מישהו מקשיב

ג׳ בסיון תשע״ט

שיחה נאה: עצה שקיבלה אשה מלומדת ביסורים ובדיכאון מאחד מאנ"ש, לומר – כמאמר רביה"ק – תהלים ולפרש כל מזמור על מצבה היא, גרם לה להבין שמצבה אינו כה גרוע… וכי אם דוד המלך יכול היה להתחזק, וודאי אף היא יכולה..

ואלה שמות בני ישראל הבאים וכו', סופי תיבות תהילים
(ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה ע"ג)

אשה בעלת יסורים, שבעת יגון שבנוסף לכך גם סבלה לפרקים מדיכאון והתמוטטויות עצבים, לא ידעה את נפשה מרוב צער, ואף לא ידעה להשית עצות בנפשה איך להתחזק במצבה הקודר. בעצת חברותיה ניגשה אשה זו אל אחד מחשובי אנ"ש, השיחה לפניו את מרת נפשה וביקשה ממנו בתחנונים שיראה, למען השם, לעשות משהו בשבילה או שיתן לה איזה עצה לדבר.

ענה לה אותו אחד כך: לנו ציוה רבינו ז"ל בענין אמירת תהילים, שכל אחד יאמר התהילים על עצמו. פירוש: שבעת אמירת תהלים, צריך כל אחד לפרש כל מזמור בתהילים על עצמו, (עיין ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה קכ"ה). ואם כן עצתי לכם היא, שתקחו ספר התהילים ותאמרו המזמורים, וכל מזמור שאתם אומרים תפרשו זאת על עצמכם, ובמקומות שהנכם רואים שדוד המלך ע"ה מדבר מענייני יגון ועצבות, כגון במזמור ל"א, שדוד המלך מקונן: "חנני ה' כי צר לי" וכו', "כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה" וכו', תכפלו פסוק זה כמה פעמים ותפרשו זאת על עצמכם. ולדעתי תהא לכם בזה תועלת גדולה, שעל ידי כן תוכלו לפרש את כל שיחתכם ולקיים את הפסוק "דאגה בלב איש ישיחנה", ואף תמצאו שותף בצרתכם. יתירה מזו, אף גם תתחזקו מהפסוקים שאומר אחר כך, כי שם מחזק דוד המלך את עצמו מאוד, שמסיים שם: "ואני עליך בטחתי ה'" וכו' "חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'", ואותו הדבר תעשו בכל מזמור המדבר ממצבכם בו אתם נמצאים.

בתמימות ופשיטות החלה אשה זו לנהוג כך, וכך נהגה כמה חודשים, עד שהתחילה לראות שיש אחד בעולם המבין באמת את מצבה ('עוד יותר ממנה בעצמה') ואף על פי כן מחזק אותה להמשיך את חייה המלאים יגון ואנחה. לאחר תקופה ניגשה שוב אל אותו אחד שנתן לה עצה זו, ואמרה לו בהתרגשות: "לא האמנתי שדוד המלך היה כ"כ מלומד ביסורים, וביותר לא האמנתי שהיה חולה כזה, וכפי שאני רואה הוא היה גרוע הרבה יותר ממני" (…), ואם הוא חיזק את עצמו כל כך, בוודאי שגם אני חייבת להתחזק במצבי, וסיימה שבאמת ראתה שיפור במצבה, ושמחת חיים החלה ננסכת ברוחה הקודר.

[ודאי שחס ושלום מלומר שדוד המלך היה ב"דכאון" (חס ושלום!), כי אם היה בעל לב נשבר מאוד, כפי שאומרים חז"ל, וזו מעלתו הגדולה, שברום דרגתו, לא החשיב עצמו כלל, כפי שמבאר בעל ה"אור החיים" הקדוש את הפסוק "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", שדוד המלך חשב, בכל מה שעשה, כי הוא עושה נגד רצון ה', ולכן "כי מימיני בל אמוט", דווקא משום כך נזהר תמיד לבחון שוב ושוב את מעשיו עד כי תמיד עשה את רצון ה'. אלא שכך הבינה היא, על פי מצבה, ודווקא זה מה שגרם לה להתחזק]

 "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'".

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support