מיומנות התשובה
ח׳ בתמוז תשע״ט
אם את כל המצוות עלינו לקיים מתוך שמחה וחדוה, הרי שאת מצוות המצוות – התשובה – עלינו לקיים מתוך שמחה מרקיעת שחקים שהרי מצוות התשובה היא החזרה מחודשת של כל תרי"ג המצוות כולן – שעל כן וודאי נגילה ונשמחה בה.
החסד הנפלא הזה שגמל איתנו הבורא, המאפשר לשוב בתשובה ממעשים רעים, הינו אחד מהפלאים הגדולים ביותר בקוסמוס; זהו מענק מיוחד מאת היוצר שיצרנו ליצוריו, ועוד לפני שנברא העולם – נבראה התשובה.
כולם חוזרים בתשובה, אין אדם שאינו מתחרט על מעשה כזה או אחר (ומי שלא, אינו אדם…) התשובה מוטבעת בטבע האנושי בתכונות נפש האדם, אך המכירים את בוראם יודעים להיכן לשוב… אולם הרצון להיטיב אחר שהריעונו הוא בסיס יסוד התשובה המקופל בין בתרי נבכי הנפש, לחזור למקום הטוב בו היינו קודם.
ביהדות, לכל דבר יש כללים והלכות, איננו פועלים במישור ריק, אנו מונעים על ידי גילוי רצונו המפורש של בורא עולם, וכיון שכך – התשובה, כמו כל דבר מעוגנת בכללים והלכות, המפורטות בבהירות נפלאה בעשרת פרקי הלכות תשובה לרבינו הרמב"ם ז"ל.
הרמב"ם תוחם את אור התשובה לשלשה שלבים עיקריים: עזיבת החטא, הוידוי וקבלה על העתיד. אלו מרכיבים חיוניים ועקרוניים שהמדלג עליהם – חוטא שוב בתשובה לא נכונה. לתשובה אמיתית נדרשת מיומנות; לשוב זה מקצוע – אל תהיו חובבנים.
הנקלה היא זאת? המרנו את רצונו של הקב"ה, ועכשיו מה? יש תשובה, נכון! בואו ונעשה את זה טוב, מדויק, אמיתי וכן. לא כמו ששבנו עד עכשיו מאות פעמים ונפלנו שוב.
חשוב לציין, כי גם ההתחלות של התשובה שנגרמו באסון ההתרחקות המחודש, לא הלכו לריק, ניצוצות החרטה, אף הרגעית והלא נחשבת לכאורה – מצטרפים לאלומת אור ענקית שמאירה את נשמתנו, וגנוזה אי שם בהארת ההויה האלוקית הרחומה והנצחית.
אבל עם הכל, עלינו לעשות את הדבר הנכון והאמיתי – לשוב עד ה' אלקינו בכל לב ובכל נפש כדי שנגיע למיצוי הכוחות הרוחניים שעמם נולדנו, הטובים, הנקיים, הטהורים – אלו שהיו בנו פעם!
איך נראה אדם מאמין אחר חטא? האיש עצוב ומדוכדך עד תהומות הנפש, במקרה הטוב – הוא מסתער על עבודת התשובה, ובחרטתו העמוקה הוא מבקש להישאב לגמרי אל האין סוף ברוך הוא.
לא ניתן לומר שזה לא טוב, כי מה יכול להיות לא טוב בעשיית דברים שהמניע שלהם הוא התקרבות מחודשת לבורא יתברך? בטח זה טוב. אבל כאן עלינו להזהר ממכשול הטעות הגדול, מכשול המכשיל מאד. לפעמים, חלק ממרתון התשובה נעוץ אי שם בהרגעה העצמית של המצפון המחולל… שכן כאשר הוא המטרה למאמצי התשובה, המצפון נרגע ומנחם את בעליו – הלא עשינו כבר תשובה, מצוין…
המכשול הזה מקלקל את התשובה אך ניתן לשים עליו אצבע, המדד להבחנה בין חרטה של יראת שמים לבין חרטה אגואיסטית רדודה היא מצב רוחו של החוטא-השב. המצפון המדריך את הענינים מפיץ עצב כואב, אהה! איזה פספוס לאישיות שלך, מי אתה בכלל? חתיכת כלומ'ניק! האיש לא מוכן לשמוע דברים כאלו… הוא מתחיל לעבוד – לזכות שוב ביוקרתו של המצפון.
לעומת זאת התשובה האמיתית, אינה מונעת מתוך סערת רגשות סוחפת, היא בנויה אבן אחר אבן, בישוב הדעת ובהבנה כי 'קרבת אלקים לי טוב', הנפש אומרת: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה" – היא מזהה את הטוב, היא מחפשת אחר שמחתה, מתוך השלמה לאמת שבפנים – כי יש הקב"ה ועלינו להיות נכנעים לו – המצב רוח אז – הוא בדיוק ההיפך מעצב, הוא תחושת גאולה ופדיון שבויים מבית הכלא – איזו הרגשה נפלאה!
שורש התשובה האמיתית נטוע באדמה טהורה ולא ברגעי טומאה שלאחר החטא. האדם שחווה ייסורי נפש והתחבטויות מחמת מעשה כואב, עליו למדר את הרגשותיו, לתמצת את כוס הכאב לשעה מיוחדת ביום, לערוך מין התייחדות עם בוראו, לבכות את ההפסד האיום. ושאר היום להיות חי בתחושה של קודם החטא, של נקיות הנפש ועוצמתה הרוחנית המקורית.
את החשבון הזה עלינו לערוך תמיד, למה בכלל אנו שבים? למה אנו מצטערים? כי פגמנו בכבודו של בורא עולם? הרי שהתשובה האמיתית היא לכבד מעתה את הכבוד הנאבד הזה, זה בודאי לא יכול להתבצע על ידי עצבות ומרה שחורה – גם אם היא מוצדקת מתוך חרטת החטא.
אם את כל המצוות עלינו לקיים מתוך שמחה וחדוה, את מצוות המצוות – התשובה! – עלינו לקיים מתוך שמחה מרקיעת שחקים, כי שמחת המצוות היא שמחת הדביקות, והיא נובעת ממצוה אחת! אך מצוות התשובה היא החזרה מחודשת של כל תרי"ג המצוות כולן – נגילה ונשמחה בה.
תשובה לא עושים בהקשר של חטא בלבד, תשובה היא שיבה אל ה', וזאת עלינו לעשות מכל מקום ובכל מצב שנהיה, כי אין סוף לדרגות שאדם צריך להגיע אליהן בחייו בעולם הזה, והכל מתוך שמחה ובטוב לבב כי עוז וחדוה במקומו – – –
