משפט צדק

ח׳ באלול תשע״ט

משפט צדק אינו רק חובתו של הדיין, אלא חובתו של כל יהודי, בכל דבר שעושה: לשקול ולחשוב האם המעשה הזה, בסיטואציה הזו, הוא מעשה צודק או לא; האם המעשה הזה במצב שבו אתה עומד, הוא רצון השם או לא? ולא לעשות שום דבר לפני בדיקה ובירור עצמיים.

וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק
(דברים טז,יח)

משפט צדק: חובה לכל אדם

כשם שהקדוש ברוך הוא דורש מהדיינים והשופטים את העם שישפטו משפט צדק, כך הוא דורש מכל אחד ואחד שיעשה משפט צדק ואמת.

כשם שהדיינים מחויבים לעשות ככל יכולתם לשפוט ביושר ואמת, להניח בצד את כל החשבונות והנגיעות; להאזין לכל אחד ואחד בשוה, שיהיו שני בעלי הדין שוים בעיניהם לגמרי, ולא לנטות שום נטיה כלשהי לכאן או לכאן, אלא לבקש אך ורק את האמת, ולדון אך ורק על פי משפטי התורה הברורים – כמו כן דורש השי״ת משפט צדק ואמת מכל אחד ואחד בפרטות: בהנהגתו בביתו, בהנהגתו עם אשתו ובניו, במסחרו ובכל ענייניו, בכולם דורש ומבקש השי״ת שיהיו על פי המשפט.

משפט עצמי: כלל יסודי בחיים

והוא כלל גדול חשוב ויסודי בחיי כל איש מישראל: שיחשב היטב את אורחותיו. הן את עצם תוכן מעשיו לכל פרטיהם ודקדוקיהם, לעיין בהם היטב אם ישר פעלו אם לאו, והן לחשב ולהעריך את התוצאה של כל דבר שמא עלול לצאת ממנו מכשול.

לשקול היטב כל מעשה ומעשה

לא אחת קורה שאדם צריך לעשות מעשה מסויים, אשר בדרך כלל נחשב כחטא ועוון, ובמקרה העומד על הפרק – מעשה זה הוא ההגון והישר. ולפעמים להיפך: אדם עושה מעשה שתמיד נחשב כמתוקן ונכון, וכאן הרי הוא חמור עד למאד.

האכילו מעדנים – וירד לגיהנום

כאותו זקן שהיה סמוך על שולחן בנו, והיה הבן מאכילו במיני מאכלים מעודנים וערבים לחיך, התעניין הזקן אצל בנו מנין לו כל האוכל העשיר אשר הוא מגיש לפניו? והשיב לו הבן בנימת זלזול: "מה איכפת לך, אכול ושתוק, כדרך הכלבים שאוכלים ושותקים". ואמרו חז״ל (ירושלמי פאה א א, ומובא בתוספות במס' קדושין לא.) שהתייחסות מחפירה זו טרדה את הבן מן העולם, למרות שהיה מכבד את אביו באכילה הגונה למעלה מן הרגיל.

העבידו בריחיים – וזכה לגן עדן!

מאידך סיפרו חז״ל על בן אחר שהיה מעביד את אביו בעבודה מפרכת של טחינה בריחיים, וקיבל על כך שכרו משלם מן השמים. זאת משום שהוטלה על האב החובה לבצע עבודות שירות לצורך המלך והמדינה, ועבודות אלו לא הייתה להן קצבה ועלולות היו להביא את המתרשלים בהן לידי עונשים מבהילים, אשר על כן הציע לו הבן להתחלף עמו: הבן ילך למלאות את עבודות המלך המסוכנות, ואביו ימלא את מקומו בטחינת הריחים, שהיא עבודה נוחה בהרבה מעבודות המלך.

"כל ענייני עבודת ה' צריכים הערכה"

כדברים האלו מובא בספר "פלא יועץ" (אות ערך): "הנה כל עניני עבודת ה' [צריכים] הערכה [להעריך ולחשב היטב איך להתנהג בעשיית המצוה] איזו היא דרך ישרה שלא יצא שכרו בהפסדו, כגון העומדים בבית ה׳ בלילות, יראו אם יכולים לעמוד שלא תחטפם שינה בקריאת-שמע ותפילה, ואם לא יישן ביום, יבוא לישון בערבית ובברכת המזון, שאז נמצא שההפסד יתר מאד על השבח". ע״כ.

לכל דבר צריך להקדים 'משפט'

כי בכל דבר ובכל עשייה – כולל גם עשייה של מצוה – צריר להקדים לה "משפט": האם יוכל לבצע אותה וגם לעמוד בה, או לא? האם יוכל להתפלל, לקרוא קריאת שמע וללמוד, אם לאו? האם, למשל, לאחר שיהיה ער כל הלילה בעבודת ה' לא ירדם בבוקר עם התפילין באמצע תפילתו? וכהנה רבות.

כל עניני עבודת השי״ת צריכים הערכה, כל דבר זקוק למשפט. והוא כמימרת רבי אליעזר (שמו״ר משפטים פ״ל סי"ט): "כל התורה תלויה במשפט!"

* * *

גדולתו העצומה של מר עוקבא

ועוד מצינו דברים נעלים ונשגבים כתוצאה מעריכת משפט ישר ואמיתי:

בגמרא (סנהדרין לא:) אמרו על מר עוקבא: ”דְזִיו לֵיהּ כְּבַר בַּתְיָה” – שזיו פניו קורן ומאיר כמשה רבינו ע"ה (שגידלתו בתיה בת פרעה). ומוסיף שם רש"י דברים נפלאים על תולדותיו של מר עוקבא ממה שמצא בספר הגדה, וזה תוכן דבריו:

וזכה לגדולתו – בגלל שעשה משפט בעצמו

בעבר היה מר עוקבא רשע, וכאשר עמד פעם אחת לעשות איזה עבירה נמנע מלעשותה, מחמת שלא רצה לגרום צער לזולתו. וכאשר עמד בנסיון, נתעברה בו נשמה חדשה, נשמה נעלה ונשגבה מאד, עד כי ברבות הימים הפך לאמורא ודיין וריש גלותא, עד כדי כך שכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים, ועל שם כך קרו לו "רבי נתן צוציתא" (שבת נו:).

והנה, כל מה שנמנע מהעבירה וזכה למה שזכה, הוא מחמת שעשה 'משפט צדק', ולא רצה בעבור תאוותו השפלה לגרום נזק לזולתו. ומר עוקבא עשה חשבון אמיתי: הן כלפי שמים והן כלפי בני אדם. ועל ידי המשפט צדק הזה זכה למה שזכה, להיות ריש גלותא ושהיה נר דלוק עליו משמיא ופניו האירו כפני משה.

* * *

והרי דוגמה נוספת, מעשה הידוע לי על יהודי פשוט שערך משפט וחשבון צדק, ובזכותו זכה להתעלות עצומה:

מוכר הספרים שקנה את עולמו

היה זה מוכר ספרים אחד שהיה עומד כל היום בחנות ספרים למכור ספריו. באחד מן הימים נטה אביו למות, וקרא אותו לפניו ומסר לו סכום עצום, הון עתק, שכלל לא העלה על דעתו שאביו הינו בעל רכוש רב כזה. לאחר הסתלקות אביו, כאשר היה ברחבות המוחין מחמת הממון הרב שנפל בחלקו – עשה הבן את חשבון נפשו וחשב: מה יוכל לגמול טובה לאביו עבור הסכום הגדול שהשאיר לו? וגמר בדעתו שמעתה ואילך לא יעמוד בחנותו יותר מחצי יום, ובמחצית השניה של היום יעסוק בתורה, ואם יחסר לו לפרנסתו ישתמש בכסף שאביו המנוח השאיר לו, ויהיה זה לזכות האב.

זה וכיוצא בזה הוא המשפט שאוהב הקב"ה, וכמאמר הכתוב (ישעיה ס"א ח): " כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט". ועל כך תיקנו אנשי כנסת הגדולה לברך שלש פעמים בכל יום בתפילת שמונה-עשרה "מלך אוהב צדקה ומשפט".

(מעובד מתוך שיעור של הרה"ח ר' יעקב מאיר שכטער)

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support