מסעות האמונה

י״ד באב תשע״ט

מיליונים של אנשים, ביניהם גם הרבה זקנים וחולים, טף נשים ותינוקות, כולם רוצים כבר לברוח משם, לצאת משם, זהו, נמאס כבר, אבל מה לעשות? הענן לא מתרומם, התרועות עוד לא נשמעו מהחצוצרות על ידי הכוהנים, משה רבנו עוד לא אמר את תפילת הדרך של 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה', ולכן אין ברירה, צריך להמשיך ולעמוד

ולפי העלות הענן מעל האוהל ואחרי כן יסעו בני ישראל…

אם נתבונן בפסוקי הפרשה נראה כי התורה חוזרת כמה וכמה פעמים על אותו עניין זה, שכאשר היה מתרומם הענן – אז נסעו בני ישראל וכאשר נעמד הענן – אז חנו בני ישראל, והוא תמוה מה זה ועל מה זה?!…

בהתבוננות בדברי המפרשים (רמב"ן, ספורנו, אור החיים, הרש"ר הירש, מאזניים לתורה…). נראה שכמעט כולם מסבירים כאן באריכות, כל אחד בלשונו כל אחד בסגנונו… עיקרון אחד המסביר היטב את אריכות הפסוקים.

תמצית הדברים מרומז במשפט שחוזר על עצמו גם בפסוק יט' וגם בפסוק כג': "ושמרו בני ישראל את משמרת ד'"… "את משמרת ד' שמרו"… על איזה 'משמרת' מדובר כאן?! 'משמרת האמונה'!!!

כי המסע הזה במדבר, היה הבית-הספר הגדול ביותר עלי אדמות, להנחיל אמונה לכלל הדורות של כלל ישראל.

אלה מסעי

כי היו מקומות במדבר, שכאשר הגיעו לשם בני ישראל, מיד קלטו כולם שהמקום הזה אינו מקום ראוי ולא יפה וגם לא הגון, אין שם לא מים ולא שום עצים ואילנות, אין שם לא נוף ולא שום כלום, 'פוסט ליידיג', הדבר הראשון שעלה להם בראש היא: בעזרת ד', הנה בעוד זמן קצר והענן יתרומם, ונקפל את האוהלים, ונלך מפה למקום יותר טוב יותר יפה, עם נוף עם מים עם עצים מסביב… אבל לצערם הגדול, דווקא אז הענן לא מתרומם, ואז 'כל ימי אשר ישכון שם הענן על המשכן יחנו ולא יסעו', וגם כאשר 'יאריך הענן על המשכן ימים רבים', בכל זאת, 'ושמרו בני ישראל את משמרת ד' ולא יסעו'.

גיוואלד! עמוד והתבונן בעומק העניין, מיליונים של אנשים, ביניהם גם הרבה זקנים וחולים, טף נשים ותינוקות, כולם רוצים כבר לברוח משם, לצאת משם, זהו, נמאס כבר, אבל מה לעשות? הענן לא מתרומם, התרועות עוד לא נשמעו מהחצוצרות על ידי הכוהנים, משה רבנו עוד לא אמר את תפילת הדרך של 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה', ולכן אין ברירה, צריך להמשיך ולעמוד, צריך להמתין, צריך עוד להתמהמה, 'את משמרת ד' ישמרו על פי ד' ביד משה'.

והיה פעמים שהמצב היה הפוך: הנה הם באים ומגיעים למקום טוב ויפה ונוח מים, מעיינות בשפע, הנה, כאן אנחנו רוצים להישאר, כאן אנחנו רוצים להתמהמה, כאן זה המקום שחיכינו וקיווינו לו, אבל לא! בלי שום הודעה מוקדמת הענן לא ממתין הרבה זמן ואחרי יום, או יום ולילה, יומיים או חודש, זהו! מספיק! הענן מתרומם, הכוהנים עם החצוצרות עושים תרועה, שבט ומחנה יהודה בראשונה ייסעו, והמסע יוצא לדרך, נגמרה החגיגה, אף אחד לא נשאר על מקומו.

אבל למה?! למה רבוש"ע! למה אתה עושה לנו את זה?! למה אתה לא נותן לנו להמשיך וליהנות?! למה כבר לנסוע?!

לא שואלים שאלות, זהו הבית-הספר הגדול לאמונה, כי הכול בהשגחה פרטית, והכול מחושב מלמעלה, "על פי ד' יחנו ועל פי ד' ייסעו".

מסע פרטי

ידועה האמרה של הבעל שם טוב: "על כל יהודי ויהודי עובר כל המ"ב מסעות של בני ישראל במדבר".

מהו בכל זאת הכוח שיכול קצת לעזור לנו ולתת לנו להתגבר על הקשיים הללו של ה'ויסעו ויחנו'?

כתוב בכתבי האריז"ל, שזה הסוד של השם מ"ב שמרומז בר"ת של תפילת ר' נחוניא בן הקנה: א'נא ב'כח ג'דולת י'מינך ת'תיר צ'רורה, בשם זה, יש בו שבעה חלקים כאשר כל חלק כפול שש וביחד זה מ"ב אותיות כי בכוח הסוד של שם מ"ב, יש כוח לכל אחד לברר ניצוצות ולהעלותם ממקום למקום, שזה בעצם כל סוד הליכת בני ישראל במדבר שרף נחש ועקרב, כי כל זה היה בכדי לברר בירורים של ניצוצות קדושים מעמקי הקליפות, ובסוד השם של 'אנא בכח' היו מבררים את הניצוצות ומעלים אותם.

כמו כן כל אחד ואחד בימי חייו, יש לו את המסע במדבר הפרטי שלו, על הנסיעות והחניות שלו, על הימים הקשים והחשוכים שעוברים עליו, ועל הימים היפים והמאירים שעוברים עליו.

ולא רק בגשמיות יש את כל המעברים של המ"ב חניות, אלא גם ברוחניות עובר עניין זה על כל אחד ואחד, כי יש זמנים שהמוח מאיר והלב מתעורר ורוצים להישאר עם מצב זה הרבה זמן, אבל אז פתאום הענן מתרומם, החצוצרות מריעות, והמסע מתחיל, וצריך להזדרז אז להרים קול תפילה ותחינה: 'ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך', אוי! רבוש"ע! כל כך רציתי להישאר במוחין דגדלות, להרגיש התרוממות המוח והלב, אבל הנה לקחת לי את זה, אנא! הצילני מנפילות וירידות.

וכמו כן לפעמים יש מצב הפוך, שהמוח והלב ישנים שינה עמוקה, ורוצים כבר להתעורר מהמצב האיום הזה, אבל הענן לא מתרומם, והחצוצרות לא מריעים, והמסע עוד לא יוצא לדרך, ואז 'ושמרו בני ישראל את משמרת ד' ולא יסעו' וצריך אז להחזיק מעמד בהתחזקות גדול, לעשות את כל מה שאפשר עדיין לעשות גם כאשר המוח והלב סתומים, 'ובנוחה יאמר שובה ד' רבבות אלפי ישראל' ? כן, רק להתחנן ושוב להתחנן: שובה ד'! שובה ד'! עד מתי רבבות אלפי ישראל ימתינו וימתינו, מתי כבר נצא מגלות הדעת, ואז, בפתע פתאום, מגיע הרגע המיוחל, ושוב 'ויסעו', אבל בכדי לקבל כוחות לעבור את זה בשלום, עלינו לחזור שוב ושוב, הרבה פעמים, על תפילת: 'אנא ב'כח ג'דולת י'מינך ת'תיר צ'רורה,

יהי רצון שבכוח תפלה נפלאה זו, יימשך על כל אחד הכוח העליון והרחמים הגדולים לברר כל הניצוצות הקדושים התלויים בחלקי הנפש רוח ונשמה, ונראה כולנו בקרוב אור גדול.

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support