) והלבנה (היא האתערותא דלתתא – ההתעוררות התחתונה), זהו יום פגישת הצדיק עם כנסת ישראל. הצדיק שקיבל את ראש השנה כמתנה הוא זה שמחדש את הבריאה מנקודת מוצאה העליונה, הוא זקוק אפוא לנו, לדרי המטה שישלימו מצידם את המלאכה ויבואו ויעלו אליו ברננה…

וכבר אמר רבי נתן: "כל נסיעה ונסיעה לאומן ראש השנה יהיה לה חלק בקץ הגאולה" (כוכבי אור).

[מתוך הקונטרס "מראשית ועד אחרית"]