המשמעות הפנימית של שמונת ימי החנוכה

כידוע, העולם נברא בשבעה ימים, המכוונים כנגד שבעת המידות: חסד, גבורה, תפארת וכו' עד מידת המלכות, אלו הם הקרואים 'שבעת ימי הבנין' – בניינו של עולם המושתת ועומד על שבע מדות אלו.

אולם, קיימת מדרגה גבוהה ונאצלת יותר ממידות אלו והיא ספירת הדעת (הכוללת את החכמה והבינה) שתתגלה לעתיד, כמו שכתוב 'ומלאה הארץ דעה את ה' וכו'. 'והיה יום אחד יוודע לה", ובאותו 'יום' תתגלה ותאיר ספירת הדעת.

מדה זו היא השמינית (כשסופרים מהמידה ה'תחתונה': מלכות, יסוד, הוד וכו') המושרשת בהנהגה שתגלה לעתיד, השמינית, העליונה משבעת ימי עולם.

שמונת ימי חנוכה מושרשים בהארה שנשלחה אלינו משמים, מעין הגילוי האלקי שיתגלה לעתיד, מפני שרק בכח הארה זו נוכל להחזיק מעמד ואף לצאת מחשכת הגלות. ההנהגה הרגילה, הנהגת העולם, הנקראת 'הנהגת המידות', תלויה במעשיו של אדם, ובמידת התקשרותו להשי״ת, הנהגה זו נקראת 'אהבה שבימים', אהבה פירושה התקשרות, כמ״ש 'ונפשו קשורה בנפשו', ותרגומו 'ונפשיה חביבא ליה כנפשיה' [- ונפשו חביבה לו כנפשו] (תורה קל"ה). הקשר והשייכות של האדם להשי״ת תלויים בהנהגת האדם במידות, כגון מידת החסד, שעניינה הוא עשיית חסד, וממנה נמשכת מדת האהבה, אהבת ה', שהיא השורש של החיפוש והבקשה ההשתוקקות והכיסופים להשי״ת. האדם הדבוק בזה, ומאידך נזהר שלא לפגום במידה הזו ע״י 'אהבות הנפולות' שהם כלל תאוות עולם הזה והבליו, אלא מקדש ומזכך ומצרף את המידה הזו – זוכה; וכפי מה שזיכך וצירף וזכה להיות מושרש במידה קדושה זו, כך יתייחד ויתחזק הקשר והשייכות שיש לו עם השי״ת, וכך ישפיע עליו השי״ת הארה וקדושה. אולם אם ח"ו פוגם האדם במידה זו או אחרת, הרי שככפי חטאיו כך הוא מחליש ומאבד ח"ו את הקשר והשייכות עם השי״ת.

הנהגה זו היא הנהגת העולם, והיא היסוד של הנהגת שכר ועונש. אמנם, ישנה הנהגה עליונה שבה מתגלה האהבה של השי״ת לעמו כאהבת אב לבנו שהם אחד ממש, וגם אם יחטא האדם במידותיו, יבקש השי״ת דרכים להשיבו אליו והנהגה זו מכונה 'אהבה שבדעת', האהבה, ההתקשרות שגבוהה מהמידות. אהבה זו נמצאת אף בעומק לבם של ישראל, וזו היא הסיבה שגם קלי עולם ואפי' רשעים מסרו את נפשם על קידוש ה', גם כשהם בעצמם לא הבינו מדוע הם עושים זאת, אותו חלק נעלם שבנשמתם, 'אהבה שבדעת', אחוז ודבוק בהשי״ת גם בתכלית הירידה, הוא נובע מעצם היות האדם חלק אלוק ממעל. כדי לגלות הנהגה זו צריכים אנו לגדולי מובחרי הצדיקים קדושים אשר בארץ המה, שזכו לכפות ולשעבד את כל מידותיהם להארת הדעת, אלו היו מתתיהו כהן גדול ובניו (כידוע כהן מושרש במידת החסד – אהבה) שבעוצם קדושתם המשיכו לדורות עולם את הארת האהבה שבדעת, וגם בזמן שאחר החורבן שאין לנו ביהמ״ק ומנורה, המשיכו לנו את הכח האלקי המופלא הזה בשמונת ימי החנוכה.

מפני כל הנ״ל, ימי חנוכה הם שמונת ימים ולא שבעה.

מאותה סיבה שונה היא הנהגת ימים אלו משאר ימות השנה, ולכן למרות שגם בביהמ״ק שהוא המקום המהווה את כלליות הבריאה, השראת השכינה, מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים, את נרות החנוכה אנו מצווים להדליק לכתחילה דווקא למטה מעשרה טפחים בכדי להאיר לנשמות ישראל המושרשים בשכינה את האור האלקי.

מצוה זו היא דווקא משתחשך, ובפתח הפתוח לרה״ר שהוא מקום החיצונים, לומר לנו שבימים אלו ניתנה בידינו הארה קדושה המתבטאת גם באופן קיום מצות הדלקת נר חנוכה, להמשיך הארה לנשמות ישראל גם בתוך החושך ולקיים 'גם כי אשב בחושך ה' אור לי'.