רבי נתן – ממשיך האור

בשנת תקצ"ה הגיע רבי שמעון התלמיד הראשון של רבינו, מארץ ישראל לעיר ברסלב, לקראת חג השבועות הנקרא אצל אנ"ש "שבועות הגדול" (מפני שהתאסף ציבור גדול בצלו של רבי נתן) והיתה שם התעוררות והתעלות גדולה מדברי רבי נתן.

פנה ר' שמעון לר' יצחק חתן המגיד ואמר לו: "אני הרי מבין ב'גוטער איד' ["יהודי טוב" כלומר "רבי"] כי עזבתי את כל מפורסמי הדור והתקרבתי לרבינו כשעוד היה בחור צעיר, בגיל שלש עשרה, לכן אני אומר לך שר' נתן הוא מנהיג הדור. חשבתי שהוא תלמיד של רבינו; כעת אני רואה שהוא הרבי בעצמו".

כל מעלתו של רבי נתן על שאר התלמידים, שהוא ראה מיד בתחילת התקרבותו שענינו של רבינו ממשיך מדור לדור. כשרבינו הזהיר על קימת חצות, הרי גם עכשיו הוא מזהיר אותנו על קימת חצות, שלא נפסיד את העת רצון!

צריך לדעת שהרבי פה איתנו, לא שהיה פעם, לפני יותר ממאה שנה רבי, אלא הרבי כאן! איתנו! והרבי מדבר איתנו.

לרבי משה ברסלבר היה מנהג ללכת בכל יום לרבי אברהם בערניו, והיו מדברים מגדולת רבינו הקדוש. פעם אחת בא רבי משה לר' אברהם בערניו ולא היה בביתו. רצה ללכת. היה שם רבי בער מתלמידי רבינו, ראה שר' משה עומד לצאת, אמר לו: "דבר איתי". השיב לו: "אתם הרי שמעתם את רבינו בעצמו; מה אני אדבר איתכם?" ענה לו רבי בער: "אתם יודעים מרבינו דרך רבי נתן, יותר ממני".

אם כן מה זה להכיר את רבינו? להכיר את רבינו זה לקיים את העצות של רבינו, ללכת עם העצות. רבינו לא רוצה שנהיה זקנים! רבינו שנא זקן! לקיים את העצות של רבינו בהתחדשות.

איך אפשר לוותר על התבודדות?! יום בלי התבודדות הוא יום שאינו מאיר. רבינו שמרחם עלינו, מתחנן אלינו: קיימו את העצות! השארתי לכם תלמיד כזה שחיבר תפלות כאלו, תפלות נשגבות.

פעם שאלו את רבי נתן, האם נכון הדבר שאמרת שיתנו דין וחשבון על כל יום שאין אומרים 'ליקוטי תפלות'? ענה ואמר: "דין וחשבון יתן כל אחד על מה שצריך ליתן, אולם כל אחד יראה בעצמו שאילו היה אומר את אלו התפלות היה נותן פחות דין וחשבון".

ראינו אנשים שיצאו מכל הרע שלהם רק בזכות העצות של רבינו. חיים הקצב של העיר קיבליטש, שהיה מכונה בשם "חיים שיש בו", היה גיבור גדול והכל פחדו ממנו, כי בהכאה אחת היה הורג. שלחו אותו שילך לסעודה השלישית של רבי פנחס קיבליטשער ו"יטפל" בו. כשהגיע וראה שם את הנועם העליון, התקרב ליהדות ולברסלב.

סיפר רבי משה טשנסטחובר (גיסו של רלוי"צ) שפעם לן בביתו של ר' חיים קצב, וכשהגיעה עת חצות אמר הלה 'תיקון חצות' ו'ליקוטי תפלות' בבכיות ובלב נשבר. גם אני [-רלוי"צ] ראיתי אותו מתפלל שמונה עשרה בבכיות נוראות, בנהרות של דמעות.

בכח העצות של רבינו, אפשר להינצל מ"עולם הזה", בפרט ע"י האוצרות והמתנות הנפלאות, שהם הליקוטי תפילות, המכתבים (עלים לתרופה) ומעיינות כאלה של חכמה שיש ב'לקוטי הלכות' שעל ידם יכול כל אחד להתקרב לקב"ה.

יש לנו מתנות כאלה, אסור לנו להיות "שליימזלניקס" [='שלומיאלים']; צריך לשמור על המתנות שאיתן אפשר לחיות חיים של גן עדן גם כאן בעולם הזה ולהנצל מהגיהנם.