מסירות נפש
כ״ט בסיון תשע״ט
המאבק עם אטימות הלב בעת התפילה יקר מפז. יש לנו הזדמנות למסור את נפשנו ולזכות על ידי זה לכל המעלות השמורות למוסרי הנפש. עלינו רק להתעלם מהקולות העולים מקרבנו שמזלזלים במאמץ שלנו לכוון בתפילה. אין לנו להיגרר אחר הזלזול המתעטף במעטה צדקנות, אלא לעמוד ולהילחם, לנסות ולחזור ולנסות.
"מסירות נפש", מושג מעורר יראת כבוד וחרדת קודש. אצלנו זה מתחבר עם אותם יחידי סגולה אשר מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם, אשר מסרו נפשם על קדושת השם: אברהם אבינו – באור כשדים, יצחק אבינו – בעקדתו, דניאל – בגוב האריות, חנניה מישאל ועזריה – בכבשן האש, רבי עקיבא וחבריו – מעשרה הרוגי מלכות, הרוגי לוד, וכל שאר הקדושים והטהורים במשך הדורות, שמאסו בחיי שעה מול חיי נצח.
אין ספק, מסירות נפש הינה המדרגה הגדולה ביותר ביהדות, היא גורמת בין השאר שיתקבלו כל התפילות (ברכות כ ע"א); היא ממתיקה דינים בצורה נפלאה ('לקוטי הלכות' פו"ר ג, יא); וגורמת שיתרחשו ניסים ('ספר המדות' – ישועה).
אך האם זהו מושג ששייך גם לנו? האם זוהי מדרגה שאנו יכולים לגעת בה? ומה זה נוגע אלינו בחיי היום יום?
רבי נתן כותב, שממסירות נפשו של יצחק אבינו בעת העקדה ניתן כוח זה לכל צאצאיו, "כי כל אחד מישראל מוכן למות על קדוש ה', כי בפנימיות נפשו, רצונו חזק מאד מאד לה' יתברך. וזה מחמת שכולנו בני יצחק אבינו, שנעקד על גבי המזבח ורצה למות בשבילו יתברך" ('לקוטי הלכות' אומנין ד).
ואכן, חכמי ישראל תיקנו שכל אחד יאמר בכל יום את פרשת העקדה, "כדי לזכור שחייב למסור נפשו לה' יתברך ולהכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו" (ט"ז וא"ר או"ח סי' א). כלומר, פרשת העקדה איננה רק סיפור דברים על מישהו שמסר נפשו בימי קדם, אלא מהווה תזכורת יומית לכל אחד מאתנו שגם הוא צריך למסור את נפשו למען ה' יתברך.
כך שאכן מדובר במושג השייך לנו ומוטל עלינו.
נותר לנו לברר רק, מתי ואיך ביכולתנו לקיים את מסירות הנפש הזאת, שהרי אין אנו מצויים כעת במצב שמעמידים בפנינו את הברירה למות על קידוש ה' או לבחור בחיים העולם הזה; האם אכן כל זכירת העקדה היא לשעה שבה אולי נגיע לברירה שכזו?!
לאמיתו של דבר, רבות הן האפשרויות למסירות נפש בכל עת. הבה ניגע באחת מהן:
עומד לו אדם בעת התפילה, לבו בל עמו, הוא טרוד וכאוב, עייף ו'יבש'. ההרגשות הנעלות – ממנו והלאה; מוחו ולבו סוערים בסבך מחשבות ובלבולים, רק לא פירוש המילות… בכל רגע הוא נישא במחשבתו למחוז אחר, והוא עומד ונלחם, אומר מילה ומנסה לחשוב את משמעותה – והנה כבר ברחו לו עשר מילים בלא כוונה. הוא שוב נאבק ומנסה להתרכז, הוא מתאמץ ומצליח לכוון שורה נוספת – ושוב, הוא כבר נסחף במערבולת של מחשבות אחרות.
תסכולו גובר, אך הוא לא מרפה. וכך הוא מסיים את תפילתו, מותש מן המאמץ ומחוסר ההצלחה. התפילה נדמית לו כשסועה ומעוכה, היא לא נראית לו ראויה לעלות אפילו על שולחן בני אדם, קל וחומר שלא על שולחן מלכים. הוא חש בזוי, ברצונו לשכוח מהתפילה הזאת שכמו מזכירה את חטאו.
אך בשמים התעורר באותה שעה רעש גדול – – – חרדת קודש ויראת הכבוד מול… מסירות נפש!!!
כן, מסירות נפש מופלאה שעלתה כריח ניחוח מתפילה זו.
שכן כותב רבינו ז"ל ב'ליקוטי מוהר"ן' (ח"ב מו): "מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה. כגון בתפלה, שהיא בחינת 'כי עליך הורגנו כל היום' וכו' (תהלים מד, כג), היינו מסירת נפש, כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים, ותחבולות לנוס ולברוח מהם, ועל זה נאמר: 'כי עליך הורגנו' וכו', כמובא ב'מדרש הנעלם' (חיי שרה דף קכד ע"ב). נמצא שהוא מסירת נפש".
מי יכול לשער את נחת הרוח שנגרמת למעלה מתפילה כזו, שנחשבת כקרבן נשגב. וכלשונו של רבינו הקדוש ('שיחות הר"ן' יב): "כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו, ומבלבלין אותו בכמה מיני בלבולים, והוא צריך לכמה יגיעות בשעת התפלה – ואזי, אפילו אם אינו זוכה להתפלל כראוי, אף על פי כן, היגיעה בעצמה שמייגע עצמו בכל כוחו ומוסר נפשו להתפלל כראוי, זה בעצמו הוא בחינת קרבנות, בחינת 'כי עליך הורגנו כל היום' ".
אסור לנו אם כן לטעות. המאבק עם אטימות הלב בעת התפילה – יקר מפז. בידינו ההזדמנות למסור את נפשנו ולזכות על ידי זה לכל המעלות השמורות למוסרי הנפש. עלינו רק להתעלם מהקולות העולים מקרבנו שמזלזלים במאמץ שלנו לכוון בתפילה. אין לנו להיגרר אחר הזלזול המתעטף במעטה צידקות, אלא לעמוד ולהילחם, לנסות ולחזור ולנסות.
"קרבנות" נפלאים אלו יעמדו לנו למליצי זכות שאין כדוגמתם.
גולשים צפו גם ב:

אחר פורים…
לקט שיחות ומכתבים בענין "אחר פורים", אותה תורה נפלאה בליקוטי מוהר"ן חלק ב, בה מסביר רבינו את הקשר בין פורים לפסח, באמצעות פרשת פרה הנקראת ביניהם. ורבי נתן שמבאר את הקשר שביניהם לבין רבינו הקדוש.…

פורים כל השנה
אחר שנתעוררו אצל האדם רגשי קודש של כיסופים וגעגועים לעזוב את כל הבלי העולם הזה, ולהידבק אך ורק בהשם יתברך, תמה האדם ושואל, איה הם אותם הכיסופים ביום המחרת, כשאני קם על צד שמאל, ואין…

בפסח נצא לחרות
כולנו עובדים את העולם הזה עבודת פרך שאינה לפי טבענו ואינה לפי כוחותינו, וכל עמלנו לריק. כל פסגה חדשה שהצלחנו לכבוש קורסת מתחת רגלינו, וכל ילדינו הקטנים - אותם רצונות פעוטים של קדושה ושל תום…

פסח באור החסידות
כמה טרחו רבינו ומוהרנ"ת זי"ע לתת לנו להבין, מעט מרחוק, את המתחולל בעולמות ובנפש האיש הישראלי, בחג קדוש ונשגב זה. תילי תילים של הלכות השמיע מוהרנ"ת על פסח. כל אחת מהן משליכה אור אחר, פותח…

חומרות יתירות וחג הפסח
הרה"ג רבי בצלאל גלינסקי שליט"א והרה"ח רבי נתן דוד שפירא ב"ר שמואל ז"ל עונים על השאלה: מה ואיך נהגו חסידי ברסלב בענין "חומרות יתירות" בפסח. האם הקפידו? ועל מה? ובכלל, מה נקרא "חומרות יתירות"? תשובות…

מהות חג הפסח
כמעשה חג הפסח כך מעשהו של עם ישראל בכל שנה בחג הפסח ומעשהו של כל יהודי בכל עת: שעל מנת לקרבו לבוראו, מאיר לו הבורא אור גדול מאוד, אור האמת היכול לכל הקליפות ואין שום…

הדרך לפסח
על ידי בחינת פרה אדומה, שנמשכת מפורים, זוכים אחר כך לפסח, שהוא פה-סח, שהתפילה יוצא מהגלות, ועל ידי כך מאירים למתפלל דיבורי התפילה, וממשיכים השגחה למעלה מהטבע [שזוהי טהרת פרה אדומה, הנמשכת מעל לדרך הטבע,…

אין כל חדש
האם זה אפשרי שאחרי 20 שנות נישואים אדם יסתכל על אשתו כאילו הוא רואה אותה בפעם הראשונה? האם זה אפשרי שיסתכל על ילדיו כאילו הוא רואה אותם בפעם ראשונה? על פי חוקי הטבע זה לא…

אי אפשר למדוד…
מי שמתחכם בעולם הזה, ורוצה לראות ולבחון היכן, ובאיזו מדרגה רוחנית, הוא עומד באמת, כי אז לא יהיה בכוחו לעמוד מול הנסיון הקטן ביותר. אך מי שיתחזק באמונה אמיתית שבוודאי כל דבר פועל למעלה אלא…