בהכנת כלי המשכן הקדושים מצאנו הוראה מיוחדת: "ועשית מנורת זהב טהור, מיקשה תיעשה המנורה, ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו" (שמות כ"ה ל"א) וביאר רש"י: "כולה באה מחתיכה אחת".

בעשיית המנורה התקשה משה יותר מכל כלי המשכן, וכיוון שנתקשה אמר לו הקדוש ברוך הוא: טול כיכר זהב והשליכהו לאש והוציאהו. מה עשה משה? נטל כיכר זהב והשליכה לאש ואמר: "ריבונו של עולם, הרי הכיכר בתוך האש, וכשם שאתה רוצה שתיעשה – כך תיעשה המנורה", ומיד יצאה המנורה עשויה כתיקונה. (על פי מדרש תנחומא הישן פרשת בהעלותך)

איך אפשר לזכות לקדושה?!

מבאר רבי נתן מדרש זה, כי המנורה עניינה להכניס אור וקדושה בחיינו, ודבר זה, כלומר איך יזכו מגושמים כמונו לאור וקדושה, היה קשה אפילו למשה רבינו, עד שה' בעצמו עזר לו בזה, וכמו כן אנו צריכים הרבה סיוע מלמעלה כדי לזכות לאור ה' בחיינו.

ועוד הוא מבאר, ש"מיקשה תעשה המנורה" מרמז על מידת העקשנות, שעדי שנזכה לאור ה' אנו צריכים עקשנות רבה וכלשונו (ליקוטי הלכות ברכת המזון ומים אחרונים ב' סעיף י"ב): "ומי שהתחיל מעט בעבודת ה' יודע זאת, שאי אפשר להיות איש ישראל באמת, כי אם על ידי עקשנות גדול. כי הרבה הרפתקאות ועליות וירידות צריכין לעבור על כל אחד ואחד, בלי שיעור. ואם לא יהיה עקשן גדול, לבלי להניח על ידי זה מעט עבודתו שהתחיל, אי אפשר לו שיישאר על עמדו.

ה' יתברך מתפאר בעקשנותו של כל יהודי

וזה עיקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל. כי ה' יתברך מתפאר מאד בהעזות והעקשנות של איש הישראלי, שמפילין אותו בכל פעם והוא מתחזק בכל עת והוא עקשן גדול ואינו מניח להפיל עצמו בשום אופן".

ומה שכתוב במקום אחר בעניין המנורה: "עד ירכה, עד פרחה – מיקשה", מבאר רבי נתן שעניין העקשנות צריך ללוות את האדם כל ימיו, "עד ירכה" כלומר עד הסוף והירך, "עד פירחה" עד שיפרח ויזרח לו אור ה' אליו הוא מקווה – "מיקשה", שצריך הרבה עזות ועקשנות לעמוד על שלו ולהמשיך להשתדל בעבודת ה' ככל יכולתו.

וגם מרמז הפסוק "עד ירכה" כלומר עד סוף הימים, שהוא עיקבתא דמשיחא, שמרומז במילת "ירך", ו"עד פירחה" עד שיפרח ויאיר אור הגאולה – "מיקשה", תהיה עיקר עצתו של עם ישראל להתעקש ולהמשיך לדבוק בקדושה.

"וצריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', לבלי להניח את מקומו, דהיינו מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד כשתתחיל קצת בעבודת ה'. כי צריך עקשנות גדול מאד מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו לעמוד על עמדו אף אם מפילין אותו חס ושלום".

(ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה מ"ח)