ראשי > מאמרים בתורת ברסלב > מה מקוה מטהר

מה מקוה מטהר

ו׳ באב תשע״ט

אמנם איננו מבינים כלום בכוונות הנשגבות שבטבילה במקוה, ואמנם איננו משיגים מאומה מהדרגות הנשגבות אליהם זכו בכך גדולי הצדיקים, אולם בכל זאת, למרות שהכניסה למי המקוה, בלא שום כוונה, אף היא מטהרת, אפשר לכוון ולחשוב דברים פשוטים, שיעזרו לנו להפוך את הטבילה במקוה למסע של התחדשות חדשה בעבודת ה'

בטבילה המקווה יש כוונות רבות עמוקות ונוראות (והראיה לכך, כמה פרטי הלכות תלויות במקווה), אולם, ראשית לכל, עלינו לדעת ולהאמין שעצם הטבילה במקווה מטהרת ומקדשת אותנו, כפי שאמר הבעל שם טוב ש[הטבילה ב]מקווה פועלת גם כשהיא בלא כוונה, שהרי סוף סוף האדם נכנס כולו לתוך המים.

מאידך, ברור וודאי שככל שנבוא למקווה מתוך אמונה בקדושת המקוה ומתוך אמונה שיש במים אלו, מי המקווה, סודות גדולים, ולפחות נזכור את הכוונה הפשוטה בטבילה במקוה: שבאים לכאן בכדי להתקדש ולהטהר – כך נזכה יותר לראות את הישועה של המקווה, ונוכל להתחדש ולקבל חיות חדש בעבודת ה'.

על ידי המקווה אפשר להוושע מכל הצרות, "ועיקר הצרות הוא המניעות שמונעים את האדם מעבודת ה'" (ליקו"ה הכשר כלים ד'), שכל דבר שבקדושה בא לנו בקושי ובכבידות גדולים, שעל כן אנחנו צריכים איזה כח רוחני גדול מלמעלה שימשיך עלינו רוח של קדושה, רוח חיים שישפיעו עלינו חשק ורצון לעבודת ה'. הכח הזה נמצא במקווה "שנמשך אז על האדם הארה וקדושה מרוחו של משיח שעל ידי זה זוכה אחר כך להתפלל ולעסוק בתורה ברצון חזק וחשק חדש" (שם).

כי כמו שהמים מחדשים ומרעננים את האדם בגשמיות, כך יכולים מי המקווה לחדש אותנו ממש, ברוח חיים דקדושה ובהתחדשות חדשה בחשק ורצון חדש, וכלשון מוהרנ"ת: "וכמו שמרגישים על פי רוב בחוש שנמשך על האדם רוח חיים וחשק דקדושה על ידי טבילת מקווה" (שם). לכן מובן ממילא שככל שנבוא בכוונה זו למקווה, לחשוב אפילו בפשיטות ובמחשבה פשוטה שאנו רוצים כעת לטהר את עצמנו, לשכוח מכל העבר ולהתחדש בהתחדשות חדשה, כך נוכל באמת לראות בחוש איך אנו יוצאים מהמקוה מחודשים ורעננים לעבודתו יתברך, הרצונות יהיו נקיים יותר, ונזכה לעסוק בתורה ותפילה בהתחדשות.

עוד אומר רבי נחמן (בספר המידות): "טוב לישב במקוה תחת המים עד שלא יוכל להנשים", "כי העיקר הוא הביטול ברצון חזק במסירת נפש כדי לזכות להמשיך רוח חיים חדש דקדושה שעל ידי זה יתגבר על כל המניעות והיצר הרע. כי על ידי טבילת מקוה, מבטלין עצמן בבחינת ביטול ומסירת נפש, שזהו עיקר שלמות רצון דקדושה, שצריך שיהיה הרצון חזק במסירת נפש, שזהו בחינת טבילת מקוה. כי זה ידוע שהאדם אינו יכול לחיות בתוך המים, ועל כן כשהאדם נכנס כולו לתוך המים, הרי הוא מוסר נפשו ומבטל עצמו לפי שעה. וזה בחינת תוקף החשק והרצון אל הקדושה, כי עיקר כוונתו בטבילה, כדי שיזכה להמשיך עליו רוח דקדושה. ועל ידי תוקף הרצון הזה, הוא נכלל בשורש הרוח העליון דקדושה" (ליקוטי הלכות שם).

הרי לנו שאף שבוודאי הטבילה כשלעצמה מועלת אפילו בלא כוונה, בכל זאת מן הראוי להכין קצת הלב ולעוררו ברצון וחשק לקבל מעתה רוח של טהרה, ולהיות מוכן למסור נפש להשי"ת. וגם אם קשה לשהות בתוך המים הרבה זמן עד שלא נוכל לנשום, בכל זאת נכין הלב להיות מוכנים למסור את הנפש, ולהתבטל להשם יתברך בתוך המים.

כך למשל, כאשר ניכנס למים ונעצום את העיניים, נחשוב על כך שאנו רוצים לעצום את העיניים מהבלי העולם, כי זוהי האמת הפנימית שלנו להתקרב להשי"ת. וגם אם אולי במשך היום אנחנו מונחים בגשמיות ובתאוות, ומבולבלים במחשבות של טבע וכפירה, אבל באמת לאמיתה איננו חפצים בשום דבר מעולם הזה. כך נזכה להתחדשות באמונה ולגילוי השגחה פרטית (ליקו"ה השכמת הבוקר ב') ועל ידי זה נוכל להרגיש בחוש איך המקוה תחדש אותנו לגמרי, ונלך בזריזות לחטוף תורה ומצוות.

(הערה חשובה: המאמר מדובר על הטבילה היומיומית לגברים, הנהוגה בעיקר בקהילות החסידים ההולכים בדרך הבעל שם טוב, ולא על טבילות חובה הלכתיות)

גולשים צפו גם ב:

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support