האדם הוא עולם קטן; וכשם שכל העולמות שבהם מתגלה מלכותו יתברך נבראו במידת החכמה, ככתוב: "כולם בחכמה עשית" (תהילים קד), כך כל מידותיו ומעשיו הטובים של האדם, שבהם הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים, מגיעים רק על ידי החכמה.

דהיינו, ככל שנשתדל יותר לחשוב בחכמתנו איך לעבוד את ה' ולהתקרב אליו, וככל שנרבה בהשתוקקות לקיים את כל מה שאנחנו יודעים וצריכים לעשות, כך נזכה ליותר פעולות ומידות טובות בכמות ובאיכות.

שני היצרים שבאדם, יצר טוב ויצר הרע, מתבטאים במחשבותיו וברצונותיו, כמו שכתוב: "כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (בראשית ו) והם אלה שמשפיעים בסופו של דבר על מידותיו ופעולותיו.

כך שאם אנחנו בעליה רוחנית, עלינו לשמור את המחשבות שבלבנו, כלומר לברוח ממחשבות רעות ולהרבות במחשבות קדושות שהם המפתח לעליה במעשים בתורה ובמצוות ובמידות טובות.

ענין זה רמוז בפסוק: "זאת תורת העולה – היא העולה על מוקדה" שכפי המבואר בזוהר (פרשת צו דף כז ע"א) "העולה" מתפרשת בשתי משמעויות: 'עלייתה' של כנסת ישראל כדי להדבק בה', והמחשבה הטובה ש'עולה' על הלב ושורפת את המחשבות הרעות כמו עולה על מוקדה, על המזבח.

שני הדברים הללו תלויים זה בזה; כל עליה הרוחנית שלנו נעוצה בשמירת לבנו ממחשבות רעות ובהתאמצנו למלא אותו במחשבות קדושות של תורה ועבודת ה'.

(עפ"י ליקו"מ ח"א, מט)