משנכנס אדר
ו׳ בתמוז תשע״ט
משנכנס אדר, שאז, על פי ההלכה, חייבים אנו להיות 'מרבים בשמחה' בפועל ובמעשה ממש, הרי לנו הזמן המתאים לעשות את חשבון נפשינו, האם אנו מנסים ומשתדלים לשמוח בנקודותינו הטובות משך כל השנה, להתחזק באמצעותן ולהתעלות איתן? או שמא נתחיל ממש כעת לעשות זאת! (חודש אדר)
משנכנס אדר מרבים בשמחה!
המשפט המופיע בכותרת המאמר ידוע ומפורסם, אך שמעו נא פלא: לשיטת רוב פוסקי ההלכה כוונתו היא גם בפשיטות, 'לעובדא ולמעשה', שצריכים פשוט להרבות בשמחה!
וכשמדברים על שמחה, אי אפשר שלא להיזכר בתורה רפ"ב, 'אזמרה לאלקי בעודי'. התורה היחידה בכל הליקוטי מוהר"ן עליה 'הזהיר רבינו ז"ל מאוד לילך עם התורה הזאת'! ולא לחינם באה אזהרה זו, אלא 'כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך ולבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום'!
ובכן, הבה ונוציא את התורה הזו מכריכת ליקוטי מוהר"ן (כמאמר רבינו ז"ל: לעתים הכריכה אף היא מניעה ללימוד הספר) ונכניסה לעולם המעשה… ואם לא עכשיו אימתי? יעשה נא הקורא את חשבון נפשו בפרוס עלינו ימי חודש אדר הללו, מתי הוא מתכוון להתחיל לקיים דברי רבינו הקדוש וללכת בדרך זו? יהיה נא עבורינו 'חודש אדר' תמרור אזהרה לעוד שנה שחלפה ועדיין לא נכנסנו למעגלי השמחה באמת…
ועתה, שמעו נא קטע ממעשה נפלא:
מעשה היה, ויצא אדם אחד למדבר יהודה, להתבודד שם בחצות הלילה ולפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך. עצר את רכבו בצד השביל, הלך אל בין ההרים הגבוהים, עד אשר בא לבקעה עמוקה אשר את סופה אין רואים, התיישב על אבן, ומפיו התחילו לצאת הדיבורים: ריבונו של עולם חמול עלי, עד מתי… עד מתי אהיה רגיל בדרכי הרעים.. מתי אזכה לשוב בתשובה באמת.. וכולי וכולי, כמנהג מבקשי אמת, והאנחות פורצות מלב שבור, והדמעות זולגות באין מפריע.
והנה, נניח, מלאך ה' צבא-ות נגלה אליו ובידו פתקא, מכתב מן השמים: שמע נא בני, פלוני בן פלונית, צעקתך עלתה לפני ונכמרו רחמי עליך. ועתה, זאת עשה וטוב לך בזה ובבא: קבע לעצמך זמן בכל יום בו אתה עוסק לחפש ולבקש מעשיך דיבוריך ומחשבותיך הטובים, ותשמח את עצמך בהם. אם כה תעשה, רבבות פגמיך אמחוק וזכויותך אזכור, תשובה שלימה בלבך תתנוצץ ואת לבך אפתח לזמר ולהודות ולהלל לשמי; עוונותיך יהפכו לזכויות, ועל זיו השכינה תתענג לנצח.
המשך הסיפור יהיה ברור מאליו. היהודי המאושר הזה, הרי יחזור לביתו שמח וטוב לב, ויתחיל ללכת בדרך של 'אזמרה', ויחיה וישמח את עצמו תמיד בנקודותיו הטובות. וכי איך שייך, אחר הבטחה ברורה כזאת וגילוי נורא כזה, לחשוב אחרת?
ומה איתנו?
הרי גם אנו קיבלנו הבטחה מפורשת מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, דרך רבינו הקדוש! גם אלינו נגלה מלאך ה' ובידו מכתב כתוב אלינו!
וזה לשון אותו פתק, אותו מכתב קדוש, שמסר לנו מלאך ה', רבינו הקדוש, אחר סוכות תקס"ח בדרך לעיר למברג, ובא לדפוס בספר 'ליקוטי מוהר"ן':
כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב כדי להחיות את עצמו ולבוא לידי שמחה. ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב, על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה… ואזי כשמחיה ומשמח את עצמו על ידי זה, אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'.
גם אנו מובטחים מפי רבינו הקדוש, אשר קיבל זאת מפי הגבורה, שבאם נחיה ונשמח עצמנו עם נקודותינו הטובות, נצא מכף חובה לכף זכות; נשוב בתשובה; ונוכל לזמר ולהודות לה'…
הידעתם איך נראה אדם שנמצא כולו בכף זכות, ומה נעשה עמו למעלה אחר הסתלקותו מהעולם? – – – ועתה בידינו הבחירה, אם נשמח ונחיה את עצמנו עם נקודות טובות, הרי אנו עוברים מכף חובה לכף זכות, פשוטו כמשמעו….
אל נא נמתין ליום האחרון בו נשכב עם הרגליים לדלת לאחר פטירתינו, ואז נראה בחוש עד כמה צדקו הדברים, ונתחרט על שלא נהגנו בתמימות ופשיטות. הבה נתעורר כבר עתה לעזוב את הדרך הרעה הזו, את ההרגל המגונה לראות בכל עת רק את הרע, ולהתעמק בעיון עמוק בחסרונותינו, אלא נחפש ונבקש את הטוב ונחיה את עצמנו, ואז ייטב לנו לעד.
