קברי צדיקים אינם אתרים היסטוריים, וגם לא מקומות להצטלם בהם ולמלאות את אלבום הטיולים… ההשתטחות על אותם קברים קדושים "הוא דבר גדול מאד ומועיל מאד לעבודת ה' יתברך – לזכות לצאת מהרע שלו ולשוב לה' יתברך" (ליקוטי הלכות, נזיקין ג, ח).

בתקופה שקדמה לתקופתנו, בטרם הפכו הנסיעות לקברי צדיקים להיות המוניים ונגישים, טלטלו חסידי ברסלב עצמם ב'אוטומובילים' ומשאיות, או ב'טקסי' מקרטע, בנסיעות ארוכות ומתישות, כדי להשתטח על קברי הצדיקים. ובהגיעם לשם, זעקו והתוודו, התחננו, רקדו והתחדשו.

לא היה להם שם קפה חם עם עוגיות, וגם לא הנציחו את נסיעתם במצלמה. מה שנשאר להם מהנסיעה, היה אך ורק "דבר גדול מאד ומועיל מאד לעבודת ה' יתברך – לזכות לצאת מהרע שלו ולשוב לה' יתברך".

בכך הלכו בדרכו של רבינו, ש"היה רגיל מאד בימי קטנותו ובימי ילדותו, לרוץ בכל פעם על קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, לבקש מאתו שיעזרו להתקרב להשם יתברך" (שבחי הר"ן, יט). ולא רק בימי ילדותו, אלא במשך כל ימי חייו, הרבה להשתטח על קבר הבעל שם טוב (ראה כוכבי אור, אנשי מוהר"ן, מג) ושאר קברי צדיקים, כשגם לאנשיו הורה לעשות כן, ודיבר אתם "מעניין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, שטוב מאד להיות שם על קברו" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, קט).

גם בנסיעתו לארץ ישראל, ביקר בקברי הצדיקים אשר בגליל, ואף טיפס על ידיו ורגליו כדי להגיע למערות הצדיקים. "ובבואם להר הגדול, שיש שם על ראש ההר מערת התנא רבי כרוספדאי (ההר שממול ציון רבי יהודה ב"ר אלעאי) ולא היה באפשרי לילך עם החמור לשם, קפץ מעל החמור והלך הוא בעצמו עם האיש שהיה עמו. והלך כמעט על ידיו ועל רגליו עד בואו למערה זו" (שבחי הר"ן, נסיעתו לארץ ישראל, יט).

* * *

מה באמת הכוח העצום של קברי הצדיקים? דברים רבים נאמרו על כך בספר הקדוש "ליקוטי הלכות", והרי גרגיר אחד מהם:

הצדיק בחייו כשהוא עוסק בתורה הוא מעורר על ידי זה את שורשי נשמות ישראל המושרשים בשישים ריבוא אותיות התורה ומעורר אותן לתשובה. גם לאחר הסתלקותו הוא ממשיך לעסוק בעבודה נפלאה זו, לעורר ולהאיר את שרשי נשמות ישראל, שיתעוררו לשוב לה' יתברך.

וכשאנו באים להשתטח על קברם, בתפילה ותחנונים, הם מאירים הארה על שורש נשמתנו, ונותנים לנו את הכוח להתעורר ולחזור אל ה'. "כי הארת נפש הצדיק נשארת על קברו הקדוש, ומאירה בכל עולם העשייה, כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. נמצא, כשבאים על קברו ששם הארת נפשו – כשבאים לשם, ממשיכים על עצמו הארה משורש נשמתו שבתורה, כי שם כלולים כל נפשות ישראל ששורשם בתורה" (שם).

וכשמוארת על נשמתנו אותה הארה נפלאה, היא מטהרת את נשמתנו מה"בגדים הצואים" העוטפים אותה, בסיבת העוונות (ראה ליקוטי מוהר"ן, יד). כך שבקברי הצדיקים יש סיכוי טוב לשוב בתשובה גם לאלו שלכלכו את נשמתם בצורה הגרועה ביותר.

"כי יש בני אדם שנפלו כל כך בעונותיהם, עד שנאחז בהם הרע כל כך, עד שאי אפשר להם בשום אופן לשוב לה' יתברך, רק על ידי שבאין על קברי הצדיקים האמתיים" (ליקוטי הלכות, נזיקין ה, שם).

* * *

מי שידע את הסוד הזה היה יתרו חותן משה רבינו שעליו מסופר בתחילת פרשת השבוע: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו… ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר". "מה שמועה שמע ובא?" – שואלים חכמינו ז"ל – איזו שמועה גרמה לו לקום ולבוא אל משה אל המדבר? – "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

וכך מסביר זאת מוהרנ"ת:

יתרו ידע גם ידע את גדולתם של ישראל, אך עד הנה נמנע מלבוא ולהתגייר, שכן ידע כי גרים ובעלי תשובה אפופים ב"בגדים צואים" לרוב, וההתקרבות שלהם אל הקדושה כרוכה בקשיים גדולים ביותר. אך כששמע בין השאר שבזכות 'ארונו של יוסף' נקרע הים; כששמע שיש כוח גדול כזה אצל קברי הצדיקים – קם ובא!

"כי שמע והבין, שאף על פי שהוא מלחמה גדולה ועצומה לזכות להתגייר באמת ולשוב אל הקדושה, כי הוא בחינת מלחמת עמלק שמתגבר ומתפשט ביותר בכל פעם – אף על פי כן כבר הקדים ה' יתברך רפואה למכה, שהוא בחינת קריעת ים סוף שהיה בזכות וכח ארונו של יוסף, שזהו בחינת כח קדושת קברי הצדיקים הגדולים שזכו לתכלית שלימות שמירת הברית, שעל ידי זה זכו לגרש שטף מים רבים, המים הזידונים, ונפתח להם מימי החכמה והדעת, שכל זה הוא בחינת הכנעת קליפת עמלק, שהוא בחינת המניעות מן הקדושה המתפשטים מאד, שבאים מהבגדים הצואים" (ליקוטי הלכות, בציעת הפת ה, מז).

מעתה, גם אנחנו נשמע ונפנים את אשר שמע יתרו: יש קברי צדיקים, ואפשר על ידם להיטהר מכל העוונות ולזכות לכל טוב סלה.