שירי שבת בברסלב

"ברסלב" – מקור השמחה והניגון, בית חם לשירה ושמחה שלא משים ממנה ולו לרגע קט. ככלל, ספרי ברסלב ותורותיו של רבנו הרה"ק ר' נחמן מברסלב זי"ע מלאים במאמרים ופנינים מחכימים אודות הנגינה ומעלותיה, כח השמחה והריקוד וחשיבותם לעבודת השי"ת.

ואם במשך כל ימות השבוע כך, הרי שבהגיע יומא דנשמתא, שבת קדשנו, הולכת השירה ומתעצמת בכפליים, כשהיא עוטפת את כל הווייתה של השבת מבואה ועד צאתה.

דגש מיוחד שמו בברסלב על ענין זמירות השבת. כך למשל, באחד המאמרים הידועים ב"ליקוטי מוהר"ן" (אות ק"ד),  כותב הרה"ק ר' נתן זי"ע על רבנו כדברים האלו, "היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם הפשוטים הכשרים, והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים לזמר זמירות שבת, והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת… כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת".

אופי מיוחד יש לזמירות השבת בברסלב, שחלקן חוברו על ידי רבנו הקדוש עצמו, חלקן הולחנו על ידי גדולי עובדי ה' שהסתופפו בחצר ברסלב וחלקן חובר על ידי בעלי מנגנים ובעלי תפילה ששימשו בה. ביניהם מפורסמים: הרה"ח ר' מאיר לייב ברכר ז"ל תלמידו של מוהרנ"ת, ר' סנדר טרוביצר ז"ל, בעלי התפילות ר' לייב קוסטנטינר ז"ל ור' נחמן טולטשינר.

בימיו של רבנו לא היו בעלי מנגנים ומלחינים והניגונים שהושרו בשעתו, מקורם מאבותיו של רבנו ומבית מדרשו של סביו הבעש"ט הק' ותלמידיו וחלקם, חיבר כאמור, רבנו בעצמו.

ניגונים אלו נשמרים עד היום בקפדנות רבה ומושרים מדי שבת בקרב קהילות ברסלב ובבתי החסידים. רק לאחר הסתלקות רבנו החלו להופיע בברסלב בעלי מנגנים שהלחינו ניגונים משלהם.

פן נוסף המאפיין את הייחודיות שבשירה הברסלבאית ואת השבתות הברסלבאיות, הוא ענין הריקוד ומחיאת הכף, שבברסלב הפליגו מאד בשבחם. ובע"ה עוד נרחיב על כך בעתיד.

בנוסח האוקראיני המקורי

לחצר ברסלב אין נוסח מיוחד לתפילות השבת, הנוסח הוא הנוסח האוקראיני הנפוץ שנשמע בעוד קהילות יוצאי אוקראינה ובמיוחד ממחוז וואהלין שבמדינה.

אלא, שבברסלב כמו בברסלב, שימרו את הנוסח הזה בדייקנות יתירה יותר משאר החצרות בהן מתפללים בנוסח הזה. אמנם ישנן קהילות נוספות שראו לנכון לשמר את הנוסח הזה בדיוקו כמו חצה"ק סקוירא ועוד, אך עדיין בברסלב נאמר הנוסח בדיוקו המירבי והמקורי.

אודות ההתלהבות הברסלבאית האופפת את התפילות בקלויזה'ן – בתי המדרשות הברסלבאים, אין צורך להכביר במילים.

זרם מחַשמֵל סוחף את הכל בתחושות כיסופין והשתוקקות להודות ולהלל לקראת שבת מלכתא, לא-ל אשר שבת מכל המעשים. ובאווירה מרוממת זו מתנהלות כל תפילות השבת.

בימים מקדם היה המנהג שלא לזמר ב"לכה דודי" בליל שבת כפי שנהגו בשאר החצרות האוקראיניות. רק לאחר מלחמת העולם השניה השתנה המנהג. היה זה כשהגיעו חסידים שונים מארצות שונות להתפלל בבתי המדרש של ברסלב, וכשהיו אלו עוברים לפני התיבה היו מזמרים "לכה דודי" כפי שנהגו במקומותיהם. משראו זקני ומנהיגי ברסלב שמנהג יפה הוא מנהג זה, גמרו אומר שגם בברסלב ינהגו כך. אך בשל היעדר מסורת לכך, אין לברסלב לחנים מסוימים ל"לכה דודי", אלא בעל התפילה פותח באחד מניגוני ברסלב המוכרים וכל הציבור שר אתו יחדיו.

ניגון אחד ישנו שמושר רבות ל"לכה דודי", ובבתי מדרשות שונים בברסלב מושר כמעט דרך קבע מדי שבת. הניגון הוא ניגון ישן לבית ברסלב שנשכח מזכרון זקני העדה עד שהחסיד הנודע הרה"צ ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל נסע באחת משנותיו האחרונות עם קהל החסידים לשבות בצילא דמהימנותא במירון בשבת חנוכה (אחד משלשת זמני ההתקבצות בימי ר' נחמן זי"ע), ושם נזכר בניגון שהכיר משחר נעוריו בברסלב והוא לימד אותו למקורביו, ובשבתות שלאחר מכן החל לשיר אותו ל"לכה דודי". עד היום יש שמכנים את הניגון בשם "לכה דודי" אף שלא הולחן במקורו ל"לכה דודי" כלל ועיקר.

בסיום תפילת קבלת שבת ומעריב יוצאים החסידים במחול נלהב ומרקדים סחור סחור לכבוד שבת המלכה.

ניגון מיוחד מלווה את הריקוד, ניגון בן למעלה ממאה שנים אשר הפך להיות עם השנים לאחד הניגונים השבתיים המפורסמים ביותר בתפוצות ישראל, הלוא הוא הניגון: "שבענו, שבענו, שבענו מטובך… ושמח נפשנו בישועתך… וטהר לבנו… וטהר לבנו… וטהר לבנו לעבדך באמת". את הניגון הזה זימרו עוד אצל רבנו ומאז היה הניגון לאחד מהמובחרים שבאוצר הנגינה הברסלבאי.

א ברסלבער קוועטש

את הפיוט "שלום עליכם" לא מזמרים אלא אומרים בנוסח מיוחד של מעין תפילה. כן את תפילת "ריבון כל עולמים" אומרים ללא שירה ולכן ישנם כאלו שחיברו תנועות ל"שלום עליכם" כמו החסיד ר' שמואל שפירא זצ"ל שהיה מזמר "שלום עליכם" בהתעוררות מיוחדת בנוסח משלו. כך יש כאלו שמזמרים ל"שלום עליכם" ניגונים עממיים מפורסמים.

נסתרים היו מעשיו של רבנו. אחת מהנהגותיו הנסתרות והמופלאות שהנהיג מסיבות הכמוסות עמו היא ההנהגה בשירת "אשת חיל" בליל שבת: הניגון שמושר בברסלב על הזמר "אשת חיל" מימיו של רבנו מקורו בבית מדרשו של רבנו הבעל שם טוב הק' זי"ע, שם זימרו אותו על הפיוט "אתה נגלית" בראש השנה ובחג השבועות, ומקובל שמחברו הוא הרה"ק ר' ברוך ממעז'יבוז'. מאידך ישנו ניגון נוסף מבית מדרשו של הבעש"ט זי"ע שהושר מדי שבת ל"אשת חיל". ורבנו הורה מטעמיו הנסתרים, להחליף בין הניגונים, ואת הניגון שזימרו ל"אתה נגלית" זימר ל"אשת חיל" ואת הניגון שזימרו ל"אשת חיל" זימר ל"אתה נגלית" וכך שרים בברסלב עד היום.

מי מאתנו לא מכיר את הניגון הברסלבאי הנודע "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" (מתוך הזמר "אשת חיל"). השיר הפך להיות אחד מהנפוצים ביותר ומהניגונים המפארים את שמחות הנישואין בקרב כל העדות והחוגים.

סיפור מופלא עומד מאחורי הלחנתו של השיר הזה: היה זה ערב נישואיה של בתו של בעל המנגן הרה"ח ר' מאיר לייב בלכר ז"ל תלמידו של מוהרנ"ת. ר' מאיר לייב ניחן בכושר הלחנה כביר וב"הון" מוזיקאלי נפלא, אך מממון ומרכוש, רחוק היה כרחוק מזרח ממערב. הוא התגורר במבנה קטן ודל ויחד עם בני ביתו חי חיי עוני ודוחק כשלמחייתם הסתפקו בלחם צר ומים לחץ.

ערב החתונה. בתו של ר' מאיר לייב פנתה לאביה ואמרה, "ימי כלולותי קרבים ובאים ובגד חדש לקראתם, אין. שמא תוכל אבי לרכוש לי איזשהו בגד חדש לכבוד השמחה?".

ענה לה אביה, "כסף אין לי לתת לך, אך אתן לך ניגון חדש!". ומיד הלחין את הניגון הזה, למילים ההולמות "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". מני אז מזמרים אותו חסידי ברסלב מדי שבת אחר שירת "אשת חיל" בליל שבת.

הפיוט "אזמר בשבחין", נאמר אחרי קידוש ונטילת ידים והניגון שמזמרים לו הולחן על ידי רבנו עצמו והוא מושר עד היום בהתעוררות והתלהבות יתירה.

הניגון, שאף התפרסם קמעא בחצרות החסידות, מורכב משני חלקים: בית ראשון "נמוך" ושמח ובית שני "גבוה" ומעורר. רבנו היה שר לעתים את כל הזמר בבית הנמוך והשמח מתחילתו ועד סופו, ולעתים שר את כולו בבית הגבוה והמעורר. וכך זימרו את הזמר בברסלב עד זמנו של החסיד הנודע ר' נחמן מטולטשין ז"ל. רבנו הוא זה שחיבר את שני הלחנים יחד וסידר שיזמרו אותו כפי שמזמרים אותו כיום (כפי שהניגון מוכר כיום, יש בו בית שלישי שדומה מאד לבית הראשון ויתכן שמי שחיבר אותו הוא גם ר' נחמן מטולטשין כהשלמה לשני הבתים הראשונים וכהמשך לבית הנמוך).

הזמר "כל מקדש" נאמר בנוסח וואהלין ומיד לאחריו ממשיכים לזמר "מנוחה ושמחה" בניגון ישן שהושר עוד אצל רבנו. לפיוט "מה ידידות" שני ניגונים, אחד מהיר יותר שמושר גם על "מעוז צור" בימי החנוכה אותו הלחין בעל המנגן ר' מאיר לייב בלכר והשני איטי ומקורו ישן.

התבטא פעם הרה"ח ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל על הזמר "כל מקדש" המושר בהתעוררות מיוחדת בקרב חסידי ברסלב בליל שבת: "אמנם הנוסח, הוא הנוסח של כל חסידי וואהלין אבל עם ה'ברסלב'ער קוועטש' זהו עולם אחר לגמרי!".

שלא יתגלה הסוד

"דער פרומער ניגון"… כך מכונה הניגון המושר ל"מעין עולם הבא" בחצר ברסלב. מעשה מופלא עומד מאחורי ניגון זה שהתרחש בצילו של רבנו. וכך היה המעשה: פעמים רבות היה רבנו מתענה ומסגף את עצמו בתעניות רצופות ממוצאי שבת ועד סעודת ליל שבת. הוא השתדל מאד להסתיר את הדבר מעיני כל, עד שאיש ממקורביו ובני ביתו לא ידעו על כך מלבד משמשו ר' חייקל, אותו הזהיר באזהרה חמורה לבל יגלה הדבר.

ערב אחד לאחר תפילת מעריב במחצית השניה של השבוע, נכנס אליו ר' חייקל והבחין ברבו ששוכב באפיסת כוחות ובחולשה נוראה, עד שדם החל לצאת מעיניו ומאוזניו.

ר' חייקל נבהל מאד והפציר ברבנו שיסכים לטעום איזה דבר מאכל, אך רבנו סירב ולא הסכים לטעום מאומה. עברה שעה קלה ומצבו של רבנו הורע והחל להדרדר. כשראה ר' חייקל שחיי רבו נתונים בסכנה והוא עודנו מסרב לבקשתו ולא מסכים לאכול, אמר לו: "רבי, אני אפרסם בחוצות את דבר הצום!", משכך, נאות רבנו לאכול דבר מה.

תיכף ומיד רץ ר' חייקל עם תרנגולת אל השוחט כשבדרך חזרה הוא מורט את נוצותיה תוך כדי ריצה. מיד כשהגיע לבית השליך את התרנגולת לסיר, בישל אותה במהירות וכעבור שעה קלה נכנס אל הקודש פנימה וצלחת מרק בידו. רבנו הראה לו פנים כאילו הוא מוכן לאכול אך ביקש בטרם יאכל: "חייקל נגן בבקשה את ניגון ההתעוררות – 'דער פרומער ניגון'". ר' חייקל שהיה חזן ובעל קול ערב נעמד מיד לקיים מצוות רבו והחל לנגן בדביקות את אותו "פרומער ניגון". כשסיים סימן לו רבנו בידו שיחזור וינגן אותו שוב וכך היה כשסיים בפעם השניה ובפעם השלישית והרביעית וכך עמד וזימר במשך כמה שעות בדביקות נוראית עד שלא הרגיש כלל בחלוף הזמן. כשעלה השחר הפסיק רבנו את שירתו ואמר לו: "נו, הגיע הזמן להתפלל, לא עת לאכול". לאחר התפילה אמר לו הרבי: "נו, כבר עבר רובו ככולו של השבוע". וכך עברה עוד שעה ועוד יום ולמותר לציין שרבנו סיים את צומו במסירות נפש כרצונו.

לימים הלביש תלמידו הרה"ק ר' נתן זי"ע את הניגון הזה על המילים "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה…" והיה מזמר אותו כך מדי שבת בסעודה שלישית. כיום מושר הניגון הזה בבתי חסידי ברסלב בסעודות השבת ברוב שמחה והתלהבות.

בניגון של ליל יו"כ

גם לזמירות "י-ה ריבון" ו"צור משלו אכלנו" לחנים שונים שחוברו על ידי בעלי מנגנים מחצר ברסלב, אך אלו חוברו בשנים מאוחרות יותר. אחד מהלחנים המושר ל"י-ה ריבון" הוא מהרה"ח רבי אברהם שטרנהרץ זצ"ל, מצאצאי מוהרנ"ת ומחשובי חסידי ברסלב.

ר' אברהם היה בעל תפילה בקלויז בקיבוץ באומן במשך שנים ארוכות. ליום כיפור הוא היה חוזר לעירו, קרימנטשוק, להתפלל שם עם בני העיר. בליל יום כיפור נהג לשיר את הניגון הזה על הפיוט "אמנם כן". הניגון השתרש בין חסידי ברסלב שהתגוררו שם והם היו מזמרים אותו על הזמר "י-ה ריבון".

אגב, בסוף ימיו של הרה"ח ר' אברהם שטרנהרץ, מחמת חולשתו, נוהג היה לערוך את הסעודה השלישית בביתו, ב'בתי מחסה' שבירושלים העתיקה. בין הבאים, היה גם החסיד המופלא, הידוע בגאונותו וקדושתו, הרה"ח ר' שלמה ווקסלער, ומנהג היה לו לר' אברהם לכבד את ר' שלמה לשיר ניגון מיוחד על "צור משלו אכלנו" (שמושר בברסלב גם בסעודה שלישית) שהיה חביב עליו, וניגון זה הוא אחד מהניגונים שמושרים עד היום ל"צור משלו אכלנו" בחצר ברסלב.

שיר עתיק מחסידי ברסלב באומן, שמח ועליז במיוחד מושר לזמר "יום זה לישראל". ועם לחן זה שרים זמירות רבות מניגוני השבת. כמו כן ישנו שיר שמקורו מחסידי ברסלב שהתגוררו בפולין (והולחן ע"י הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, שכמה מניגוניו הגיעו לברסלב, כנראה בתקופה בה התקיים ה"קיבוץ" בישיבת חכמי לובלין בפולין) שמושר על הזמר "צמאה נפשי".

מלבד הניגונים האלו המיוחסים לחצר ברסלב, היו רבים מהחסידים ז"ל מוסיפים בהתלהבות שירים משירים שונים מכל חצרות הקודש מחמת הדיבורים והאזהרה של רבנו בגודל מעלת שירת הזמירות, השירות והתשבחות בליל שבת.

את ניגוני השבת של ברסלב ניתן לשמוע בסדרת התקליטים המושקעת והמיוחדת "שבת בברסלב" בהוצאתו של ר' יצחק שפירא הי"ו (אפשר להאזין לכולה במדור שירי ברסלב באתר). יצוין כי מלבד ההשקעה המוזיקאלית המיוחדת שבסדרה, הושם גם דגש על שמירת המקוריות והדיוק של השירים, מה שמשווה לסדרה אווירה ברסלבאית שמרנית ומקצועית גם יחד.

על זמירות יום השבת בברסלב במאמר הבא אי"ה.

תודתנו לר' זלמן נפתליס הי"ו ולר' יצחק שפירא הי"ו על עזרתם הרבה בלב ונפש חפצה.

[פורסם ב'המבשר' – 'קהילות']