ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > פורים > מלחמה או תפאורה

מלחמה או תפאורה

י״ח בתמוז תשע״ט

מה רבה אטימות הלב אותה החדיר בנו עמלק בעצמו: הוא המציא תחבולה אכזרית שתפתה גדולים וקטנים – להתעסק שעות רבות בקישוטי משלוחי מנות ובתפאורת תחפושות. אנשים נשים וטף מוגיעים את מוחם איך להרשים ולמצוא חן, בשעה ששאלת חיים קריטית מרחפת עלינו… (פורים)

הוא הצטנף בפינת חדר המדרגות. מן הקומה העליונה נשמעו זעקות אימים. זה הוא, אין ספק, זה קולו של השכן ההדור מהקומה שלמעלה…

לא מתאים לו למנהל הנכבד, שמדבר תמיד לפי כל כללי הנימוס, להישמע כך…

שומעים בבירור את שעטת פסיעותיו, לפתע הוא מתגלה בפתח ביתו כל 'הדרתו'; הוא רץ כאשר שערו פרוע, בגדיו מרושלים, רגלו הימנית תחובה במקצת בנעל בית שמאלית, ואילו השנייה יחפה לגמרי…

לבו של השכן מלמטה מפרפר: מה קרה לשכן המכובד, אולי השתבש אצלו משהו במוח?

פתאום מתבהרת התמונה – – – על זרועו מוטל שמוט ילד מדמם – –– נראה שהוא מחוסר הכרה – – –

***

הקפידה על כל כללי הלבוש וההידור נדחקים הצידה כאשר מדובר בשאלת חיים! זה מובן, זה פשוט, מי שנוהג אחרת הינו חסר-לב או חסר-דעה. מי שמוצא לעצמו זמן להתייפות או למצוא חן בזמן שכזה – נסתרה בינתו; הוא אינו מבין את חומרת המצב.

***

"בערב פורים", סיפר פעם רבי נתן, "צעקתי אל השם: 'הצילני מקליפת המן עמלק' – כאילו המן-עמלק עומד עלי עם גרזן" (אבניה ברזל נב-יג) – – –

זו לא היתה סתם תחושה, רבי נתן הבין את המצב לאשורו; הוא ידע שיש לו עסק עם ראש הצוררים ואויבו המר ביותר של האדם, וכפי שהוא עצמו כותב (בליקוטי הלכות, תפילין ז-ז):

"זוהי מלחמת עמלק שבכל דור. עמלק הוא זוהמת הנחש שכלול מכל הרעות, כלל כל הגלויות, והוא מעולם 'רצועה מרדות לישראל', כי בכל דור ודור הוא אורב על הכלל ועל הפרט, כל יום; כי הוא השטן – הוא המסית ויצר הרע – הוא מלאך המות".

וכך משתפך רבי נתן גם בתפילותיו הטהורות (ליקוטי תפילות ח"ב לז): "עתה כל חיותנו ותקוותנו לצאת מגלותנו בגוף ונפש, הוא רק על ידי תוקף הנס הזה של פורים"!

המלחמה האמורה, אם כן, אינה עניין של מה בכך; זוהי שאלת חיים ממש, לא רק החיים הרוחניים שלנו, אלא גם החיים החומריים שלנו, זאת מכיוון ש"אין מיתה בלא חטא; ואין יסורים בלא עוון" (שבת נה ע"א).

בימי הפורים עומדת שאלת פקוח נפש גורלית ומנסרת בחלל: מי ינצח במערכה הנוראה שבה תלויים חיינו וחיי בני ביתנו וחיי הכלל כולו!!!

חכמינו הקדושים ציידו אותנו בכלי נשק מובחרים ביותר, אלו הם מצוות היום: ריבוי השמחה, התפילות מעומק הלב, וכמובן קריאת המגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים.

אך מה רבה אטימות הלב אותה החדיר בנו עמלק בעצמו: הוא המציא תחבולה אכזרית שתפתה גדולים וקטנים – להתעסק שעות רבות בקישוטי משלוחי מנות ובתפאורת תחפושות. אנשים נשים וטף מוגיעים את מוחם איך להרשים ולמצוא חן…

זאת בשעה ששאלת חיים קריטית מרחפת עלינו.

רוח השטות הזו עוברת כל גבול. מי שמוח לו בקודקודו, היה צריך להשליך ביום קדוש זה כל עיסוק אחר ולהתרכז אך ורק בדרכי ההצלה מהאויב הנוראי עמלק, ובודאי בודאי שלא להתעסק עם התחנחנות חיצונית חולפת.

ימים אלו מסוגלים ביותר לתפילה. שערי רחמים פתוחים. "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". החודש כולו מסוגל לניסים ולישועות. לא לחינם יצא מרדכי בימים ההם לרחובה של עיר וזעק זעקה גדולה ומרה, בכך ביקש ללמדנו לדורות, שזוהי העצה הטובה ביותר נגד עמלק: לצעוק אל השם בחוזקה.

חז"ל מספרים לנו גם, שתפילתם וזעקתם של הילדים בימים ההן, היא שקרעה את גזר הדין, "עד שעלתה שוועתם למרום ושמע הקב"ה קול בכייתם" (אסתר רבה ט-ד).

גם תפילתן של הנשים הכריעה את הכף לטובה; אסתר המלכה היא שעמדה ובכתה והתחננה בתפילותיה הזכות, ועוררה את כל ישראל לתפילה (ראה ליקוטי הלכות, נחלות ד-טז) – ובכך הביאה להצלה המופלאה.

הדברים מלמדים אותנו גם כיום על האחריות הכבדה המונחת על אנשים נשים וטף בימי הפורים. הבה נזכור את גודלה של שעה זו. בל נשכח את כוחנו האמיתי.

אם נשליך את ההשתעבדות לחן החיצוני, ונרצה לזכות בחיים אמיתיים – יכול נוכל בעזרת השם. עלינו רק לאחוז בכלי הקרב בלי להרפות. לרצות ולהתגעגע, לכסוף להתפלל, לשמוח ולרקוד. לא להסיח את הדעת ולא להיחלש, כי אז מובטחים אנו שכמו היהודים בימים ההם נראה גם אנו נפלאות.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support