ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > אומן ראש השנה > מי מפחד מדרך ארוכה?

מי מפחד מדרך ארוכה?

כ״א בסיון תשע״ט

קל מאד ליטול מן ההפקר ערכים מקודשים ונפלאים שמדברים ישירות ללב ללא צורך בשום נימוק וביסוס כמו "אשה ילדים" ו"ארץ ישראל" ולעשות אתם שימוש ציני בכדי לנסות לדחוק בעזרתם לפינה את כל הערכים המקודשים והנפלאים לא פחות שמקופלים במילים הפחות מובנים מאליהם "אומן, ראש השנה!".

הגיע הזמן לשים אחת ולתמיד קץ לחגיגת הדמגוגיה שמופרחת לקראת ראש כל שנה חדשה לאווירה של ארץ ישראל ומבקשת ליצור בכוח סופת הוריקן בכוסית לחיים.

טענה רצינית מתייחסת במלוא ההגינות למכלול הערכים הנידונים, בוחנת כל אחד ואחד מהם בצורה עמוקה ויסודית, ורק לאחר עיון נוקב ושקלול כל הערכים אלו מול אלו הריהי חורצת את משפטה.

אך כאשר הדמגוגיה אצה-רצה לקשט ערך מסויים על פני כל שאר הערכים היא לא טוענת ולא בוחנת ולא מעמיקה ולא מעיינת ולא משקללת, היא פשוט לוקחת מילה מפוצצת שעושה רושם מיידי על מוחם של שומעים תמימים, חוזרת עליה שוב ושוב כשהיא מתעלמת בזדון מכל מה שעומד מאחורי הערך אותו היא מבקשת לפסול על הסף, ובכך דומה עליה כאילו פתרה את הסבך ובא לציון גואל.

"האם זה מוסרי לפגוע בילדים חפים מפשע?" – טענה זו יכולה להיות רצינית מאד בנסיבות מתאימות ודמגוגיה שטותית ומטורפת עד מוות כאשר ילדי-חמד אלו משמשים מטריית הגנה לטרוריסטים חסרי מצפון שמטיחים מבול של טילים קטלניים מכיתת גן בבית ספר לשאהידים.

מה עשתה הדמגוגיה במקרה זה? התעלמה מהערך של חיי אדם, התעלמה מהערך של בטחון, התעלמה מכל תבונה אסטרטגית, ומיקדה את כל הפוקוס כולו אל ערך שנמכר טוב ומהר: עיניים גדולות של ילד קטן.

"האם מותר לחלל שבת כדי לספק איזשהו יצר"? – טענה כבדת משקל כשמדובר ביצר של צליית סטייק על האש ודמגוגיה במיטבה כאשר מדובר בסיפוק "יצר" ההישרדות או "יצר" החמלה על אדם בסיכון, כי אז זה בדיוק המקרה של "פיקוח נפש דוחה שבת" ומי שלא יספק "יצר" זה לא יהיה שומר שבת אלא רוצח.

"האם מותר לעזוב את ארץ ישראל כדי לשבת בבתי קפה בסוריה?" – אפילו לא בדיעבד כאשר המטרה היא בילוי ולכתחילה שבלכתחילה כאשר המטרה היא למשל ריגול.

ראייה מעמיקה בבקשה!

במה הדברים אמורים?

קל מאד ליטול מן ההפקר ערכים מקודשים ונפלאים שמדברים ישירות ללב ללא צורך בשום נימוק וביסוס כמו "אשה ילדים" ו"ארץ ישראל" ולעשות אתם שימוש ציני בכדי לנסות לדחוק בעזרתם לפינה את כל הערכים המקודשים והנפלאים לא פחות שמקופלים במילים הפחות מובנים מאליהם "אומן, ראש השנה!".

לא כאן המקום להאריך ולהרחיב ולהעמיק בכל אותם תורות וביאורים ובנייני המחשבה אדירי המימדים שכתבי הקבלה והחסידות בכלל וכתבי ברסלב במיוחד מלאים וגדושים בהם, אך גם מי שרק הציץ למחצה לשליש ולרביע מכיר ויודע כי עבור כל מי שאמונת החכמים שלו מכוונת אותו לרבי נחמן מברסלב הרי ש"אומן ראש השנה" הוא לא עוד איזשהו המנון עליז וסוחף אלא שהוא ערך שטעון בעוצמה האדירה ביותר של נטילת חלק פעיל בתיקוניו הנוראים והנפלאים של צדיק נשגב מיחידי הדורות העוסק בתיקון כל הבריאה כולה מראשית ועד אחרית על ידי התקבצות נשמות ישראל אליו בראש השנה.

רבי נחמן הוא זה שהכריז והוא זה שביאר בתורות עמוקות מיני ים כי:

"הראש השנה שלי עולה על הכל, איש בל ייעדר!".

"כל הענין שלי הוא רק ראש השנה!".

"הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה!".

"לא מבעיא אתם כולכם בוודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי!".

"…ואמר בקול חזק מעומק הלב: מה אומר לכם? אין דבר גדול מזה! היינו מלהיות אצלו על ראש השנה!".

"…ומכלל דבריו הקדושים שדיבר אז עמנו למדנו עוד הפעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה, כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן, מריבוי דבריו הקדושים בזה ומתנועותיו הנוראות הבנו עוצם החיוב יותר ויותר שאי אפשר לבאר זאת בכתב.

וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומן על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו ושאין דבר גדול מזה!".

"ואמר שיכולים אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף על פי כן בראש השנה יכולים אפילו הם לקבל תיקון. כי אמר שהוא עושה בראש השנה עניינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות!" (חיי מוהר"ן ת"ג-ת"ו).

מה פשרם של כל אותם "עניינים ותיקונים"? למה דווקא הוא? למה דווקא בחוץ לארץ? ומה הקשר שלנו לכל זה?

פענוח צפונות אלו הריהי תורה שלימה שוודאי לא ניתן להציע אותה כאן על רגל אחת. רק על קצה קצהו של המזלג נזכיר כי הדברים נעוצים בסוד נשמתו של משה המופיעה על פני הדורות לגלות רזי תורה חדשים ולהחיות את כל הכלים הנשברים; בסוד עלייתו של בחיר הצדיקים לנקודה העליונה ביותר המשיקה את אורו של האין סוף לכלל הבריאה בבחינת "ראש השנה" הלא היא ראשית ותחילת כל הקומה; בסוד ירידתו של הצדיק הגמור ללועה האפל של הסטרא אחרא המגולמת בעפרה של חוץ לארץ בכדי לגרום לה "להקיא" את כל הניצוצות האצורים בקרבה ולכונן בכך את ממלכת הקדושה ביתר שאת ויתר עוז מבתחילה; בסוד קבורתו של משה בחוץ לארץ "דהא אנת תועלת גדול לישראל בקבורתך, דאי לא הווית קבור לבר מארעא קדישא, לא הוו ישראל נפקין מגלותא! ובגינך אתמר: והוא מחולל מפשעינו, אתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל, בקבורה דילך, והאי איהו: ובחבורתו נרפא לנו, בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא נרפא לנו" (זוהר כי תצא דף ר"פ, וראה פרפראות לחכמה על ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה רט"ו וח"ב תורה ח' מפי ספרים ומפי סופרים בארוכה); בסוד האתערותא דלתתא הנדרשת מכל שוחרי התיקון בכדי להשלים את תיקוניו של הצדיק באתערותא דיליה מלעילא וכו' וכו'; ואין ספק כי כל נגיעה בסוגיות אלו מעוררת על-אתר גלים וגלי גלים של עיונים והעמקות שהנסיון לדחוס אותם לתוככי המסגרת המצומצמת שלפנינו הריהי יומרה הדומה להכנסת פיל בחור של מחט, אך כאשר מישהו כן ליבן את עומק עומקם של הדברים ביסודיות וכן מאמין בהם בכל לב – הרי עבורו לא רק שאין הדבר עומד בשום סתירה כלשהי לערכים כמו "אשה וילדים" ו"ארץ ישראל", אלא אדרבה ואדרבה: ערך זה הוא הוא המשלים הכי מתבקש והכי נחוץ של כל אותם ערכים!

אם כל אחד מאותם רבבות המתקבצים אומנה, שביניהם מספרים עצומים של רבנים ודיינים אנשי הלכה ואנשי מחשבה מכל גווני הקשת הציבורית ומכל הזרמים, החוגים והרמות בישראל, מאמין אמונת-אומן ש"כל נסיעה ונסיעה של כל אחד ואחד לאומן ראש השנה יהיה לה חלק בקץ הגאולה" (כוכבי אור), לא רק בגלל תהליכים סמויים ונעלמים הנפעלים ברום רומם של עולמים אלא גם בגלל התעוררות התשובה העילאית מעומקא דליבא והחיבור העמוק ביותר לקודשא בריך הוא והקדושה והשמחה והאהבה לעם ישראל ולתורת ישראל ולארץ ישראל שהוא מקבל שם יותר מבכל מקום וזמן אחר – הרי שבנסיעתו הנלהבת לאומן הוא מבצע יותר מכל אחד אחר את שיא מבוקשם של אשתו וילדיו היקרים ואת כל אשר ארץ ישראל משתוקקת אליו בכל לבבה ונפשה ומאודה בכל שלב ושלב משלבי צמיחת גאולתה.

שהרי כמובן:

אם מישהו לא מאמין בתורה מסיני ובחז"ל ובשליחי ההשגחה העליונה אשר בכל דור ודור – אז גם אותה פינה מזרח-תיכונית קסומה ונידחת שחוג מאמינים נחמד קורא לה "ארץ ישראל" וגם עוד הרבה הרבה ערכים אחרים ממש לא אומרים לו שום דבר מיוחד.

ואם הוא כן מאמין, בתורה, בחז"ל, ובגדולי צדיקי הדורות – אז מבעד למשקפי האמונה היהודיות הללו מתגלה בכל יפעתו והדרו גם הנוף המופלא והנשגב הזה שקוראים לו רבי נחמן מברסלב כשאותם משקפיים עצמם גם מעניקים לו לאותו נוף את כל העוצמה והתוקף שהיהדות מעניקה לכל ערך חשוב אחר במסגרת הערכים המקודשים שלה שתמיד רק משלימים זה את זה.

וממילא: אם המנוע והדלק והכנפיים והרוח לנסיעתו של חסיד ברסלב אומנה היא אכן האמונה הטהורה כי בזאת הריהו סולל דרך ל"קץ הגאולה" יותר מבכל מעשה אחר – אז אין ספק כי דווקא מעשה זה אכן תורם את התרומה הגדולה ביותר גם ל"אשה ילדים" וגם ל"ארץ ישראל" ואילו הוויתור על מעשה זה הוא הוא העוול הגדול ביותר גם ל"אשה ילדים" ועל אחת כמה וכמה ל"ארץ ישראל".

למה הדבר דומה?

נניח שמבדק סטטיסטי אמין היה מוודא מעל כל ספק כי אילו היינו מוציאים לחו"ל משלחות שיערכו מפגשים פנים אל פנים עם יהודי התפוצות וישכנעו אותם לעלות ארצה – מובטחת הצלחה של מאה אחוז שתביא למצב של הכפלת כמות מיישבי ארץ הקודש פי כמה וכמה ואם אכן יתמידו מפגשים אלו הרי שתוך זמן קצר לא יישאר יהודי אחד עלי אדמת חוץ לארץ! האם יש שפוי אחד שהיה זועק חמס על השליחים הנלהבים הטסים ברננה לארבע כנפות חוץ לארץ: "איך מלאכם לבכם לבטל את מצוות יישוב הארץ"?

ומה עם טייסי אל-על ושליחי הסוכנות ש"חוטאים" השכם והערב בעזיבת ארץ הקודש בכדי להביא שלום עלינו ולהעלות על מטוסיהם עולים מקצווי תבל נידחים שכאלו הנחשבים לכל הדעות כחוץ לארץ מדאורייתא?

ומה עם אינספור סוגי הפעילויות לטובת שלומה ובטחונה וכלכלתה של הארץ הנעשות בכל עת ובכל שעה על ידי פעילים לאין מספר הפרושים בכל רחבי העולם?

ולעניינינו:

האם יש לנו דרך אחרת להביא ארצה את מיליוני אחינו כל בית ישראל אשר בניו יורק, בפריז, בלונדון, בשווייץ, באוסטרליה, בברזיל ובכל חור נידח אחר על הגלובוס – מלבד "קץ הגאולה"?

האם יש משהו שיכול לעצור עצירה ניכרת את גרף הירידה של טובי בנינו מתל אביב ללוס אנג'לס – מלבד "קץ הגאולה"?

האם יש משהו שיכול לעצור את ההתנתקות האווילית מכל אותם חבלי ארץ שכבר נמצאים בידינו – מלבד "קץ הגאולה"?

האם יש משהו שיכול לקשר את העם לארץ ואת שניהם לאלוקים חיים בקשר שלא יינתק לעולם – מלבד "קץ הגאולה"?

האם יש משהו שיכול להקיץ לתחייה מחודשת את עומק נקודת הלב הקדוש והרדום שלנו ובכך לזכותינו לנחול נחלת עולמים את ארץ קודשינו ללא כל מקטרג ומסטין לא בשמים ממעל ולא על הארץ מתחת – מלבד "קץ הגאולה"?

אז אם מישהו מאמין ונוסע אומנה מתוך אמונה שלימה שנסיעתו זו מקרבת יותר מכל דבר אחר את אותו "קץ הגאולה" – האם יש מישהו שפועל למען הערך של "ארץ ישראל" ולמען כל בני ובנות ישראל כולל אשתו וילדיו היקרים יותר ממנו?

מה אכן אומרת ההלכה?

עיקרון פשוט זה האומר שערכי היהדות תומכים תמיד האחד ברעהו ולעולם אינם סותרים חלילה זה לזה – הוא אכן זה העומד ביסוד ההלכה הפותחת פתח רחב כפתחו של אולם לכל מי שחשקה נפשו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ בכדי ללמוד תורה או לישא אשה או בכדי לקיים כל מצווה אחרת שלדעתו יוכל לקיים אותה שם ביתר הידור מכאן, ואף בכדי להשתטח על קברם של הקדושים אשר בחוצה לארץ הרי נמנו וגמרו גדולי הפוסקים בשפה ברורה כי "אם יושב בארץ ישראל ואיוותה נפשו להשתטח על קברי צדיקים בחוץ לארץ שרי לילך אדעתא לחזור" (ברכי יוסף סי' תקס"ח אות י"א, ובשערי תשובה סי' תקס"ח ס"ק כ'), ובלשון נחרצת יותר:"מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ על קברי צדיקים מצד שהיא מצווה רבה!" (שדי חמד מערכת ארץ ישראל אות א' משו"ת פרי הארץ, שדה הארץ, בתי כהונה ועוד), וגם הרב קוק זצ"ל בהערתו על המינוח "מצווה" המוזכר בפיסקה זו מציע כי "אולי יש לומר שעל קברי אבותיו ורבותיו מתוך דקריבא דעתייהו יותר לגביה, א"כ ירבו יותר בתפילה, נמצא שיש בזה מצווה יותר גדולה!"(משפט כהן אות קמ"ז, ואף לגבי המשך דבריו שם אודות מעלת קברי הצדיקים בא"י מאלו אשר בחו"ל, פשוט דיש הבדל שמים וארץ בין צדיקים סתם לבין בחיר צדיקייא מיחידי הדורות אשר רם ונישא וגבה מאד למעלה למעלה וכו', וכמו"כ פשוט דאין להשוות כלל וכלל בין צדיקים שלא עשו שום ענין מיוחד מהעלייה על קברם לבין צדיק שהפליג בדבר לאין שיעור ואכמ"ל).

"והנה לא מבעיא לדעת השאילתות שהובא בתוס' ע"ז דף י"ג דהא דכתב שם דמותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ ללמוד תורה ולישא אשה דלאו דווקא הני וכל שכן שאר מצוות שהם חשובות, אלא אפילו למאן דסבירי ליה דדווקא ללימוד תורה מותר לצאת שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה, ודאי להשתטח על קברי צדיקים ובפרט הצדיק הדור השייך לדור הזה הוי בגדר לימוד תורה כיוון דמבואר בדברי חז"ל דעיקר לימוד התורה הוא ללמוד ולקיים וכיוון ששם על קבר הצדיק זוכין לתשובה שלימה והצדיק עוסק בתיקונו ומעלהו וא"כ בוודאי הוי בגדר לימוד התורה. והנה אפילו אם יש כמה קברי צדיקים בארץ ישראל זכותם יגן עלינו מכל מקום מבואר ברמב"ם דגם במוצא בארץ ישראל ללמוד תורה מותר לצאת לחוץ לארץ כדי ללמוד תורה, וא"כ גם לענין השתטחות על קברי צדיקים לא ראי זה כראי זה וכל צדיק יש לו אורו הגנוז איתו אשר באורו הגדול יכול להאיר אור נפלא על המשתטחים על קברו, ובפרט על ציון רבינו הקדוש אשר הצדיק הקדוש והנורא הזה פקד על קברו והבטיח מה שהבטיח ובפרט כשבאים אליו בראש השנה שאמר שאין דבר גדול מזה וכו' בוודאי זכיה גדולה ונוראה היא אשרי הזוכה לזה!" (ספר משך הנחל להרה"ח ר' שמואל צ'צ'יק ז"ל מגדולי חסידי ברסלב בדור העבר).

ומה אכן נהגו החסידים?

ואכן: בהירות ערכית זו היא שהאירה את נתיב הזרם המרכזי של כל גדולי חסידי ברסלב מדור תלמידיו של רבי נחמן ועד לדורינו שכפי שנראה מיד עשה תמיד כל מאמץ ולא פעם שם את נפשו בכפו ממש בכדי לעלות מארץ ישראל אומנה לראש השנה.

כפי שכל אחד מאתנו יודע: קשה למצוא מבין כל גדולי ישראל עוד אחד שכל כך מסר את נפשו לפקוד את ארץ ישראל בפועל ממש וכל כך העלה אותה על נס כ"כלליות הקדושה של כל הקדושות" (ליקוטי מוהר"ן תורה רל"ד) כמו רבי נחמן מברסלב.

"כי שם חיינו, שם קדושתינו, שם ביתינו, שם ארצינו, שם אדמתינו, שם חלקינו, שם גורלינו, ובחוץ לארץ אנחנו גרים כאורח נטה ללון המתגולל בחוצות ובשווקים וברחובות כי אין זה אדמתינו וחלקינו כלל, ועל כן נקראת חוץ-לארץ, "חוץ" דייקא, כי בחוץ אנו עומדים, בחוץ ממש, ואין איש מאסף אותנו הביתה עד אשר נבוא אל אדמת הקודש" (ימי מוהרנ"ת חלק ב' אות א'), "ואם היה האדם מאמין בקדושת ארץ  ישראל חלק מאלף כמו שהיא באמת בוודאי היה כל אדם רץ לארץ ישראל בכל כוחו ולא היה שום מונע שימנעהו והיה לווה ומוכר כל אשר לו על הוצאות והיה פורח לשם בזריזות ובבהלה גדולה; מכל שכן וכל שכן אם היה האדם משים אל לבו שבח ארץ ישראל שכל התורה כולה מראשה לסופה מלאה משבח ארץ ישראל, וכל הסיפורים מה שהתורה מספרת מבריאת העולם ולידת האבות וסיבותיהם וגלגוליהם הכל הוא לעשות דרך כבושה לארץ ישראל, וכל יציאת מצרים היה כדי לזכות לבוא לארץ ישראל וכו' וכו', שמכל זה יכולין לראות ולהבין מרחוק עוצם שבח מעלת ארץ ישראל שה' יתברך מבטיח כל כך עליה, ובפרט בשאר ספרים בגמרא ובמדרשים ושאר ספרים שמבואר בכולם מגודל שבח ארץ ישראל ומעלת הזוכה לישב בה ואפילו לילך בה ארבע אמות, ובפרט בדברי רבינו ז"ל שמבאר בכמה תורות מגודל קדושת ארץ ישראל ושכל קדושת איש הישראלי תלויה בארץ ישראל, פוק עיין ותשכח…" (ליקוטי הלכות ברכת הפרות הלכה ד').

אך למרות כל זאת, וכפי האמור לעיל: דווקא בגלל כל זאת, ידעו כל אותם חסידים שהפקירו את כל חייהם והותירו את כל קניינם מאחור בכדי לעלות ולבוא ולהתיישב בארץ הקודש ושאהבתם לאותה ארץ ולקברי צדיקיה ומקומות קדושותיה הריהי מן המפורסמות מאז ועד ימינו אנו – כי אם אכן חפצים הם באמת ובתמים לעורר את קדושתה האינסופית וגאולתה השלימה והמוחלטת של הארץ הרי עליהם להתחבר מידי שנה ושנה מחדש לאותו ערך עליון "העולה על הכל" והמזרים את העוצמה האדירה ביותר לכל.

נפתח ברשימה חלקית של המפורסמים מבין גדולי תלמידיו וממשיכי דרכו של רבי נתן מברסלב:

הגה"ח רבי אפרים בנו של רבי נפתלי מבחירי תלמידיו של רבי נחמן מברסלב (אחד משני העדים להבטחה אודות אמירת התיקון הכללי באומן, ומי שרבי נחמן התבטא כלפיו: "ממני יודעים מעט נתן ונפתלי…"), מחבר הספרים "ליקוטי אבן" ו"תפילות הבוקר" – עלה לארץ בשנת תרל"ד והתיישב בירושלים ומשם היה נוסע מידי שנה בשנה לאומן לקראת ראש השנה. מעיד על כך הגה"ח רבי אברהם שטערינהארץ (נינו של רבי נתן מברסלב) במכתביו שנדפסו בספר "נעימות נצח" מכתב ה', וזה לשונו: "רבי אפרים בן רבי נפתלי שלעת זקנותו היה דר בארץ ישראל בירושלים עיה"ק תובב"א היה תמיד נוסע משם על ראש השנה לאומן, אך פעם אחת היה סיבה מאת השי"ת שנשאר על ראש השנה בירושלים מחמת שלא היה באפשרות בשום אופן לנסוע וצווח על זה כל כך וכאב לבו כל כך עד שכמעט יצא מחיותו מחמת שברון לבו!".

הגה"ח רבי נחמן מטולטשין תלמידו המובהק של רבי נתן מברסלב ואביו של רבי אברהם בעל ביאור הליקוטים, כותב לרעיו ותלמידיו אשר עלו להתיישב בארץ הקודש את המילים הברורות הבאות: "אשריכם אשר אתם יושבים בצל ארעא קדישא ומסתמא משתוקקים ומתגעגעים להתאבק בעפר ציון הקדוש והנורא אשר חפר ומצא שורש קדושת ארץ ישראל כמבואר בספריו הקדושים והנעימים, ואשרינו שאנחנו זוכים להתאבק בפה בעפר ציון הקדוש והנורא אשר חפר ומצא שורש קדושת ארץ ישראל ומשתוקקים ומתגעגעים להתאבק בעפר אדמת קודש ארץ הקודש…" (עלים לתרופה, מכתבי רנ"ט מכתב ה').

הגה"ח רבי יצחק בנו של רבי נתן מברסלב (מי שרובם ככולם של מכתבי רבי נתן שלוקטו לספר "עלים לתרופה" נשלחו אליו), מספר באחד ממכתביו שהודפסו כנספח לספר מכתבי אביו הגדול (מכתבי הר"י מכתב ט"ו) על הגה"ח רבי נחמן גולדשטיין רבה ואב בית דינה של טשהערין(מבחירי תלמידיו של רבי נתן מברסלב ומחבר עשרות ספרים שביניהם הספר "זמרת הארץ" בו הוא מראה כיצד סובבים כל תורותיו של רבי נחמן על סודה של ארץ ישראל) שעורר את אחד מתלמידיו של רבי נתן שישב אז בצפת על גדולת ההתקבצות בראש השנה באומן עד אשר "אזר כגיבור חלציו ושם נפשו בכפו לבוא לאומן לזכות להיות נמנה בין הקיבוץ שלנו המתאספים לשם על ראש השנה הקדוש להסתופף בצל כבוד הנחל נובע מקור חכמה זצוק"ל זיע"א השוכן שם".

הגה"ח רבי נתן ב"ר ליבלי, מבחירי תלמידיו של רבי נתן מברסלב ומחבר "קונטרס הצירופים" שעלה לארץ בשנת תרל"ה והתיישב בצפת ובטבריה נסע כמה וכמה פעמים לאומן ראש השנה יחד עם רבים מרעיו ותלמידיו כפי שהדברים מתועדים באריכות בעשרות ממכתביו שלוקטו בספר "נתיב צדיק". באחד מן המכתבים (מכתב פ"ב) הוא כותב לחסידים שהוכרחו להשאר בארץ: "ברוך ה' היה לנו ראש השנה טוב מאד וברוך ה' היה קיבוץ גדול וכו' וקשרתי אתכם בתוך הקיבוץ הקדוש כי יודע אני רצונכם גם כן להיות שם וכו', ואי"ה מעתה תבקשו להיות על ראש השנה, גם אני מבקש מהשי"ת מצום גדליה להיות על ראש השנה הבא כי זה עיקר תקוותינו וחיותינו לנצח!".

בדור שלאחר אותו דור דעה מזדקרת לתפארה דמותו של הגה"ח רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין (מחבר היצירה הגאונית "ביאור הליקוטים" ו"כוכבי אור" ומי שמקובל בקרב כלל חסידי ברסלב כסמכות ממדריגה ראשונה שעל פיו יישק כל דבר) אשר עלה ארצה בשנת תרנ"ד והתיישב בירושלים כאשר הוא מוסר את נפשו מידי שנה בשנה לנסוע אומנה וזאת במשך עשרים שנה רצופות חוק ולא יעבור! (כאשר הרב קוק זצ"ל התיישב ביפו היה רבי אברהם מתארח בביתו מידי שנה בשנה בדרכו לנמל יפו ובחזרתו משם והיו השניים משתעשעים ארוכות בסודות התורה והגאולה).

אך רבי אברהם לא הסתפק רק בדוגמה אישית שבתוקף ההשפעתי של "מעשה רב" החוזר על עצמו עשרים פעם(!) יש בו די והותר בכדי להוות הכרעה מוחצת עבור כל מי שמחפש את דעת תורתו בנוגע לענין זה – אלא שעוד הוסיף וחרט בעט ברזל ופרסם קבל עם ועדה בצורה ברורה ונחרצת שאינה משתמעת לשתי פנים כי "אף על פי שישיבת ארץ ישראל גדולה מעלתה מאד אבל כבר אמר אדמו"ר ז"ל על הראש השנה שלו שאין דבר גדול מזה וגם כל קדושת ארץ ישראל נמשך ממנו כמבואר בתורותיו הקדושות! וגם מובן ומבואר בדברי אדמו"ר שכשניתוסף רק נפש אחת להקיבוץ שלו בראש השנה נתרבין הבתים של הקדושה אלף אלפים וריבי רבבות פעמים עד אין שיעור, ועיין בליקוטי הלכות שאין ערך להעבודה שיעבוד האדם בפני עצמו אפילו כל היום נגד נקודה אחת שעושה כשמצטרף וכו', ומכל שכן שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וכל אשר גדלה ושגבה רוממותו והתעלותו של אדמו"ר כן גדלו ושגבו גם התיקונים אשר יעשה בימי ראש השנה הקדושים!" (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן את א'), "ובנידון דידן ובאלה הימים שכבר זכינו לשמוע קול הקורא במדבר פנו דרך ה' כל גיא יינשא וכל הר וגבעה ישפלו ובמים עזים נתן לנו השי"ת נתיבה בנפלאות שלא היו מעולם והדרך כבוש ותמידי וכו' – יש ביכולת לנסוע ולבוא ברצוא ושוב גם מארץ עיר אלוקינו לאומן לימי ראש השנה הקדושים!" (ביאור הליקוטים על תורה קנ"ה).

(ולענין שיחות אחרות שנקשרו במהלך השנים לשמו הלא "ידוע לכל בר בי רב שאין סומכין על שמועות בעל פה שנשמעו מפי שני ושלישי וכו' במקום שגילה דעתו בפירוש מפי כתבו ונכתב ונחתם בטבעת המלך, על כן כל מה שמספרים כל מיני שיחות ושמועות עליו בענין זה פשוט שאין לסמוך עליהם כלל וכלל ובפרט שהשיחות הללו מלאים סתירות מיניה וביה ובכגון דא אמרו "ניתי ספר ונחזי", והלא מספריו הקדושים מוכח וברור שדעתו לנסוע מארץ ישראל לאומן ללא ספק וכן ממנהגו שנהג כן במשך עשרים שנות מגוריו בארץ הקודש ולא החסיר אף שנה אחת, ואין בכח שמועות בעלמא לסתור דבר ברור מכתביו וממעשהו" (קונטרס "אבן שתיה" פרק ו' אות ט')).

הגה"ק רבי אלתר מטפליק תלמידו הגדול של רבי נחמן מטשהערין וחתנו של רבי נחמן מטולטשין ומלקט הספרים המפורסמים "משיבת נפש" ו"השתפכות הנפש", כותב לגה"ק רבי ישראל מקארדון שגר בארץ ישראל (ספר "שארית ישראל" מכתב ל"ב): "באתי לעוררהו שיתגבר על כל המניעות ויבוא להשתטח על ציון הקדוש והנורא של אדמו"ר זצוק"ל שאין דבר גדול מזה! הלא ידוע לכם מה שאמר מורינו מוהרנ"ת זצוק"ל בעת שדיבר ממה שאמר רביז"ל שיאמר האדם בעולם העליון "עשו עימי מה שתעשו עימי כאן אך בשום אופן איני רוצה להתגלגל" ויועיל לו שלא יתגלגל עוד להיות בסכנה עצומה בזה העולם, ואף על פי כן סיים מוהרנ"ת שבאם היה יודע שכשיתגלגל יזכה גם כן להשתטח על ציון אדמו"ר ז"ל היה מרוצה גם להתגלגל, ומי שיש לו מח בקדקדו כשיעמיק בדיבור הזה יבין מעט גדולת הציון הקדוש ודי למבין, ובפרט כי הסכנה להיות בחו"ל היא קטנה הרבה יותר מסכנת הגלגול וכו'"…

הגה"ק רבי ישראל מקארדון תלמידו הגדול של רבי משה מברסלב מגדולי תלמידיו של רבי נתן מברסלב ורבו של רבי ישראל בער אודסר, עלה לארץ ישראל וזכה להתגורר לסירוגין בארבעת הערים המקודשות ירושלים טבריה צפת ומירון כאשר הוא מוסר את נפשו שנים על גבי שנים לנסוע משם לאומן לקראת ימי ראש השנה. הדברים מתועדים באריכות במכתביו שהודפסו בספר "אמונת אומן" כאשר מבין השורות מבצבצים עידודיו החוזרים ונשנים לחבריו החסידים להצטרף אליו לנסיעותיו אלו. באחד המכתבים שם (מכתב ל"ג) אנחנו מוצאים את רשפי האש שמצאו את ניסוחם במילים הללו: "אי אפשר להעלות על הכתב גודל געגועי ותשוקתי להשתטח במקום חיותינו וקדושתינו הוא מקום קדושת גניזת רבינו הקדוש והנורא בעיר אומן!".

הגה"ק רבי אברהם שטערינהארץ נכדו ונושא שם משפחתו של רבי נתן מברסלב ששימש כרבם של שלושת העיירות אומן טשעהרין וקרימנטשוק, ושגדולי החסידים בדורו כתבו אודותיו ש"אין בכל אנ"ש מי שיודע כמוהו וכו'" (ראה ספר "נחלי אמונה" ועוד), גר בעשרים שנותיו האחרונות בארץ ישראל כשמסך הברזל ירד על אומן ולא היתה שום אפשרות לנסוע מהכא להתם ובמשך כל תקופה ארוכה זו מתפלל היה לפני אמירת היהי רצון שבסיום כל שלושת תפילות השמונה-עשרה מידי יום ביומו שיזכה לנסוע לאומן על ימי ראש השנה ולחזור לארץ הקודש כשאת ביאורה של השתוקקות מופלאה זו ביאר בספרו "אמרות טהורות" שם הוא מוכיח באריכות כיצד כל קדושתה של ארץ הקודש נמשכת דווקא מן הקדושה השוכנת בקבריהם של גדולי הצדיקים יחידי הדורות נושאי נשמת משה הגנוזים כמוהו בחוץ לארץ.

נדלג בזאת על עוד עשרות עשרות מזקני ופארי חסידות ברסלב שספריהם ומכתביהם מלאים ברוח זו ובסגנון זה ונסיים את הרשימה בהצבעה על שני המפורסמים יותר בדורינו מכל אלו הלא הם החסיד הנודע רבי שמואל הורוויץ שסיפור נסיעותיו לאומן מארץ הקודש מתועדים על ידו באריכות מפליגה ביומנו "ימי שמואל" כשכל הכרך השני של יומן זה על עשרות פרקיו מוקדשים כולם לתיאור מסירות הנפש העצומה שליוותה את אותה דרך לא דרך, והחסיד רבי שמואל שפירא שהיה מוכן לשלם כל הון דעלמא בכדי לא לצאת מגבולות ארץ הקודש ובכל זאת שטף את רצפת הכותל בדמעותיו מידי חצות לילה בתפילת "בשערי ציון נעוף כיונים" כשכוונתו על שערי ציונו של רבי נחמן שהיו אז סגורים ומסוגרים ובשנתו האחרונה כשהוא חולה מסוכן ומובל בכסא גלגלים על ידי בניו המסורים זכה סוף סוף לפקוד את אותו ציון קדוש ומקודש לקראת ראש השנה של שנת תשמ"ט, שנת נפילת מסך הברזל שפרצה את השערים לאלפי החסידים ורבבות עמך בית ישראל גדולים עם קטנים זקנים עם נערים העולים ומתכנשים מאז ועד היום בקיבוץ מופלא ההולך וגואה משנה לשנה מעל לכל תרחיש ומעבר לכל הסבר כשכולם חוזרים משם מלאים עד להתפקע באהבה מאין כמוה לכל אחד מעמינו, לכל אות מתורתינו, ולכל רגב ורגב מאדמת ארצינו.

כאשר מגיע זמנה של הרוח…

כמה מגוחך הוא אפוא הנסיון הנואש לדלות מן החורים והסדקים דוגמאות שוליות של יחידי יחידים כאשר רוב רובם של דוגמאות אלו עצמם לקוחים משמועות פורחות שאין להם כל בסיס מהימן ואילו לעומת כל אלו ניצבים עדים כתובים וחתומים מפיהם ומפי כתבם של ענקי הענקים בחסידות שכולם כאחד יחד עלו ובאו מארץ ישראל אומנה לראש השנה ובכך קבעו הלכה חסידית ברורה ומפורשת לדורות בצורה שאינה מותירה מקום לשום ערעור עבור כל מי שהכרזתו של רבי נחמן מוצאת הד בלבו.

מהו אפוא בכל זאת פשר אותם מקרים בודדים של חסידים גדולים ונלהבים שלא עלו מן הארץ אומנה לראש השנה?

ראשית כל: אין בדבר כל ראייה ולו רק בגלל העובדה הפשוטה כי רובם ככולם של חסידים אלו פקדו את ארץ הקודש באחרית ימיהם ואין ספק כי כוחם לא עמד להם לתלאות הדרך הימית והיבשתית בתנאים של אז שהיתה גם כרוכה בהוצאות כספיות מרובות שעבור אביוני הארץ ששיוועו לפת לחם היה הדבר בגדר סכנת נפשות ממש, ובלשון חז"ל: "אין דנין אפשר משאי אפשר".

אך מזווית עמוקה יותר והיא העיקר: בדיוק כפי שרבינא ורב אשי ורבי סעדיה גאון ורבי האי גאון והרי"ף והרא"ש ורבינו גרשום מאור הגולה ורש"י והרשב"ם והרשב"א והריטב"א והמהרש"א והמהרש"ל והמהר"ל מפראג והגאון מווילנא ורבי עקיבא איגר והחתם סופר וכל ריבי רבבות ענקי ישראל אשר בכל דור ודור שאף אחד מהם לא עלה להתיישב בארץ ואין צריך לומר שלא הקים תנועה חוצת יבשות למצוות יישוב הארץ; בדיוק כפי שכל אלו לא פוגעים כהוא-זה בהתעוררות למצווה זו שקיבלה תנופה היסטורית בדורותינו וכל מי שתוקע בשופר ההסברה של מצווה זו יבאר בטוב טעם כי למרות שהמצווה אכן כתובה שחור על גבי לבן בתורה שבכתב ובזו שבעל פה בכל זאת: לכל זמן ועת ובכל אלפיים השנה שקדמו לתקופתינו עדיין לא אכשר דרא ולא הגיעה עת לחננה וממילא אין שום צדק באחיזה המשתמטת בקרנם של הנמנעים במקום הדאייה על כנפי רוחם של המצטרפים – בדיוק כך הם פני הדברים בנוגע להתחדשות העצומה שפוקדת את דורינו להתעורר לקריאתו של מי שרבבות רבבות לבבות בני אל חי מזהות אותו כסולל הדרך האחרון לשלימות גאולתינו.

וממילא: אם היו ימים והרוח עדיין לא נשבה במלוא עוזה טרם בא מועדה ואשר על כן נמצאו זעיר פה זעיר שם אי אלו חסידים שבצוק העיתים וקושי התנאים לא התעוררו לאשר מתעוררים בני דורינו בצורה הכי בהירה ונהירה – הרי שכבר אז חזו החוזים כי עוד ישתנו העיתים ויתחלפו הזמנים "…ועתה יזכו מדור לדור אלפים נפשות ישראל להשתטח על קבורת עצמותיו הקדושים, וזה מה שהבטיח רבינו ז"ל בהבטחה גדולה לכל הבאים על קברו כי גם זה מעיקרי אתחלתא דגאולה!" (כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות ל"ז, הדברים ראו אור בשנת תרע"ג לפני כמעט מאה שנה!), וכאשר בימינו אנו ניצבים רבני כל החוגים המובילים והמשפיעים של חסידות ברסלב בראש הנוהרים אומנה מלבד בודדים בקצה המחנה שלפי כל קנה מידה פסיקתית הרי דעתם דעת יחיד בטילה ומבוטלת ואינה עולה בשם כלל מול דעת הכלל – הרי אין כל ספק כי דעתה המקורית של ברסלב מוכרעת בסוגייה זו ללא כל שקלא וטריא וכל מה שנותר לנו הוא רק לייחל עד כלות כי "אתחלתא" זו תקפיץ אותנו תיכף ומיד ל"סיומא" ועוד השנה "יידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה!".

* * *

אז עם הנצח, שעיניו פקוחות לרווחה אל מכלול ערכי היהדות ועומקם, בהחלט לא מפחד מדרך ארוכה והוא ממש רוקד משמחה כשזו עוברת בין היתר גם באומן…

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support