חסיד המתחסד עם קונו – רבי שמואל מרדכי קורנבליט ז"ל

ליל שישי בבית מדרשנו במאה שערים.

זה עתה הסתיימה תפילת מעריב, ואנ"ש יורדים אל המרתף שמתחת לביהמ"ד במא"ש, המכונה באותם ימים "מרתף ר' מרדכי לוזער", שמה מקבלים כשישים משפחות מאנ"ש, חלוקה לכבוד שבת שמאורגנת ע"י החסיד ר' שמואל מרדכי קורנבליט,  שבמשך כל ימות השבוע עמל על מנת להשיג את הכספים הנדרשים למימונה.

מתוככי החדר הפנימי נשמעים דיבורי שיחה ערבים, כאיש המדבר עם חברו: "אוי שמואל מרדכי, מה יהיה איתך?!" ועוד בסגנון הזה.

זר השומע את השיח, עלול היה לחשוב כי מאן דהוא שופך עליו קיתון של טענות ומענות על לא דבר, אך אנ"ש הרגילים בזה, כבר יודעים כי אין זה אלא ר' שמואל מרדכי בעצמו העומד עתה בעת ההתבודדות בתמימות ובפשיטות, כאשר הוא מדבר בקול בינו לבין קונו, בדיבורים מתוקים ומעוררים.

שיחותיו הישירות והאישיות של ר' שמואל מרדכי עם הקב"ה לא נלחשו בפיו בשקט, אדרבא, הן הושמעו בקול ובתום לבב, כְּדַבֵּר איש לרעהו, עד כי עדיין מהדהדות הן באוזני רבים בנועם מתיקותן, באשר ניכרה בהן אמונתו השלימה והתמימה.

בהתבודדות היתה לו עבודה שלימה להזכיר שמות הזקוקים לישועה, ולאחר מכן היה אומר להם: 'איך האב דיך אינזינען גיהאט' [התכוונתי והתפללתי עליך], או כשמישהו לא הרגיש בטוב, היה מבטיח 'איך וועל דיר אינזינען האבן אין די ההתבודדות' [אני אזכיר אותך בהתבודדות]. כן היה פעמים רבות מתחיל את ההתבודדות בצעקת 'שבעין קלין' אותם היה סופר בתמימות ופשיטות בניגון וחן מיוחד…

כך גם כשהיה מרדים את צאצאיו הפעוטים לשנת הליל, היה ממשיך בעבודת ההתבודדות כאשר בד בבד עם נענוע העריסה היה עושה התבודדות בבכיות.

לא רק את עצמו היה מחיה עם ההתבודדות, אלא אף היה משפיע על אחרים לקיים עצה נפלאה זו, וכאשר היו מגיעים אנשים לחנות הבדים שלו, היה ר' שמואל מרדכי שואל, כפי שרבי יצחק ברייטער היה שואל: "ברודער לעבן, האסטו שוין געשמועסט היינט מיט דעם מלך?" [אחי יקירי, האם כבר שוחחת היום עם המלך? – כלומר, האם כבר עשית התבודדות היום?] בכך ביקש ר' שמואל מרדכי להשפיע ולעורר את הזולת שגם הוא, כמוהו, ידבר עם המלך.

כן היה כל סדר יומו נמשך ככה בדיבורים חמים אל בוראו. כל היום היה פונה אל ה' ומדבר אליו או מודה לו: 'אוי טאטע זיסער', 'אה טאטע, תודה על התפוח!'. 'אה טאטע, כמה הכול טעים!'.

מעת לעת, היה קם לפתע ממקומו ופוצח בשירה וריקוד, סוחף אחריו כל מי שהיה לידו: 'קום מאכן א ריקוד' [בוא נעשה ריקוד], ואם קיבל בשורה טובה, הוא שוב ביקש שיצאו עמו בריקוד.

היו שומעים אותו שר: 'טאטע איך דאנק דיר, טאטע איך לויב דיר, טאטע איך בין א איד', והיה מוסיף מילים משלו: 'טאטע איך בין א חסיד', 'טאטע איך בין א ברסלב'ר חסיד'. [אבא, אני מודה לך, אבא אני משבח אותך, אבא אני יהודי. אבא אני חסיד, אבא אני ברסלבר]…

* * *

זוהי מעין תמצית דמותו הנפלאה של החסיד ר' שמואל מרדכי קורנבליט ז"ל, אשר מאז נתקרב עוד בימי בחרותו והתחבר עם חסידי ברסלב בפולין והחל לזרוח עליו אור החסידות, נהיה לחסיד ממש, לא רק כמי שיודע חסידות ויודע מה טיבה של חסידות, אלא הוא בעצמו – בכל מאודו – חסיד.

השם 'חסיד' נקנה לו מעבודתו וזיכוך טבעו, ממידותיו אשר יגע בהם עד נימי נפשו. מידת מסירות הנפש שהיתה לו בלטה כאשר שם נפשו בכפו להשתטח על קברו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב באומן שם שהה כמה ימים, וכפי שהתבטא מאוחר יותר שהרגיש שרבינו פתח לו את הדלת רק לאחר ג' ימים. בשהותו בציון נתעלה שם מפעם לפעם בעבודתו ובבטחונו החזק והאמיץ באלקיו.

* * *

בשנת תרצ"ו עלה לארץ ישראל עם רעייתו וארבעת ילדיהם. כשהגיעו לירושלים חיפשו מקום מגורים ונדדו ממשפחה למשפחה, וממשפחה לבית הכנסת אורחים ב"מאה שערים" ובסביבתה, עד שמצאו דירה כלשהי, בה נשארו לגור לתקופה קצרה. במקביל פתח חנות בדים ברחבת השוק, ברחוב עונג שבת פינת חוני המעגל, ומכיוון שהחנות הייתה סמוכה לבור, היא כונתה: 'די קלייט אויפן בור' (החנות על הבור). באחת השנים לא מצא דירה, ובמשך כשנתיים התגורר בחנות שנחצתה על ידי וילון לשניים.

אנ"ש היו מכנים את המקום בחיבה "החנות של הרבי", כיוון שבחנות זו היה ר' שמואל מרדכי עורך התבודדות בטעם מתוק ומיוחד ועובד את ה' בצורה מופלאה כיאה לחסיד ברסלב.

החנות היווה משכן לעובדי ה', כאשר החסיד רבי לוי יצחק בנדר היה נכנס לפגוש את ר' שמואל מרדכי, וכן שאר אנ"ש; ר' אליהו חיים רוזין, ר' יחיאל גרינוולד, ר' שמואל הורביץ, ר' וועלוול חשין, ר' שמחה בונים קאלושינער, ר' דוד כוכב לב ואחרים.

כן היו רבים שהיו מתגוררים אצלו עד שמצאו מגורים משלהם, ביניהם החסיד ר' בן ציון אפטר.

עד שנותיו האחרונות לא עבר עליו חצות לילה בלי לבכות ולקונן במר נפשו על חורבן ירושלים.

במיוחד הצטיין במידת החסד, שהיתה חלק בלתי נפרד ממפעל חייו, כאשר הוא עובד קשות בזיעת אפיים לגייס כספים עבור כך. היה מכתת את רגליו עבור נדכאים ומחוסרי אונים, רבים וגדולים היו מפליאים עד כמה היה מרגיש ומצטער בצער הזולת, ועד ימיו האחרונים ממש היה עסוק בחסד. היה קם לפנות בוקר בזריזות ומסירות נפש על אנושית, טובל במקווה, מתפלל וותיקין ולאחר מכן עובר בבתי הכנסת לאסוף צדקה. את הכסף הוא חילק לכבוד שבת לרבים מאנ"ש שכל הווייתם הייתה עבודת ה', ורק בזכותו היה להם במה לעשות שבת… לכבוד החגים היה מגדיל סכום התמיכה, וכשלא הספיק הכסף שבידו, היה לווה מקרוביו, ואוסף שוב צדקה כדי להחזיר את חובו.

לבנו היה רכב והוא היה מסיעו לפנות בוקר ל'שערי חסד', שם אסף צדקה, ולאחר מכן פנה גם לבית המדרש של גור. האדמו"ר ה"בית ישראל" לא נתן לאף אחד כסף ביד, אלא העבירו על ידי בן משפחה שעמד לצדו. היחיד שהרבי נתן (תמיד) כסף בידו, היה ר' שמואל מרדכי, כי הרבי הכיר אותו היטב, וידע שהוא עובד ה', שהוא כבר אחרי מקווה ואחרי תפילה.

ר' שמואל מרדכי שימש כ'מתחיל' בקיבוץ בראש השנה באיטיות ובמתינות. בעת שפתחו את ביהכ"נ של אנ"ש ברחוב עונג שבת מינה אותו ר' אליהו חיים רוזין לשמש כגבאי ביהכ"נ, כאשר ר' שמואל מרדכי ממלא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, עד עלות ר' לוי יצחק בנדר לא"י.

ר' שמואל מרדכי ב"ר צבי אריה קורנבליט, נלב"ע ט"ז שבט תשל"ז ונטמן בהר הזיתים בירושלים, סמוך להרה"ח רבי בן ציון אפטר ז"ל.