מילי דשטותא

ב׳ באייר תשע״ט

כל מי שרוצה לחיות ולצאת מהמיתה ומהחסימות, ירגיל את עצמו לאבד את הדעת לכמה רגעים, להתנהג כשוטה, וישכח מכל הכבוד והאגואיזם שלו. רק כך הוא יוכל להתלמד בהסתכלות חדשה ומוארת על המציאות. השמח הוא זה שיוצא מהמיתה והחושך שבחייו. (משיבת נפש)

אי אפשר להיות בשמחה, כי אם על ידי מילי דשטותא.
(שיחות הר"ן, שיחה כ')

בפעמים הקודמות למדנו בסייעתא דשמיא על האופנים בהם השמחה תוכל להופיע בכל מצב, בין אם אנחנו נחסמים מחמת חוסר התאמה שלנו לרצון ה', ובין אם אלו סתם צרות שחוסמות את החיוּת שלנו. עצות אלו ניתנות ליישום בכל מצב שיהיה. אמנם, רבי נחמן אומר בשיחה שמשפט ממנה מצוטט למעלה, שהדברים לא קלים: "ואמר, כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות. ענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי-אם על-ידי עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות, ורק על-ידי-זה באין לשמחה".

* * *

תוספת, לא תחליף

בשלב הראשון עלינו לשים לב היטב: עצה זו אינה תחליף לעצות האחרות. הרי רבי נחמן אמר שזאת העצה העיקרית, ובכל זאת הרעיונות האחרים מוזכרים שוב ושוב בספריו ובספרי תלמידיו. העצה של 'מילי דשטותא' בהחלט חייבת להיות קשורה לעצות האחרות, שכן היא לבדה לא יכולה להביא לשמחה אמיתית. היא תביא לחיוך זמני, אך לא ליותר מכך, שהרי שמחה היא מצב בנפש האדם, שאי אפשר לזייף אותו. השמחה תופיע כאשר החיות שלנו מתבטאת בצורה מושלמת. איך אפשר להביא אותה לידי ביטוי בכל מצב? לשם כך יש את העצות של 'אזמרה' ו'בצר הרחבת לי'. במילים אחרות, קשה להשתמש ב'אזמרה' סתם כך, אבל אפשר להשתמש בה על ידי העצה של 'מילי דשטותא'. את זאת עלינו להבין: איך היא מובילה אל השמחה האמיתית?

שמחה על ידי אמצעים גשמיים

"משל לבן מלך שנשתלח למרחקים לכפר אחד של פחותי ערך, ובהאריך הזמן שמה הגיעוׁ כתב מאביו המלך ורצה לשמוח בו מאוד, אך חשש מבני הכפר שילעיגו אליו באומרם: 'מה יום מיומיים, ושמחה מה זו עושה?'. מה עשה בן המלך? קרא לבני הכפר וקנה להם יין ושאר מיני יין המשכרים עד ששמחו בעסקי היין, והוא מצא עת לשמוח מאוד בשמחת אביו. הנשמה, שהיא בת מלך והיא חלק אלו-ה ממעל נשלחת לגלות בגוף החומרי, וכשרוצה הנשמה לשמוח שמחה רוחנית, היא נותנת לגוף את צרכיו החומריים בשפע, וכשהגוף שמח בשמחת הגוף, אזי יש פנאי לנשמה לשמוח בשמחת דביקות המלך הקדוש-ברוך-הוא"  (ר' יעקב יוסף מפולנאה, תולדות יעקב יוסף, פרשת תבוא).

את המשל הזה מביא ר' יעקב יוסף, תלמידו הגדול של הבעל-שם-טוב, על שמחה על ידי אמצעים גשמיים, אבל כשנעמוד על כוונתו נראה שהדברים נכונים גם לדברי שטות, 'מילי דשטותא'. הנמשל לא כל כך דומה למשל, לכאורה. במשל הבעיה של אנשי הכפר היא להבין מדוע הוא שמח, ובטכסיס מסוים הוא גרם להם לחשוב שהוא שמח ביין. אך בנמשל, הנשמה לא יכולה לעבוד על הגוף.

מה יום מיומיים?

ננסה להבין את טענת אנשי הכפר, 'מה יום מיומיים, ושמחה מה זו עושה?'. החיים לכאורה נראים רגילים לחלוטין, ואין שום שינוי במציאות מבחינת אנשי הכפר. טענה זו מופנית אל הנשמה – השמחה שלך לא קשורה למציאות. מדוע? כי או שהיא קיימת, או שהיא לא קיימת. הרצון ליצור אותה הוא רצון ליצור דבר לא קיים. אם אין שום שינוי שניכר במציאות, מה פתאום לשמוח? מה השתנה? כלומר, בוודאי שאנחנו מדברים על מצב שסתם כך אין לנשמה במה לשמוח, במה להתגלות. אין דבר כזה "לרצות לשמוח".

שיכור – כל העולם שלו!

מה עושה בן המלך? מכניס את כל הכפר לשמחה על ידי היין. ישנה מליצה בחז"ל: "שיכור – כולא עלמא דיליה" – מי שנמצא במצב של שכרות חש כי כל העולם שלו, ואין לו שום הגבלה להשיג כל דבר שירצה. ר' שמחה זיסל מקלם אמר שזהו מקור השמחה למי ששותה יין. בוודאי ששמחה תופיע בו אחרי שהוא מרגיש שהוא יכול לבטא את עצמו בשלמות, ואין שום דבר שמעכב את עצמיותו להתגלות. בן המלך פעל באנשי הכפר שיוכלו להתבונן על המציאות בלי הכבלים שאחזו אותם עד היום, ומכך לשמוח. מתוך הראייה העמוקה שבשכרות, שלמעשה אין שום מעכב לאדם, ובכוחו לבטא את עצמו בכל מצב, הם גם מקבלים את השמחה שלו. כעת הם השכילו כי לא צריך את המצב המושלם בשביל לשמוח. תמיד הכל בהישג היד. השאלה היא רק אם רואים זאת, וחשים זאת. מי שחש שהוא יכול באמת לבטא את עצמו, לא צריך להגיע אל השלמות בשביל לשמוח. כמו השיכור הוא ישמח כבר במצבו, כי הוא מרגיש את החופשיות שלו להוציא את הכוח שלו אל הפועל.

להסתכל אחר על הדברים

כעת בעזרת ה' נוכל להתבונן על הנמשל. הנשמה רוצה לשמוח, אך למעשה הכבלים קיימים, ואין היא חופשייה להתגלות במציאות העכשווית שחוסמת ומגבילה אותה. ברגע שמשמחים את הגוף, לומדים שאפשר להסתכל אחרת על הדברים. בעצם, כל מה שחשבנו שהוא רחוק מאיתנו, מתגלה בפינו ובלבבינו. את אותה הסתכלות בגשמיות ניתן להעביר גם לרוחניות. לא הכל חשוך וחסום, העצבות שהיא בחינת מיתה כבר לא כאן. רק חיים ואור ניתן לחוש. פתאום ה'אזמרה' מופיעה באור זורח, וחשים מה זה 'בעודי'. זה העוד שלי, ואיתו אוכל לזמר ולכרות את כל ההפרעות החיצוניות, ולעלות על גביהן. גם אם "רבים אומרים לנפשי, אין ישועתה לו באלוקים סלה", תמיד "ואתה ה' מגן בעדי, כבודי, ומרים ראשי". רבי נתן מסביר שיכולה זו להיות הנקודה הבודדת שתרים אותך ממעל לכל החושך, והיא המלאך אחד שמליץ מני אלף מקטרגים.

* * *

זאת העצה היקרה והמזון היחיד שנשאר לנו, כדברי רבי נחמן. כל מי שרוצה לחיות ולצאת מהמיתה ומהחסימות, ירגיל את עצמו לאבד את הדעת לכמה רגעים, להתנהג כשוטה, וישכח מכל הכבוד והאגואיזם שלו. רק כך הוא יוכל להתלמד בהסתכלות חדשה ומוארת על המציאות. השמח הוא זה שיוצא מהמיתה והחושך שבחייו (ליקוטי מוהר"ן סימן כג).

"עיקר הקדושה היא השמחה" (רבי נתן).

 

גולשים התעניינו גם במאמרים הבאים:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support