המתיקות שבדיבורי התפילה

ישנה מתיקות נפלאה בדיבורי התפילה! שם, בדיבורי התפילה, נפתח צוהר לתחושת המתיקות של ההתרפקות וההתחברות למקור המתיקות והתענוג, הקדוש ברוך הוא, הנאה אשר אין דומה לה.

וכפי ששואל רבי אברהם ב"ר נחמן: "היש אהבה כאהבת הממציא מאין ליש כל הנאהבים והאהבות של כל העולמות?! היש תאווה וחמדה כתאוות וחמדת הממציא מאין ליש כל הנתאווים והנחמדים הגשמיים והרוחניים שבעולם?! היש שמחה ומתיקות ונועם וטוב ותענוג כתענוג הדביקות וההתאחדות עד בלתי די וגבול?!" (כוכבי אור, ששון ושמחה, תפילה ה) – אין!

בכל מילה שבכל חלק מהתפילה טמונה מתיקות אחרת. "כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא" (ליקוטי מוהר"ן, סה). בכל אחת מהן משמעות שונה, והשגה מתוקה אחרת בגדולת הבורא.

לטייל בין שורות סידור התפילה, כמוהו כטיול בגינה מרהיבת עין ומשובבת נפש "וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דיבורי התפילה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים. כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגודה אחת. ואחר כך מלקט עוד אחת לאחת ועושה אגודה אחרת ומחברם יחד. וכן הולך ומלקט ומקבץ כמה וכמה אגודות יפים ונאים. כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות, עד שמתחברים כמה אותיות, ונעשה מהם דיבור. וכן עושה בתיבות שלימות, ואחר כך נתחברין שתי התיבות. ואחר כך הולך ומלקט יותר, עד שגומר ברכה אחת. ואחר כך מלקט יותר ויותר, והולך מאבות לגבורות, ומגבורות לקדושות, וכן הולך להלן יותר. מי יפאר גודל פאר הליקוטים והקיבוצים שאדם מלקט ומקבץ בדיבורי התפילה!" (שם).

כשזוכים להרגיש את מתיקות דיבורי התפילה, נמסכת המתיקות בכל העצמות. "וכשהעצמות מרגישין מתיקות הדיבורים, זה בחינת 'כל עצמותי תאמרנה'" (ע"פ ליקוטי מוהר"ן, נ). והמתיקות הזאת, מזינה מחיה ומחדשת את כל כוחות הגוף והנשמה. "כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה… כי כשמתפלל בכל כוחו ומכניס כוחו באותיות התפילה, אזי נתחדש כוחו שם" (ליקוטי מוהר"ן, ט).

* * *

השאלה היא רק: איך זוכים לזה? איך באמת מרגישים את מתיקות דיבורי התפילה? הן אמת שישנה מתיקות עצומה בדיבורי התפילה, אך מה נעשה אם בינתיים אנו מרגישים ברוב הפעמים רק את מתיקות הנאתה של הנפש הבהמית כשהיא רואה שסיימו סוף סוף את התפילה, או כשמדלגים על 'תחנון'?… "כי התפילה היא גבוהה מאד, ובני אדם מזלזלין בה. וכשעומדים להתפלל, חפצים לפטור התפילה מעליהם" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, א).

כיצד אם כן, נזכה גם אנחנו להרגיש את מתיקות דיבורי התפילה?

* * *

ובכן, הסוד הוא: שמירת הברית.

"כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'… ואין יכול לטעום מתיקות בתפילה, אלא כשתיקן פגם הברית" (ליקוטי מוהר"ן, נ). רק כשהאדם שומר על קדושתו וטהרתו, הרי הוא מקבל במתנה את ה'חיישנים' הרוחניים לחוש ולהרגיש את העונג והמתיקות הטמונה בדיבורי התפילה.

זה לא אומר שעלינו להמתין עם התפילה עד שנהיה קדושים וטהורים בתכלית השלימות. "כי בוודאי הוא צריך לייגע עצמו להתפלל בכל כוחו אף על פי שהוא כמו שהוא, אף על פי שאינו יכול להרגיש מתיקות בדיבורי התפילה" (ליקוטי עצות, תפילה מט). זה רק אומר, שאם גם אתה רוצה לטעום את המתיקות הנפלאה של התפילה, ולא רק להמתין בכליון עיניים לסיומה המהיר, כדאי שתדע מה הסוד: שמירת הברית!

ככל שההליכה ברחוב היא בעיניים שמורות יותר, כך גם התפילה בבית הכנסת מתוקה יותר.

* * *

את הסוד הזה אנו לומדים בפרשת השבוע.

את העצמות של קרבן הפסח, אסור היה לשבור. את העצמות השליכו לכלבים, וכל מי שהכלב היה אוכל את עצמות קרבנו, סימן היה שאינו שמור דיו בקדושת הברית. וכאז כן היום, מי שאין מתיקות דיבורי התפילה נמסכת בעצמותיו, ותפילתו אינה בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'; מי שתפילתו אינה אלא זמן של בקשות, בדומה לנביחתו של הכלב שכל כולו רק צעקה 'הב הב' – סימן מובהק הוא שעליו להתחזק בשמירת הברית (ע"פ ליקוטי מוהר"ן, נ).

כשנתחזק להוסיף בשמירת הברית, נזכה לשמוע את תחנוניה של כל תיבה ותיבה מסידור התפילה, כיצד "הדיבור מבקש ומתחנן מהנפש, לבל תיפרד ממנו, ותיכף כשיוצא אות ראשונה, כגון אות בי"ת מתיבת 'ברוך', אזי מבקש ומתחנן מהנפש לבל תיפרד ממנו. כי איך תוכל להתפרד ממני, לגדל ההתקשרות והאהבה שיש בינינו, כי אתה רואה את יקר יופיי וזיווי והדרי ותפארתי, ואיך תוכל לנתק עצמך ממני ולהיפרד מאתי?!" (ליקוטי מוהר"ן, סה).