ראשית, יש שיחה מרבנו וזה לשונו: ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבוקר השכם בכל מה שיוכל כי לפי גודל מעלת התפילה שיקרה מעלתה מאד מאד, מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל, על כן כל מה שיוכל להקדים עצמו ראוי לו לזרז מאוד ולהקדים (שיחות הר"ן, לא).

בעלים לתרופה (מכתב כד) כותב מוהרנ"ת: ואי אפשר להאריך יותר כי כבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, ואתה ידעת עוצם תשוקתנו להתפלל תמיד בבוקר השכם כאשר הזהירנו הוא ז"ל, נא בני שתרגיל עצמך בזה, מי יתן שתזכה להתפלל בכל יום תפילת הותיקין אשריך וטוב לך, כי כשמתפללין בבוקר השכם יש פנאי וחירות כל היום לעבודתו יתברך, אשרינו מה טוב חלקנו על כל דיבור ודיבור שזכינו לקבל ממעיני הישועה, כי גם הנהגה הזאת הנ"ל הוא יסוד גדול להתקרב להשם יתברך.

בצוואת הבעש"ט (טז): שהחילוק בין תפילת ותיקין ולאחריה, הוא כרחוק מזרח ממערב.

כמו כן איתא בשיח שרפי קודש (ח"ב, תקטו) שמוהרנ"ת אמר: מה שנהגו ישראל לומר סליחות באשמורת הבוקר הוא כדי שיתפללו אחר כך כותיקין, כל כך חשובה תפילת הותיקין.

על כן, אשרי הזוכה להתפלל כותיקין, ומי שאינו זוכה לזה על כל פנים יקדים בכל מה דאפשר.

עם זאת, מובא באבני"ה ברזל (וכן בשיש"ק ח"ב, תקיז): שמוהרנ"ת אמר, אני אוהב להתפלל כותיקין אך לא עם ה'בייזער למדן', והבעש"ט בא לעקור את ה'בייזער למדן' מן העולם.עיי"ש, דהיינו מי שכל תפילתו מבולבלת ומטורפת כדי שיתפלל עם הנץ החמה בדיוק, וכבר אמרו חז"ל אל תעשה תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני הקב"ה.

שמעתי מאחד מאנ"ש שהיה נוכח באחד השנים בתפילת ותיקין בהושענא רבא (כמדומה) בהר ציון עם הרה"ח ר' שמואל שפירא זצ"ל, והחזן הניח שעון לפניו והסתכל בה הרבה, עד שר' שמואל התרעם שהשעון מפריע מלהתפלל בהתעוררות והתלהבות, ואמר בזה הלשון: דער זייגער איז א 'פגר'.

וכבר ידוע שרביז"ל כל ענינו הוא תפילה, וכן איתא בחיי מוהר"ן (עח) שרבינו ז"ל יגע וטרח להחזיר העטרה ליושנה שיחזרו להתעורר להתפלל בכוונה והתלהבות ובכח גדול כמו החסידים הראשונים שהיו בימי הבעל שם טוב ז"ל ותלמידיו הקדושים שהיו בדורות שלפנינו, כי בתחילת ימי רבינו ז"ל כבר התחילו החסידים להתקרר וכו'.