ממשלה על המלאכים. זו התכלית אותה מציב רבינו לנגד עינינו. הוא אינו מסתפק בתפילה בכוונה או בהתמדת התורה, ואפילו לא בכפייתו של יצר, ברצונו של רבינו להביאנו למצב שבו נשלוט על מלאכי השרת.

לתכלית זו נבראנו, ולמטרה זו עלינו לשאוף "כי איש הישראלי נברא שיהיה לו ממשלה על המלאכים, וזה התכלית והסוף של ישראל" (לקו"מ ח"ב א).

עלינו להתעלות לדרגה למעלה ממלאכי השרת, כפי אשר ממשיך ומבאר רבי נחמן "כמו שאמרו רז"ל 'עתידין צדיקים, שיהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת', שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, שהמלאכים יצטרכו לשאול מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל.

שהרי כידוע בכל יום מחדש השי"ת בטובו מעשה בראשית, בורא הוא את הבריאה כולה מחדש יש מאין, בריאה זו מכונה "מה פעל אל", כאשר 'מה' הינו כינוי לאור אין סוף אשר קודם הבריאה, ובכל יום מצמצמו השי"ת צמצום אחר צמצום עד אשר הוא מגיע לעולמנו זה הגשמי המכונה "פעל", אשר הוא מרמז על ישות וגשמיות.

משפע זה, שנשפע לעולם בכל יום, מקבלים בראשונה מלאכי השרת אשר הם זכים ביותר ויכולים לקבל את אור השי"ת ביתר גילוי, בהמשך ירידתו מצטמצם ומתגשם השפע יותר, עד אשר משתלשלת ממנו חיות לבני אדם הגשמיים, וכך מצטמצם יותר ויותר ומשפיע לכל חלקי הבריאה.

מאחר שאנו מקבלים את ההשפעה דרך המלאכים, קרויים הם מושלים עלינו, (בזוה"ק מכונה המשפיע לחברו בשם מושל עליו), ואנו מבקשים מהם ושואלים "מה פעל אל", היינו שמאחר שמדרגתם גבוהה היא ממדרגתנו, הרי כי הצמצום אשר בו מצטמצם אור השי"ת אצלם זך הוא יותר ולכן צמצום זה נסתר הוא מעמנו.

אך לעתיד לבוא, עת אשר נזדכך בשלמות, הרי מחיצתנו תהיה למעלה ממלאכי השרת, והשגתנו תהיה גבוהה מהשגתם, ושוב ישאלו הם לנו "מה פעל אל", היינו שיכספו לידע את הצמצום וההשגה אשר אנו משיגים בו את השי"ת.

שהרי אם אמנם מלאכי השרת זכים הם ומזוככים יותר מבני אדם, שהרי לא פגמו כלל ולא טעמו כלל מהבלו של עולם עכור זה, אך בעת שהאדם מזכך את עצמו, מנקה את עצמו מכל סרך גשמיות, הרי הוא עולה על מלאכי השרת שלא התנסו מעולם בכגון דא.

אל תכלית זו מוביל אותנו רבינו ז"ל: "וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים". דורש הוא מעמנו להתנקות מכל דבר אשר נודף ממנו ריח של עולם הזה, להזדכך מכל הנאה מהנאות העולם, עד שנהיה לפנים ממלאכי השרת.

קנאת המלאכים

אך בעבודה זו טמונה סכנה מרובה, בשעה שהאדם מנסה לזכך את עצמו מריחה של תאווה, להתנקות מהבלו של עולם, בשעה שמחליט בדעתו כי הוא אינו מסתפק בתפילה בכוונה או בהתמדת התורה אלא פותח בעליה בהר ה', אזי מתעוררת נגדו "קנאת המלאכים".

"אך צריך לשמור עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמוד בממשלה זו, שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו ח"ו, כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה, שיש לו ממשלה עליהם, כמו שמצינו שאמרו רז"ל (חגיגה טו:) על כמה גדולים, שבקשו מלאכי – השרת לדחפו".

קנאה זו, שבה ביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה רבינו העולה למרום לקבל התורה, בטענת "מה לילוד אשה בינינו", קנאה זו שבה ומתעוררת על כל הרוצה לעלות בהר ה', וקנאה זו נובעת מטענה 'אשר תנה הודך על השמים', מה לילוד אשה המגושם מטבע בריאתו בין מלאכי השרת המשמשים לפני קונם?

טענה זו טענו מלאכי השרת להשי"ת: "אשר תנה הודך על השמים", תורה זו אשר היא חכמתו הטהורה של השי"ת זכה היא מכל זכות, אין לצמצמה בצמצום כזה העוסק בדיני גנב הנמכר בגניבתו, היא אינה אמורה להשתלשל עד מקום מגונה כזה אשר ציריו סבים סביב רוצח ועובד עבודה זרה (כדאיתא בספר החיים שבכל עולם ציור מצוות התורה הוא באופן אחר).

בטענה זו באים מלאכי השרת כלפי אותו אדם החפץ להתעלות מעל עולם עכור זה לקדש עצמו במותר לו, להזדכך מתאוותיו, מה לילוד אשה אשר שכלו מגושם בהבלו של עולם – ולדבקות בהשי"ת?

החזר להם תשובה

כאשר מתרגשת קנאה זו על האדם, הוא חש בודד במערכה, כוחותיו אשר עמדו לו בעת ההתעוררות גם הם אינם עמו, חושש הוא מפני התאוות הנראים לפניו כהר, 'איך אוכל לעמוד לפני יצר זה?', הנסיונות הופכים תכופים והוא חש כמהלך בענן וערפל (לקו"מ סי' קט"ו).

וכך אמר לו הקב"ה למשה רבינו: "החזר להם תשובה". הוא אינו מסלק את המניעות, אלא מעמיד את האדם במלחמה, הלחם בעצות אשר קנית, התחזק בהתחזקות הרבה אשר בספרים הק', אלא שלעומת משה רבינו, ששמע מפי הגבורה את ה"החזר להם תשובה", הרי שהאדם הפשוט – אנחנו! – אינו רואה את השי"ת המסייעו במלחמה (כמובן שזה אינו אלא למראית העין כאשר אמרו חז"ל 'ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו'). בכוחות לא לו עליו לעמוד על עמדו בעקשנות, עד אשר יזכה לעלות יותר ויותר בהר ה'.