ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > השתפכות הנפש > מציאת נקודות טובות

מציאת נקודות טובות

ד׳ בניסן תשע״ט

דרך הנצחון של הסטרא אחרא, מתחילה בכך שאנחנו מתרפים מהתורה. ברגע שאנחנו מרגישים שזה לא הכי קשור אלינו, כבר הוא בכוחותיו הגדולים ישכנע אותנו אלף פעמים שאין לנו שום שייכות לקדושה.

רבי נתן מסביר את ענין מציאת הנקודות הטובות בסעיף הראשון שבשולחן ערוך. במחבר כתוב: צריך כל אדם להתגבר כארי כדי שיהא הוא מעורר השחר. מוסיף הרמ"א: שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול במעלות הצדיקים וכו'. רבי נתן, בתחילת ליקוטי הלכות, מבאר באמצעות שני המשפטים הללו את היסודות העיקריים שבתורת 'אזמרה'.

לעורר השחר – שחר הוא מלשון שחרוריות. אותה השחרוריות שהזכרנו משיר השירים, אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש – שחרורית חיצונית וחולפת. רק לכן אפשר באמת לומר שחורה אני ונאוה – אני גם שחורה, וגם נאוה באותה העת, והשחרוריות פשוט לא קשורה למהותי. במציאת הנקודות הטובות אנחנו מעוררים את הבחינה הזאת – אנחנו מוציאים את המהות האמיתית שלנו משינה, ומגלים לדעת מי אנחנו באמת. בדרך זו כל הרוע כבר ייתפס בצורה הרבה יותר רחוקה מהאדם.

ידוע בשם הבעל שם טוב, והקדימו רבינו בחיי: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. לכאורה קשה: הרי מצינו כלל יסודי בצורת העולם שזה לעומת זה עשה האלקים, ותמיד כח הטומאה משתווה לכח הקדושה על מנת לאפשר את הבחירה, ואם כן, למה דווקא עכשיו האור דוחה כל כך הרבה. את המשל אנו מבינים – אבל למה זה כך באמת גם ברוחניות?

אמנם, המצב שלפנינו שונה. אין אנו עוסקים כאן באופציה העומדת מול אופציה, אלא במציאות העומדת מול העדר, חידלון. כאשר מטרתנו היא הכרת המציאות, כבר בהארה הקטנה ביותר מגלים שיש כאן דבר אחר לחלוטין ממה שחשבנו עד עתה. כמו שבגשמיות האור מגלה לנו: יש כאן מציאות אחרת שאינך מודע אליה כלל, ועל כן – גם אם אינך משיג מה קיים ומה לא, לפחות עליך להיות מודע שמונח כאן הרבה מעבר להשגתך. כמו כן ברוחניות – מספיק רק מעט אור להתוודע אל אותה מציאות פנימית קדושה. גם אם לא נתפוס אותה לעומקה, והשגתנו תהיה רק בבחינת 'מעט מן האור' – אף על פי כן, בכוחה ללמדנו את היסוד הגדול שעליו נשענת כל תורת 'אזמרה' – תבין שיש סיפור שונה. אותו אור קטן מלמד אותנו להסתכל אחרת על החושך. הרבה מהחושך הגדול והמפחיד שחשבנו שקיים, נתפס כעת בצורה שונה. ובאותו רגע נגלה, שכולנו יפים בעצם, במהות. "שחורה אני ונאוה". גם יפים – אבל עם הרבה לכלוך. אבל לפחות הכרנו את האמת לגבי עצמנו. רבי נתן בביאורו הארוך, מבאר את ענין הארבע פרשיות שקוראים, כיצד הם מרמזים על ענין מציאת הנקודות הטובות. הוא מסביר כיצד פרשת "שקלים" היא מציאת הנקודות, ואחריה מגיעה פרשת "זכור" – שאז, אומר רבי נתן, מכניעים את הסטרא אחרא. לכאורה קשה – לא מוזכר שום דבר כזה בפרשת זכור. בפרשה כתוב שעלינו לזכור את מה שעשה לנו עמלק, ושמוטלת עלינו חובה למחות את שמו. אמת היא שעלינו לעשות כן, אך מדוע בכח ידיעה זו כבר הפכנו את כל כוחות הטומאה למוכנעים מראש?

מדוע באמת עמלק הצליח לפגוע בעם ישראל? בתורה כתוב, כי הוא פגע רק באותם שנחשלו מאחור. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, את אלו שהתרפו מהתורה. דרך הנצחון של הסטרא אחרא, מתחילה בכך שאנחנו מתרפים מהתורה. ברגע שאנחנו מרגישים שזה לא הכי קשור אלינו, כבר הוא בכוחותיו הגדולים ישכנע אותנו אלף פעמים שאין לנו שום שייכות לקדושה. לאט לאט, לא ביום אחד, כמו שחז"ל אומרים. לאט לאט אפשר להשתקע, ופשוט לא לשים לב לאן פנינו מועדות. מה אנו לומדים, אם כן, מהסיפור של עמלק? אנחנו לומדים שכל האפשרות לתפוס אותנו אל החטאים, ושנחשוב שיש לנו שייכות לחטאים – באה רק עקב התרפות מהידיעה האחת והיחידה ששייכת לנו בעצם וביסוד חיינו. אומר רבי נתן – אחרי שקראנו פרשת שקלים, וכבר התחזקנו בנקודות הטובות, אנחנו כבר חדורים בידיעה הזאת שחלקי ה' אמרה נפשי, ושאני, גם בנקודות הבודדות הללו, כלשון רבי נתן – "באחדות גמור עמו יתברך". כי כל הטוב בא מהקב"ה, ומספיקה רק נקודה אחת להכניס את הטוב הזה אל חיינו, להכיר אותו, לחיות אותו, לחיות עם השם יתברך, כביכול. ברגע שאנחנו יודעים את זה, ויודעים גם שהסטרא אחרא יכולה לפגוע בנו רק כאשר אנחנו מתרפים מהתורה, אז כבר ניצחנו אותה. את זה למדנו מפרשת עמלק – אנחנו מעל הטומאה. אנחנו שלב אחד מעל הכל, במישור גבוה הרבה יותר מכל הגשמיות שרוצה למשוך אותנו אליה. כי גם כאשר רבים קמים עלי, רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה – הוא אבוד לנצח, אף על פי כן – ואתה ה' מגן בעדי, כבודי ומרים ראשי, ובעזרת ה' אנחנו עולים מעל הכל, כי בך ארוץ גדוד, ובאלוקי אדלג שור (תהלים יח). הידיעה הזאת עוזרת לנו לדעת שאנחנו שייכים אל הנצח, וממילא אנחנו יכולים לנצח במלחמה הזאת.

אבל השאלה שעולה – איך באמת אפשר לומר שאני, איך שאני, יכול לקבוע שאני שייך בעצם למדרגה כל כך גבוהה, כשהטוב אצלי מעורבב בהרבה רע, וגם הוא מרוחק מהקב"ה בעצמו? על זה מוסיף הרמ"א: שויתי ה' לנגדי תמיד. תמיד עליך לשוות מול עיניך את השם יתברך. ואז מה תגלה? שאותו טוב שנמצא במקום הקדושה, הוא אותו הטוב שנקלע למקום הטומאה.טוב ה' לכל – הטוב של הקב"ה מקיף את כל המציאות – גם אותך.

 

הרבה טוב נמצא שם. פשוט צריך לתת לו להתגלות.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support