והכלל כי לעולם לא נח ולא שקט אפילו בימי גדולתו אף על פי שזכה בהשגות אלוקות למדרגה גבוהה ועצומה ונוראה מאוד. אף על פי כן לא הסתפק עצמו בזה וטרח ויגע בכל עת ובכל שעה וכו', והרבה בתפלות ותחנונים ובהפצרות ובקשות רבות ובגעגועין וכיסופין גדולים ונוראים מאוד-מאוד, עד שבא להשגה ומדרגה יותר עליונה. ואחר כך תכף משזכה לזאת ההשגה והיה קצת בשמחה, ואחר כף תכף כשזכה לזה שכח על העבר וחזר והתחיל מחדש, כמו שמתחיל לילך בקדושת ישראל.
ולפעמים היינו שומעין מפיו הקדוש בפירוש שאמר בלשון השתוקקות וכסופין: איך זוכין להיות יהודי? ואמר זאת בתמימות גדול, כאילו לא התחיל עדיין כלל. והרבה להפציר את השם יתברך בריצויים וכסופים וטענות, עד שזכה להמדרגה הגבוהה ממנו.
וכן היה כל פעם עד שבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אופן, ועל כן היה מוכרח להסתלק אז. ואמר בזו הלשון: הייתי כבר פושט את כותונתי, כיון שאיני יכול לעמוד על מדרגה אחת.

בשלב זה של הספר בו מתוארות הנהגותיו של רבי נחמן ביחס לתפילה והתבודדות, מובא גם קטע זה. רבי נחמן הזהיר ש"אין טוב להיות זקן הן חסיד זקן, והן צדיק זקן, זקן אין טוב. כי צריך רק להתחדש בכל יום" (שיחות הר"ן, נא) וכך בעצמו קיים, כפי שסיפר שלפעמים באותו יום היו לו עשרות התחלות חדשות. אמנם, למרות שאת ההתחדשות צריך לקחת לכל תחום, כאן אנחנו מוצאים קשר מיוחד בינה ובין התפילה האישית, ההתבודדות. התחדשותו של רבי נחמן מתוארת בתפילותיו דווקא, כאשר הוא חוזר ומבקש גם במדרגה חדשה "איך זוכין להיות יהודי". מקום נוסף בו מוצאים את ההתחדשות בתוך ההתבודדות הוא בחיי מוהר"ן, בקטע המצוטט גם בספר "השתפכות הנפש": "טוב שיאמר בשעת ההתבודדות: היום אני מתחיל להתדבק בך. ויעשה בכל פעם התחלה, כי כל ההמשכות הולכין אחר ההתחלות" (אות מה). דווקא בשעת ההתבודדות טוב להתחיל מחדש ולבקש את אותן בקשות ממקום חדש לגמרי.

את המילה "זקן" מחלקים חז"ל (קידושין לב ע"ב) למילים "זה קָנָה". מה הוא קנה? על כך מסבירים חז"ל (נדרים מא ע"א), כי "דעת קנית, מה חסרת, דעת לא קנית – מה קנית"; אם קנית את החכמה לא חסר לך דבר, ואם לא קנית אותה – אין לך שום קניין אחר. לכן בדרך כלל "זקן" מתייחס לזקן בגיל אבל גם חכם (על פי הסבר ה'תורת חיים'). גיל הזקנה מאפשר לבצע קניין עם דברים שמחוץ לאדם, ולהפוך אותם לחלק מהאדם. אפשר להפוך את החכמה לחלק מהאדם, אבל אפשר להפוך כל מיני דברים אחרים לחלק מהאדם: הפעולות הקבועות, התכונות שכבר קיימות, כוחות ותאוות שמתעוררים מאליהם, הרגלים ומידות וכך הלאה. מי שמגיע למצב של זקנה לא מזהה את ההבדל שבין הדבר שמבחוץ, לבין האדם שמבפנים. כשבמצב רגיל האדם שבפנים הוא בן חורין אמיתי ומשוחרר מכל תפיסה חיצונית המגדירה וכולאת אותו, במצב של זקנה לעומת זאת הוא לא רואה את ההבדל; מה שאני עושה זה מה שאני. אין לי הכרה אחרת על עצמי חוץ מזה. שינוי קל בסדר היום הופך לשינוי כבד בכל נפש האדם, כי אצל הזקן הדברים הם היינו הך.

כוח ההתחדשות נובע מהתעוררות התודעה הפנימית בצורה מלאה, בשחרור מהמערכת החיצונית בה היא יכולה להכלא. בהתעלמות ממה שנעשה עד היום, ניתן לעורר את הנפש להתגלות מעתה ולעשות התחלה חדשה. אמנם אי אפשר להישאר כל הזמן בתודעה הזאת. אחרי ההתחלה הזאת, תחזור המערכת החיצונית לפעול והאדם יצטרך להגדיר לעצמו מה הוא גם מבחינה מעשית. "כל ההמשכות הולכין אחר ההתחלות". אחרי התחלה תבוא המשכה. אבל כדי לא להיתפס בהמשך של ההמשך, "טוב שיאמר בשעת ההתבודדות היום אני מתחיל להתדבק בך, ויעשה בכל פעם התחלה".

איך באמת מגיעים למקום הזה בנפש בו מתנתקים מכל מה שעשינו והיינו, ומתחדשים באמת? מה מוציא אותנו מהמערכת החיצונית אל ההסתכלות הפנימית עליה כותב הרמב"ם "הביטו לנפשותיכם"?

* * *

התבודדות, בדד. האם היא חייבת להיות בבידוד מאנשים? אכן, עדיפות גדולה מאוד יש להתבודדות שהיא במקום בודד בו אפילו לא הולכים בו ביום כפי שכותב רבי נחמן, אבל זה לא מעכב כלל, כפי שכותב רבי יצחק ברייטר (מגדולי חסידי ברסלב שלפני השואה), ואפשר גם לפתוח ספר בבית המדרש ההומה ולהתחיל לדבר עם ה'. ההתבודדות היא בתוך האדם, המתבודד מכל החברה והמערכות המקיפות אותו, ומוצא את הנקודה הפנימית כאשר היא מבודדת מכל העוטפים אותה במהלך היום. ההתבודדות היא בשיחה לפני ה', ומכוח כך היא מצליחה להוריד את כל השכבות העוטפות את נקודת הפנים. התפילה היא פנייה ל"צור ישעי", מקור הקיום והישע שלי. בהבנה שאני בקשר עכשיו עם מקור הקיום הבסיסי ביותר שלי, שממנו מתחיל הכל וממנו הכל גם ממשיך – אני יכול להגיע לדבקות אמיתית, ובאותו מקום גם להשיל את כל אותם דברים שאינם נוגעים לעצם קיומי ומהותי. עכשיו אני עוסק בנקודת ההתחלה, בשורש שממנו הכל יוצא.

בשעת ההתבודדות אפשר לעשות התחלה חדשה. כשהנקודה הפנימית מבודדת והמערכות העוטפות אותנו מונחות בצד, אפשר לעורר את כוח החירות הפנימית. הגילוי של הנפש בא בבחינת יש מאין, בלתי תלוי בכל דבר.

גם כשהדרך הנכונה נבחרה, ההתחדשות מובילה לבקש את אותה בקשה, ובכל פעם בעומק חדש. להעמיק פנימה יותר, לגלות יותר ויותר מה יכול להתגלות ולצאת לאור.